מהמחזה אנו למדים, שאין חתונה מושלמת. לבטח לא אם ההורים או הלחץ החברתי דוחקים בזוג לנדור את הנדרים. המחזה עלה לפני 9 שנים בתיאטרון הלאומי הבימה, ומי שמיקדה אליה את מלוא תשומת הלב במשחקה הקומי הנפלא הייתה סיוון ששון בדמות החדרנית. במקום שני היפים של אז- יובל סגל ונתי רביץ כחתן וכחברו הטוב, ב"ת' הספריה" מתגלים שני יפים טריים שהם גם שחקנים דרמטיים מעולים ולא רק. גיל כהן שהפליא במשחקו הדרמטי כדון ז'ואן חוזר מהמלחמה, הוא החתן שמתעורר למחרת מסיבת הרווקים כשלצידו יפהפיה ערומה. איך? למה ומדוע הוא נקלע לסיטואציה זו, נדע רק בסוף, לאחר צפיה בקומדית המצבים הזו המספקת שפע של צחוקים בלתי פוסקים. אך מתחת לצחוקים מסתתרת עובדת היות המחזאי האנגלי נאמן לשורשיו, בהשאילו משייקספיר הדגול את נושא שינוי הזהויות. כשם שהמורה הגדול השתמש ביצירות שלו באלמנט חילופי הזהויות כבסיס, ובכך העניק לכל שחקן את הצ'אנס להראות את מיגוון כישוריו, כך האודן מטלטל את העלילה כשהוא משחק בגיבוריו כמו במריונטות, בצוו עליהם להחליף תוך שניות את הזהות שלהן. כל זאת, בנסון להחלץ מהבושה והמעשה חסר האחריות של החתן ערב חתונתו. המילים דלות מלתאר את השימוש שעידו רוזנברג, (השחקן והבימאי הצעיר המוצלח) עושה בשחקני ההצגה, כשהם מחליפים כלטאות את זהותן ואופיים בקלילות ובמקצוענות כזו. אבירם אביטן, שכבש את הלב במשך השנה האחרונה ללימודיו במיגוון הדמויות המרגשות שהפגין, משחק כאן כחברו הטוב של החתן שבמהלך ההצגה נאלץ להמציא שקרים ומאלץ את החדרנית להתחזות לאהובתו, ועוד ועוד תיחמונים שהוא מייצר, רק כדי להוציא את החתן מהבוץ של הלילה שלפני החתונה. מעבר לחיצוניות הנאה, האקרובטיות של שחקן זה ביכולת המשחקית הדרמטית כה מגוונת ומרשימה, ואותה הוכיח במהלך הצגות שנת סיום לימודיו; שאר הנפשות הפועלות, מתאמות עמו את השינויים על-פי המצבים. כך בל וענונו, שגם עיצבה את הכוריאוגרפיה בהצגה ואליה נתייחס בהמשך, היא ג'ודי, יפה, חטובה וסקסית, והחום והרגש שבה מגיעים לכל צופה ביכולתה הגמישה להפוך באחת מבת זוג לסטוץ לילי, לכביכול חדרנית. תרגומו של דניאל לפין עושה את הטקסט לחלק מההצלחה בקומדיה העסיסית הזו, ומעצים את השפעת המשחק הטוב של כולם. ענת צדקוני (בימאית וראש החוג לתיאטרון ב"תלמה ילין"), כאמה של הכלה, שבואה לסויטת הכלולות גורמת לסיבוך הסיטואציות עוד יותר, ואימרות השפר שלה מרנינות ביותר. גם היא, כמו כולם, מצחיקה ביכולתה הקומית ובאימרות השפר שבפיה, ויוצרת רגעי פסק זמן במתח של מה יהיה הודות לנוכחותה ותרומת משחקה. את דמות החדרנית, שעליה מוטלים כמה וכמה שינויי זהות בתוך שניה, ועושה זאת בגמישות המישחקית הרבה ביותר, ממלאה ליטל שמש, (שחקנית דרמטית ומגוונת ב"נפש יהודי", ובתיאטרון תהל בהצגות שונות, ב"ת' תמונע", בטלוויזיה ועוד - שמבריקה במשחקה ובצחוקים שהיא גורמת לצופים, ועושה בי"ס לשחקנים ביכולתה זו. היחידה שהמחזאי מתיר לה להישאר נאמנה לדמותה, הכלה, היא יעל חיימובסקי החביבה והמתוקה. עד הרגע שבו נופלות המסכות ומתבררת לה אמת - ואז, במונולוג הסוער שלה היא מראה מה זה רגש, מה זו פגיעה ועד כמה האהבה באמת חשובה לה. השאלה - עם מי? עיצוב הבמה של סלבה מלצב, התלבושות המרהיבות של נטשה מנטל, עיצוב התאורה היצירתי של מתן פרמינגר מצטרפים למוזיקה של אמיר לקנר, שממש מרקידה ומעלה זכרונות מהמסיבות הסוערות בהן זו הייתה החלק החשוב במסיבות של פעם, וכשהצוות כולו מסיים את ההצגה בריקוד סוער עם כמה מנגינות שהפכו לנכס צאן ברזל במסיבות, ואותו עיצבה בל וענונו (ששיחקה כאן את ג'ודי) הכה מוכשרת, הקהל לא חדל למחוא כף לצלילי המיקצבים הלוהטים וריקודם הסוער של ששת השחקנים. סיום שגורם לקהל לצאת מדושן עונג מהכל, ומהסיום. כמה נפלא בימים של חום מעיק, מזג אויר מהביל וכל האירועים המעצבנים שסביב - לראות הצגה כה מרעננת, מלהיבה ומצחיקה, בלי חפירות במוח. כל הכבוד לשחקנים המופלאים, שלמרות שהמזגן על הבמה לא עבד, והם הגירו זעה בלי שתיראה, - הקהל לא חש דבר, וכמו שאומרים "ההצגה חייבת להימשך" - היא אכן נמשכה בקלילות ובמקצוענות מושלמות. אפילו נושא החתונה שהיה כה בעייתי ומורכב - בא על פתרונו, ושלח אותנו הביתה מרוצים עד הגג. שאפו לבוגרים הטריים והיותר ותיקים שצלחו להעניק כזו חוויה.