נשמע מוזר, אבל זו אמת - הריבית האפסית גורמת לכך שישנם אפיקים סולידיים שצפויים לייצר הפסדים למשקיעים. הנה לדוגמה קרנות הנאמנות הכספיות. קרנות אלו שמחזיקות בנכסים עם אורך חיים קצר וסיכון נמוך מאוד, מהוות תחליף לפיקדון בבנקים ולמק"מים. הקרנות האלו אמורות לייצר שנה קדימה תשואה של 0.1%-0.2% ומנגד דמי הניהול הממוצעים עליהן - 0.17%, המשמעות - חלק לא מבוטל מהקרנות הכספיות יסב הפסדים.
המק"מ גם כן לא ממש מפתה. מק"מ (מלווה קצר מועד) מספק למשקיעים תשואה שנתית של 0.1% לערך, אבל במק"מ משלמים עמלת קנייה ומכירה, עמלה שלא משאירה מקום לרווח.
וכך, נוצר מצב שהפיקדונות השקליים הופכים להיות אלטרנטיבה לא רעה, יחסית לאפשרויות הקיימות. פיקדון שקלי הוא פיקדון בבנק המניב ריבית שקלית נקובה מראש. הריבית יכולה להיות קבועה, ולחלופין עשויה להיות משתנה (לרוב כתלות בריבית הפריים). הפיקדון לא נזיל (לרוב) על פני התקופה, אך ישנן מצבים שיש תחנות יציאה או שניתן לצאת בקנס מסוים. הריבית כיום בבנקים בפיקדונות לשנה מגיעה עד ל-0.3%, במקרים מסוימים אולי מעט יותר. זה תלוי בהיקף ההשקעה בפיקדון, תלוי בלקוח וקשריו מול הבנק, ותלוי כמובן בבנק עצמו.
הפיקדונות בבנקים צומחים כבר כמה שנים ברציפות (וב-2015 הגידול נמשך). לאחרונה התפרסם דוח המפקח על הבנקים ובו פרק נרחב על הפיקדונות בבנקים - היקף הפיקדונות בבנקים נכון לסוף 2014 מעל טריליון שקל (1,065 מיליארד שקל), ועל-פי ההערכות הוא מתקרב ל-1.1 טריליון בסוף יוני 2015. בבנק לאומי על-פי הדוח השנתי של המפקח, פיקדונות בהיקף 303 מיליארד שקל, בפועלים פיקדונות בהיקף 297 מיליארד שקל, בדיסקונט ו
מזרחי טפחות פיקדונות בהיקף של 152 מיליארד שקל, ובבינלאומי פיקדונות בהיקף של 95 מיליארד שקל.
היקף הפיקדונות מעיד שהציבור מאמין בפיקדונות - מדובר בהיקף של פי 30 ומעלה מנכסי הקרנות הכספיות, ומעבר לכך מניתוח הפיקוח על הבנקים עולה כי הציבור בחר להעלות את היקף הפיקדונות שלו למרות שהריבית ירדה. לכאורה הפחתת הריבית הפכה את הפיקדונות לפחות אטרקטיביים, אבל בהתאמה היא הפכה את האלטרנטיבות האחרות לממש לא אטרקטיביות (לרבות הקרנות הכספיות והמק"מ).
