תחושת השעמום שזכרתי מצפיה בהפקה אחרת של מחזה זה, לא מנעה ממני לבוא לצפות בה שוב - הפעם בבית צבי, בבימויו העשיר של עידו רוזנברג, ובביצוע הכה רבגוני ומלא תנועה של מסיימי מחזור נ"ג בעוד שבועיים. ואכן צדקתי. ההפקה הנוכחית היא כה מיוחדת, איכותית ונוגעת ללב הצופים, הודות לכל מבצעיה ויוצריה. גודלו האינטימי של האולם, שחסך את הצורך בהצבת תפאורה מלבד כמה כסאות, הציב בפני השחקנים רף גבוה יותר מהרגיל. לא רק שנדרשו כאן לשחק ולהרשים בעצם משחקם, אלא להדגים מתוך תנועותיהם חפצים בהם השתמשו או שהיו בסביבתם. המימיקה, שפת הגוף, ועושר הבעותיהם - כל אלה יצרו את הקסם החלומי שיצוק בתיאטרון. במקום להסתפק בהקראת טקסט שויילדר העניק לכל דמות במחזה, כל שחקן נע, התייחס לדמויות שסביבו, וכך קרמה עור וגידים ריקמת החיים בעיירה האמריקנית הכה טיפוסית, שכמותה משתרעות על רוב השטח באמריקה. לקחת מחזה שבנוי על קריאת טקסטים של כל דמות בנפרד, ולאחות אותו עד כדי בנית עלילה, גיבורים והתרחשויות, זוהי מעלתו של הבימאי רוזנברג, ושל המתרגם הנפלא עידו ריקלין. לד"ר גיבס, נאור מזרחי, ואשתו (שיר קאופמן) בן ביישן ג'ורג' (אבירם אביטן היחיד והמיוחד). ג'ורג' מאוהב בבת השכנים החמודה ומלאת הרגש אמילי (אלכסה לרנר). החיזור הביישני שלו, רגישותו הרבה והחתונה של שניהם לאחר התבגרותם מעניקים לשני השחקנים כר לביטוי יכולותיהם הרגשיות העמוקות. אושר ההורים מתובל בשאלות - למה להתחתן? ושאלות נוספות שמדגדגות כל צופה. כך שהענין בהצגה לא פוסק, ורק מתגבר בחתונה, שבה, במערכה השנייה, כל צבעי הלבוש הופכים באחת משחורים כולם בחלק הראשון - לשחור-לבן מעוצבים. על עיצוב התלבושות היפהפה אחראי אלעד דנון. השכנה (מיכל מאיר דבירי) לא חדלה לשתף את הצופים בתחושותיה הרגשיות הקומיות; הכומר שמשיא אותם - יהושע-שוקי אינדורסקי, היה במערכה הראשונה מנצח המקהלה השתיין - שני תפקידים כה שונים המדגימים את מיגוון יכולותיו של שחקן בשל זה. רבקה, אחותו של ג'ורג' (לירון כרמיאל החיננית והתוססת, עם עושר רגשות חמים לאחיה ולחיים בכלל, וכשרון ליווי בשירה ונגינה נעימים) מהווה חלק חשוב בסיפור, באופן משחקה, בטמפרמנט הלוהט ובחן הרב שכובש את הצופים -היא כמו קרן אור בהצגה. כך גם מפעימה במשחקה שיר קאופמן כאמו של ג'ורג', המשדרגת את איכות ההצגה במה שהיא מכבירה על משפחתה - ומזה, על הקהל. איכות משחקה מזוככת ובאה מעמקי הנשמה, משהו נדיר בתחום. כך גם שחר פולק שהכרנו בתפקידים קשוחים, כאן חושף פן רגיש ומעודן ברגשי האבהות שלו. וכך גם נאור מזרחי הממלא את תפקיד הרופא במקצועיות ובכנות כובשת.הסצינות העשירות באירועים וטיפוסים מועשרות במשחקם של דין עובדיה בעל הנוכחות הבימתית הבולטת כ"האווי", ונדב ארטשיק מתיכון תלמה ילין, המשחק את האח הקטן של אמילי. לנער הזה יש קול מיוחד, ולאחר שילמד משחק יש לקוות שיהיה שחקן מרשים. ככלל-ההצגה מלאה ברגשות, דווקא במקום כה קטן במדינת ניו המפשייר, החסר מוקדי בידור או תרבות, שנדמה כאילו לחיות או לא לחיות בו זה היינו הך - הבנאליות של הטריוויה מקבלת בהפקה מעולה זו נופך כה פיוטי ורגשי, שאי-אפשר להשאר אדיש לכך.