שרה רוהל (1974) כתבה מחזות רבים, בינהם את "בחדר הסמוך" או- משחק הויברטור", על המצאת הויברטור. הצגה שעלתה בהצלחה בסטודיו לפני כשנתיים. גם במחזה שלה "אורידיקה" נמסכים הרבה ערכים אירוטיים, כמו ב"משחק הויברטור". הסיפור המיתולוגי, ששורשיו נעוצים בסיפור אלת האדמה דמטר ובתה פרספונה, גם הוא רווי באירוטיקה, אך המיתוס הוא רק בבחינה נקודת מוצא למחזאית המעולה. על בימה מעוצבת ומוארת ביצירתיות רבה, מסופר סיפור אהבתם העזה של אורידיקה היתומה, ואורפיאוס הנגן המיתולוגי. למעט קטע הפתיחה בו המשפט המוסיקלי הדל ששר הגיבור לאהובתו חוזר ומושמע עד לזרא, ההצגה מקסימה, חלומית ומלאת דמיון. אין בה שמץ של "ריאליות" כמו מה שהקהל הבער אוהב לצפות בתוכניות הריאליטי בטלוויזיה. אלמנט התנועה קובע פה לא פחות מאשר הטקסט והסיפור עצמו. אפילו יותר מהמשחק. יכולתו היצירתית של אריאל וולף (אחיו של הבימאי) הכה מוכשר בעיצוב התנועה, יוצרת הרמוניה מופלאה ויחידתית עם המשחק, שלא רבים המחזות שזוכים לה. העין לא שבעה לרגע. במיוחד בכל רגע נתון בו מופיעות שלושת "האבנים" (המסמלות את הדומיה והאין שבגהינום - למה שכל נשמה המגיעה לשם הופכת). האיפור הנפלא שלהן, והויזואליה הכה שונה, יחד עם התנועתיות המרהיבה - מתלכדים לחלק מהמם בהצגה. כך גם רועי וינברג מרשים ביותר במיגוון יכולותיו ובמינעד הרחב שלהן כמו גם במינעד קולו ובכשרונו להחליף צורה ודמויות בשניה; הוא גם הגבר הסקסי המפתה, המסמל את ה"נחש" האגדי מאז חוה אמנו ועד לפרספונה שבמיתולוגיה היוונית, ומגבר מתגרה באורידיקה שמצליח לפתותה למרות שזה אך נישאה, הוא גם הופך בהמשך למושל ממלכת המוות (מקביל להדס אל השאול); וכמו-כן בהמשך הוא גם ילד קטן הרוכב על אופנים קטנטנים בדמות כה שונה. רועי וינברג נותן כאן "שואו" בפני עצמו. בהצגה שלפנינו אורפיאוס הופך לדמות מישנית, כשהגיבור בהצגה למעשה, בזכות משחקו המרשים ודמותו המשפיעה של אביה המת של אורידיקה, אותו מגלם באופן מוחץ עופר רוטנברג, שכבר התבלט ביכולתו הדרמטית בהצגות קודמות בסטודיו, לרוב בתפקידי אופי של קשיש או זקן. הוא שולח מכתבים לבתו החיה, וזוכה לראותה רק כשהיא מתה בשאול. כאן מתגלה שהנשמה מגיעה לשאול ללא זכרון, ולכן הבת אינה מכירה תחילה את אביה. ליאור בלאוס כאורידיקה, נטלה על כתפיה החטובות הצעירות תפקיד רב משקל ורווי בחוויות פיסיות לא תמיד קלות. מטביעים אותה בנהר (הקיים פיסית על הבמה), והיא עוברת יסורים פיסיים וטלטלות נפשיות קשות ביותר עד שהיא מתאחדת עם אביה. הפגישה בה היא מכירה סו"ס את אביה מסעירה ונוגעת ללב, וכמעט מגיעה תוך מתח מיני ליחסי אשה-גבר במקום יחסי אב לבתו. הצמד ליאור בלאוס ועופר רוטנברג הם שיאני ההצגה. כאשר הכל מוגש בניואנסים מעודנים עם שימוש ברמזים המופיעים בטקסט הכה פיוטי. בנוסף, זה כולל כמובן את הופעתם של אליאור אמסלם הנפלא בעושר הבעותיו כ"אבן גדולה" ולצידו מוריה בן הרוש הנהדרת ותמרי שחר - כולם באיפיונים יחודיים הן באיפור, בתנועה ובעושר ההבעות. את התפאורה המרשימה עיצב אדם קלר, את התאורה המיוחדת עיצב זיו וולושין היחודי, את התלבושות לירון מינקין ואת הניהול המוסיקלי שיש לו חלק באווירה הקסומה - יצחקי פרנקו. הצגה לבעלי הטעם הטוב, אוהבי האגדות והמתרחש בתת ההכרה ובמישורים וספירות אחרות, בביצוע מרשים מקסים ומענג.