קוצר ראייה (מיופיה), מתאר מצב בו אורך העין ארוך מדי או שהעין מרכזת חזק מדי את קרני האור, לכן האור לא פוגע ברשתית ונדרש תיקון משקפיים על-מנת לכוון את קרני האור, כך שייפלו על-גבי הרשתית ליצירת דמות ברורה.
בקוצר ראייה גבוה, ישנו סיכון בהפרדות רשתית, הפרדות זגוגית, קרעים ברשתית ולחץ תוך עיני מוגבר. בגלל ששכיחות קוצר הראייה באוכלוסייה במגמת עלייה (באסיה קוצר הראייה הוגדרה כ"מגיפה", מעל 80% מהאוכלוסייה בעלת קוצר ראייה), מושקעים מאמצים רבים באיתור קוצר ראייה.
מחקר שפורסם לאחרונה ב-JAMA Ophthalmology על-ידי קבוצה של חוקרים בראשותה של ד"ר קרלה זדניק, עוקב אחרי 4,512 תלמידי כיתות א'-ח' בין השנים 1989 לבין 2010 ממוצאים אתניים שונים, על-מנת לאתר גורמי סיכון אפשריים להתפתחות קוצר ראייה. מתוך המדגם, כ-414 תלמידים פיתחו קוצר ראייה בין כיתות ב'-ח' (גילאי 13-7).
החוקרים בחנו את הקשר בין קוצר הראייה לבין 13 גורמים אפשריים (לדוגמא: הורים בעלי קוצר ראייה, כוח העדשה התוך עינית, אורך העין, מספר משקפיים עם גיוסם למחקר, עבודה מקרוב אל מול המחשב, שעות בילוי מחוץ לבית וכיו"ב), ומצאו כי 10 גורמים היו קשורים באופן מובהק להתפתחות קוצר ראייה. הגורם שנמצא בעל יכולת חיזוי חזקה ביותר להתפתחות עתידית של קוצר ראייה, היה התיקון האופטי הנדרש (המספר של המשקפיים). ילדים שהיו בעלי מרשם שנוטה לכיוון קוצר ראייה בגיל צעיר, הפכו לבעלי סיכוי גבוה יותר לפתח קוצר ראייה בהמשך.
ילדים בגילאי חמש-שש, שמתפתחים באופן נורמלי ואינם זקוקים למשקפיים, הם יותר בעלי רוחק ראייה (היפרופייה), משמע - אורך העין קצר מדי או שהעין לא מספיק מרכזת את קרני האור לילדים בגיל שכזה. מסתבר, שילדים באותו טווח גיל, אשר מודדים להם פחות רוחק ראייה, ללא קשר למוצא האתני שלהם, הם בעלי סיכוי גבוה לפתח קוצר ראייה בהמשך.
מחקר זה מדגיש, שמספיק למדוד את התיקון האופטי על-מנת לחזות אם הילד ייפתח בעתיד קוצר ראייה ואת החשיבות בעריכת בדיקות תקופתיות (שגרתיות) אצל מטפל עיניים מוסמך, בייחוד בגיל הצעיר.
