טחנת הקמח הוותיקה והמיתולוגית "העמק" הממוקמת במרכזה של העיר עפולה ברחוב חטיבה תשע (מס' 6) צפויה להיהרס בתקופה הקרובה ובמקומה, כך נמסר, יוקמו ככל הנראה מספר מבני מגורים. הטחנה, בעלת המבנה הגדול והגבוה ממוקמת ברחוב ראשי ומרכזי בעיר והפכה, מזה כבר, לחלק בלתי נפרד מהנוף המקומי בעפולה. כל מי שנסע דרך העיר עפולה צפונה בתקופת טרום הכבישים העוקפים את עפולה (לא לפני שנים רבות) מן הסתם, קרוב לוודאי הבחין במבנה הבולט של הטחנה.

הוקמה בשנות ה-30 פעלה קרוב ל-80 שנה ברציפות

הטחנה הוקמה בשנות ה-30 של המאה הקודמת (יש גרסאות שונות לגבי שנת הקמתה)על-ידי משפחות שאול קרמרמן ויצחק יהודאי. שניהם עלו ארצה בתחילת שנות ה-30 מפולין. בארכיון מצאתי ב"העיתון הרשמי של ממשלת פלשתינה א"י" מהתאריך 17 בפברואר 1938 (ה"עיתון" כלל קובץ הודעות רשמיות מטעם ממשלת המנדט) הודעה רשמית על רישום טחנת קמח "העמק" כחברה שיתופית. וכך נכתב בהודעה (לפני 77 שנה)אודות המבנה הניהולי של הטחנה, ואני מצטט: "1. שם השותפים וכתובתם: יצחק יהודאי ושאול קרמרמן, עפולה .2. שם השותפים המורשים למנהל: יצחק יהודאי ושאול קרמרמן 3. שם הפירמה: טחנת קמח "העמק". 4.תאריך תחילת השותפות וגמירתה: 1.1.38 - לתקופה בלתי מוגבלת. 5. מטרת השותפות: טוחני קמח וסוחרים בקמח ובתבואות. שאול קרמרמן היה בן ראשוני עפולה לימים הקים את מפעל "עץ לבוד" בפ"ת. במלחמת השחרור שכל את בנו שלמה קרמרמן איש האצ"ל. שותפו של קרמרמן, יצחק יהודאי, היה פעיל בחיים הציבוריים בעפולה נציג הסוחרים והיה חבר "בוועד הפועל של המועצה המקומית עפולה". בעיתונות, ובעיקר בעתון "דבר"- בטאון הסתדרות העובדים, הופיעו לאורך השנים מספר כתבות וידיעות אודות טחנת "העמק". כך למשל, העיתון "דבר" מהתאריך 27 במאי 1946 מפרסם ידיעה בזו הלשון: "פועלי תחנת הקמח העמק נתפנו בל"ג בעומר בבוקר לחוג את חנוכת חדר האוכל, המקלחות וכו' שהותקנו בימים האחרונים. נאמרו דברי ברכה מפי פועלי המקום. מזכיר מ.פ עפולה נ.לרנר ומ.אוקסמאן (משרד קופ"ח). האחרון - י.יהודאי, מבעלי התחנה .לכבוד המאורע הכריזו הפועלים על נטיעת 10 עצים ביער בירייה של הקרן הקיימת". הטחנה סיפקה לאורך שנים קמח למאפיות, לקיבוצים, לכפרים באזור. לפני קום המדינה סיפקה הטחנה קמח גם לבסיסי הצבא הבריטי.

בתחילת שנות ה-60 רוכשים את הטחנה האחים פרסיקו

בשנת 1961 רכשו את הטחנה האחים אריה ויצחק פרסיקו, ילידי פולין ניצולי שואה שעלו לארץ במחצית שנות ה-40 . בפולין, מספר לי, שמואל פרסיקו בנו של יצחק, הייתה למשפחתם טחנת קמח. האחים אריה ויצחק פרסיקו הכניסו ציוד חדש ושיפרו והגדילו את היקף היצור. בנוסף לטחנת "העמק" בעפולה האחים אריה ויצחק פרסיקו היו שותפים בטחנות הקמח "מן" בחיפה, ו"לבנון" בטבריה. בימייה הטובים של טחנת "העמק" בעפולה היא ייצרה מאות טון קמח בחודש. בתקופת מלחמת שלום הגליל פעלה הטחנה 24 שעות ביממה. את התחנה ניהל בפועל מאיר פריסקו תושב עפולה. מאיר פרסיקו, כך מספרת לי אחותו לאה בר-און, למד את נושא טחינת הקמח בבית ספר ידוע לתחום זה בשוויץ ועבד במפעל מגיל צעיר מאוד במשך עשרות שנים. לפני כ-10 שנים נפטר יצחק פרסיקו ז"ל. אחיו, אריה פרסיקו ז"ל נפטר לפני יותר משנה במרס 2014. שני האחים קבורים בבית העלמין בעפולה. בעלות הטחנה עברה לידי ילדיהם . טחנת קמח "העמק" נסגרה לא מכבר לאחר קרוב ל-80 שנות פעילות. בני משפחת פרסיקו מספרים לי, כי נוצר מצב של אי-כדאיות כלכלית בהמשך תפעול הטחנה והוחלט לא בלב קל ותוך לבטים להפסיק פעילות הטחנה ש"הייתה בעצם מפעל חיים של הורינו" שניצלו מהשואה האיומה הגיעו לארץ עבדו כחלוצים והשתתפו בבניית המדינה וכלכלתה.