העירייה, השופטת והמנכ"לית

שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נחמה נצר, זימנה בצורה חריגה את מנכ"לית משרד הפנים, אורנה הוזמן-בכור, להופיע בפניה בדיון שהמדינה כלל אינה צד בו. בית המשפט העליון התערב (11.8.15) והורה לנצר להסתפק בזימונו של גורם משפטי או מקצועי מהמשרד. חברת י.י.ח.מ השקעות תובעת 30 מיליון שקל מעיריית באר שבע, לאחר שמשרד הפנים לא אישר להעביר לה מגרש שהיה בבעלות העירייה. נצר החליטה לזמן את הוזמן-בכור, כדי שתוכל לברר האם ניתן בכל זאת להכשיר את העסקה וכדי לצמצם את הנזק לקופת הציבור אם תתקבל התביעה. משרד הפנים ערער על ההחלטה ובית המשפט העליון קיבל חלקית את ערעורו.

עמית: זהו זמנו של הציבור

השופט יצחק עמית אומר, כי לבית המשפט יש סמכות טבועה לזמן כל עד, וככלל - ערכאת הערעור לא תתערב בהחלטות כאלו. אולם כמו כל סמכות - גם זו כרוכה בהפעלת שיקול דעת. "במצב הדברים הרגיל, אין זה ראוי כי כל אימת שמתעוררת בעיה בין הפרט לרשות, קל וחומר בין שני גופים פרטיים, בית המשפט יזעיק את הדרג הבכיר ברשות על-מנת לברר נקודה כזו או אחרת, או על-מנת לסייע בפתרון מחלוקת. "זמנם של עובדי הרשות הציבורית הוא זמנו של הציבור, ולא בנקל יורה בית המשפט על זימונו של האלוף והניצב, הגונדר והטפסר הבכיר, הרמטכ"ל והמפכ"ל, המנכ"ל או השר, היועץ המשפטי לממשלה או פרקליט המדינה, נגיד בנק ישראל או המפקח על הבנקים או המפקח על הביטוח או כל דרג בכיר אחר, ולא התיימרנו להקיף את כל בעלי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי", אומר עמית. "כהנחיה נורמטיבית, ראוי שבית המשפט יפנה תחילה לדרג המקצועי-משפטי במשרד, שהוא הדרג הבקי יותר בעובדות הרלוונטיות במקרה ספציפי זה או אחר, ובמרבית המקרים הוא גם הדרג הממליץ למקבלי ההחלטות", ממשיך עמית. הוא אינו מוצא פסול בעצם יוזמתה של נצר להזמין מי שיוכל להציע פתרון לתסבוכת שנוצרה בתיק זה, ומזכיר שהצדדים הם שביקשו לזמן את הוזמן-בכור. לדעת עמית, ראוי היה שנצר תדבק בהצעה המקורית ותזמן גורם משפטי או גורם מקצועי רלוונטי עליו יחליט המשרד, וכך הוא קובע שייעשה.

זילברטל: זהירות וריסון כפולים ומכופלים

השופט צבי זילברטל מוסיף, שבית המשפט אומנם יכול לזמן כל עד, אבל "יש עשות בסמכות זו שימוש זהיר ומרוסן עד למאוד, ולהפעילה, ככלל, רק במקרים בהם הדבר עשוי להביא לקידום ממשי של בירור המחלוקת (עיקר בדרך של השגת הסדר מוסכם) וכשמדובר בעדות קצרה ונקודתית. זימון עדים על-ידי בית המשפט בשלב קדם המשפט, לפני השלמת ההליכים המקדמיים, עלול לשבש קשות את יכולת בעלי הדין להציג עמדותיהם וראיותיהם בדרך הנראית להם ראויה". זילברטל מוסיף: "יש לנהוג זהירות וריסון כפולים ומכופלים כשמדובר בזימון עובדי ציבור... לסכסוכים רבים יש היבטים הקשורים, כך או אחרת, בפעילות שלטונית, ו'אצבע קלה על ההדק' בכל הקשור לזימון עובדי ציבור לצורך קבלת פרטים ובירור עמדות, עלולה לשבש את תפקודן הסדיר של הרשויות. ומשאמרנו כל זאת - זימון ראשי מערכות ובעלי תפקידים בכירים צריך להיות שמור למקרה חריג שבחריגים, וודאי לא בטרם מוצו דרכים אחרות".

מזוז: ניסיון לעקוף את ההליך

השופט מני מזוז סבר, בדעת מיעוט, שיש לבטל לחלוטין את החלטתה של נצר, שכן "לכאורה מדובר בזימון לצורך ניסיון להגיע לפתרון פרקטי מוסכם. בנסיבות אלה, וכאשר משרד הפנים אינו צד להליך, ספק אם קיימת סמכות זימון בידי בית המשפט. "...אני מוכן להניח שהסמכות קיימת, אף שהדבר אינו נקי מספק, אך לא שאלת הסמכות היא עיקר בעיני אלא שאלת שיקול הדעת. ספק רב בעיני אם בנסיבות דנן ולתכלית הנדונה של קידום פתרון מוסכם בתביעה שבין המשיבות, ראוי היה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לזימון מנכ"ל משרד הפנים". מזוז מראה, שהעירייה היא שביקשה לזמן את נציג משרד הפנים - ובמצב זה, הוא אומר, היה על נצר להפנות אותה לדרך הקבועה בתקנות ליישוב מחלוקות בין רשות מקומית למדינה. מזוז קובע: "ניסיון העירייה לקיים את הבירור בינה לבין משרד הפנים באמצעות זימון מנכ"ל משרד הפנים בשלב קדם-המשפט בהליך האזרחי שבינה לבין המשיבה 1, הליך שמשרד הפנים אינו צד לו, אינו מהלך תקין בעיני, ויש בו גם משום שיבוש מערכות, סטייה מהליכי הבירור הפנים-שלטוניים הראויים והנהוגים של מחלוקות שבין רשות מקומית למשרד ממשלתי, כמו גם שיבוש דרכי הביקורת השיפוטית על החלטות רשויות השלטון. ביקורת של החלטות רשות שלטונית צריכה להיעשות, ככלל, בהליך של תקיפה ישירה בבית המשפט המינהלי המוסמך על-פי כללי המשפט המינהלי". את משרד הפנים ייצגו עוה"ד טלי מרקוס וחיה זנדברג, את החברה ייצג עו"ד אמיר קמינצקי, ואת העירייה - עו"ד יובל ראובינוף.