אחד מהפסלים הלא מוכרים והלא ידועים של לישנסקי שוכן בקומת הכניסה של בית הוועד הפועל של ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב 93 בתל אביב(סמוך לדלפק המודיעין) בתוך תא זכוכית. זהו פסל "מנורת שבעת הקנים" - פסל עץ דמוי מנורה פרי יצירתה של הפסלת הנודעת בתיה לישנסקי משנת 1937.. בבסיס הפסל - המנורה מגולפים סמלים בנושא העלייה ועבודת האדמה - סמליה של ארץ ישראל החלוצית. ההסתדרות הכללית רכשה 2 פסלים דמויי מנורות שאותם יצרה לישנסקי . האחת, זו הנראית בצילום המצורף לכתבה ומוצבת כאמור בכניסה לבית ההסתדרות בתל אביב .השנייה מוצבת באולם משרד העבודה הבינלאומי בז'נבה כמתנת הוועד הפועל של ההסתדרות העובדים בא"י משנת 1939. מסתבר, כי ההסתדרות העובדים בא"י נהגה בעבר (לא בדקתי את המצב כיום) במשך שנים לרכוש יצירות אמנות של פסלים וציירים שונים כחלק מסיוע ותמיכה ב"עובד העמל".

האנדרטה בחצר בית ספר "בורכוב" בגבעתיים

פסל -אנדרטה, אלמוני יחסית נוסף, של בתיה לישנסקי שלא ידוע לרבים, ניצב בחצר בית הספר "בורכוב" בשכונת בורכוב בגבעתיים, לזכר קורבנות הפוגרום שנערך ביהודי העיירה גרסלובה (גרסלובו) שבאוקראינה בשנת 1919. יוסי פלדמן, מי שהיה במשך שנים רבות מנכ"ל המועצה לשימור אתרים ואשר סבו, יוסף פלדמן, ושני דודיו, אחיו של אביו היו בן הרוגי פרעות אלה, הסב תשומת ליבי לאנדרטה זו, החבויה משהו בחצר בית הספר ודומה כי רבים מתושבי גבעתיים כולל אף תושבים המתגוררים בשכונת בורכוב אינם יודעים כלל על קיומה. האנדרטה הוקמה בשנת 1955 היא מורכבת מפסלה של לישנסקי ומלוח הנושא את שמות הנספים.

פסל "נעורים" ב"בית אריאלה"

פסל נוסף של בתיה לישנסקי שרק מעטי מעט יודעים על קיומו. הוא "פסל הנעורים" פסל עשוי ברונזה הניצב בחברת כמה פסלים נוספים בקומת תחתית ליד חדר הקפה והמטבח של עובדי ספריית "בית אריאלה". ציבור באי הספרייה לא עובר כלל בקומה זו. ולא נחשף לפסלים כולל לפסל של בתיה לישנסקי. וראוי להעביר הפסלים מקומת התחתית לאולם הכניסה של הספרייה או לאולמות עיון והשאלה ולהנגישם לציבור הרחב. הפסל של לישנסקי "נעורים" נמצא במצב דהוי משהו.(ראו צילום) ומוצב על במה קטנה. לא הצלחתי לברר מה מבקש פסל זה לתאר או להביע. מי שיודע לענות על שאלה זו מוזמן לשתף בפינת התגובות של כתבה זו.

בתיה לישנסקי - תולדותיה

כמה מילים על בתיה לישנסקי: היא נולדה בשנת 1900 במאלין שברוסיה (כיום אוקראינה ) בהיותה בגיל 10 בשנת 1910 עלתה עם משפחתה ארצה. למדה בגימנסיה הרצליה בתל אביב ובהמשך למדה אמנות ופיסול ב"בצלאל" בירושלים. בשנת 1920 נסעה לרומא כדי ללמוד באקדמיה לאמנות ברומא. אך חזרה לארץ בעקבות המאורעות בארץ ישראל בשנים 1920-1921 היא התגייסה לגדוד העבודה ועבדה בקיבוץ עין חרוד. בן השנים 1929-1923 למדה והשתלמה באמנות בברלין ואחר כך בפריז. כשחזרה לארץ בשנת 1929 התבקשה להקים את האנדרטה ליד קברו של יוסף ציזיק ביער חולדה להנצחת מאורעות 1929. לישנסקי פיסלה פסלים רבים ואנדרטאות, השתתפה בתערוכות רבות והציגה מיצירותיה במקומות שונים בעולם וגם בארץ, וזכתה להוקרה בינלאומית. המוטיבים המרכזיים באנדרטאות של לישנסקי מרוכזים סביב אידיאות של מאבק, הגנה, גבורה וכאב. בשנת 1985 זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים בתחום הפיסול. בתיה לא נישאה מעולם ולא היו לה ילדים. לבתיה היו שלוש אחיות. אחת מהן, רחל גולדה לישנסקי, שנודעה, כרחל ינאית בן צבי הייתה אשת הנשיא השני של מדינת ישראל יצחק בן-צבי. בתיה לישנסקי נפטרה בשנת 1992 בגיל 92 והובאה למנוחות בבית העלמין בנחלת יצחק. היא התגוררה במשך שנים ברחוב נחום 10 בתל אביב. על ביתה הוצבה לוחית זיכרון מטעם עיריית תל אביב.