כשביקרנו קיץ אחד ברוסיה, יצאנו בלילה כדי לצלם את אורות רחוב השעשועים של מוסקבה בלילה, שזה כפי ששמענו, מחזה מרהיב. אך למרבה הצער, השמש עדיין זרחה במלוא עוזה בשעה אחת בלילה, לא היו אורות ולא כלום, והתוכנית התבטלה. סיפורו הנודע של פיודור דוסטוייבסקי, מענקי הספרות הרוסית של המאה ה-19, שלכמותם אין תחליף בימינו, שהיה גם לסרט ב-1957 עם מריה של האוסטרית, מספר על מפגש בליל קיץ כזה, מאלה שמכונים "לילות לבנים", ברחובות סן פטרבורג, בין שתי נפשות שנפשם מתייסרת בבדידות. המפגש יוצר זיק שניצת, והשניים מתחברים והופכים לידידי נפש כפי שלא היו להם מעולם. על-רקע תפאורה מרהיבה שעיצב בימאי ההצגה סלבה מלצב הרב תחומי והמחונן, של בתי פטרבורג, עם חלונותיה המסוגננים והמעוטרים כל אחד בשונה ממשנהו, נתקלת ערב אחד הנערה היפה נסטינקה בבחור יפה תואר אך ביישן, שמכנה את עצמו "החולם". למה? כי הוא כל הזמן שוגה בחלומות בהם הוא מתאהב באשה המושלמת אליה הוא נכסף. אחת שתהיה לו גם ידידת נפש, גם אישה וגם אוהבת. הנערה הבלונדית עם הצמה, (שגם את עיצובי הבגדים התקופתיים המוקפדים בהצגה עיצב מלצב עצמו), נכבשת לאט-לאט בקסם דיבורו, בחום וברגש שהוא מחצין בסיפוריו על עצמו, ובעיקר על חלומותיו. למעשה, רוב הפרטים נסבים על חלומותיו. אך עד סוף המחזה איננו יודעים מה שמו, עיסוקו, ומעמדו. רעיון נפלא, במיוחד עבור אלה שקשה להם עם השמות הרוסים הארוכים והמייגעים. מה שמפשט את הכל ומקזז את הגשמיות מהרוחני. אך לנטסטינקה זה לא משנה. כאחת שסבתה מאלצת אותה להיות צמודה אליה כל היום, אין לה סיכוי לחוות את החיים של עצמה. אך כשלפתע נפתח לה צוהר, כשהגורל מזמן לה את החולם הרומנטי והמקסים, היא נסחפת להתערות בחלומותיו, כשם שהלילה נטמע בתוך היום הכובש אותו, באזור הארקטי וקרוב אליו, בארצות הצפוניות. אך מהיותה כה שמרנית ודאגנית, לאור נסיון אהבה כושל שהיה לה בעבר, ועליו היא מתוודה בפני החולם, היא מסבימה להיות לו אך ורק לידידת נפש, לא לאהובה. מהפחד שישתמש בה וישליך אותה, כפי שהיא זוכרת את הטראומה שחוותה. המפנה הדרמטי חל כשמגיע לבית הסבתא והנכדה דייר חדש ע"מ לשכור חדר, שעל זה פרנסתן. לעומת החום והרגש של החולם, היא פוגשת גבר לבוש בקפידה, אלגנטי, כנראה ממעמד בינוני-גבוה, מעשי, ודווקא בו היא מתאהבת נואשות, ומשתפת את החולם בכל רגשותיה וחוויתיה עם הדייר. הסיפור עובר תהפוכות שונות, וכמו גלי הים העולים ויורדים, כך משתנים כאן הרגשות ועימם העלילה המגיעה לכמה שיאים. הבימאי השכיל לבחור בעמית גיל לתפקיד החולם, וגיל אכן מהווה את עמוד התווך בהצגה, ותופס בה את מירב זמן הבמה ותשומת לב הצופים, ולא בכדי. יכולתו לשאת מונולוגים בשטף רגש בכאלו עוצמות, והקסם הבלתי נדלה שלו, כובשים את הקהל שלא מניד עפעף כשהוא חוזה במשחק המרהיב של עמית גיל. זה גם סוד קסמו של החולם, עמו כבש את נפשה של נסטינקה. מסירותו אליה גורמת לו לשעבד עצמו לרצונה, ולהיות לה למשענת בכל הטלטלות הקורות לה, להיות לה למקור העידוד היחידי והאיתן שיש לה, עד כדי ויתור על חלומו האוטופי. הדיאלוגים בינו לבין נסטינקה, מיטל נוטיק הכה מקסימה, ונוגעת ללב ברכות נשמתה ועדינותה, הם קסם של שילוב יצירת המחזאי סטופין והבימאי מלצב שיוצרים הרמוניה של דרמה ותיאטרון ברמה הגבוהה ביותר. אך לא רק שני אלה מעניקים את התהילה להצגה זו. קסניה מרקוזה ממש משגעת בדמות שתי המשרתות - זו הצעירה שבביתו של החולם, הדואגת לו באמהיות וברגש רוסי חם, וזו הזקנה, המשרתת של הסבתא, עם המניירות המיוחדות לה, שכה מצחיקה את הקהל. קסניה מפגינה יכולת משחק מגוונת ורבת פנים, ומעניקה "בשר" לעלילה הכה רגשית וחלומית. את הסבתא הניג'סית עושה בכשרון רב אביטל זר אביב היפה. אף היא מעמידה דמות עסיסית ומעשירה את גלרית הדמויות שבסיפור. את דמות הדייר שפורצת לחלק החלומי של המחזה בריאליה שבה, עושה במלוא יכולתו הייצוגית שחר פולאק, שהפליא השנה במשחקו בתור האב המתעלל והאכזר בהצגה "החגיגה" וב"הבחורים ב דלת ממול" בין היתר. נוקשותו תופסת כאן את רוב הקטעים, אך לקראת הסוף, בסצינה הרומנטית בה הוא מחצין לראשונה את רגשותיו ואת תוכניותיו לפני נסטינקה, הוא מחצין רגש ורוך כלפי הנערה שאת ליבה כמעט שבר. שחר הוא שחקן דרמטי- שחקן אופי במהותו. את המוזיקה הרומנטית המענגת ערך דניאל סטופין גם הוא, ואת התאורה המופלאה שלרמה כזו זוכים רק אצל מישה צ'רניאבסקי וזיו וולשין - עיצב אלכסנדר (סשה) סיקירין; עוד כוח רוסי המהווה נדבך חשוב בהצגה. ביצע אותה בכשרון ובדיוק רב דין עובדיה. את הדרכת הטקסט עשתה במקצועיות תוך שמירה על טוהר הביטוי, שרון רוזנבאום, אף היא, כמו דין, שחקנית בוגרת טריה של המחזור האחרון של בית צבי. הצגת לילות לבנים בביצוע תיאטרון הספריה, מתאימה ביותר לבעלי רוח רומנטית, אוהבי הספרות הרוסית והתיאטרון הרוסי, העשיר ברוח זו, הרוח הרוסית. גם צברים ימצאו בה נכסי תרבות שיענגו אותם ביותר, במיוחד על-רקע תרבות האקשן בסרטי הפעולה, הקומדיות הפשוטות המיועדות לקהל ההמוני שהפכו לרבי מכר ותוכניות הזבל של הריאליטי בטלוויזיה. פנינה תיאטרלית אצילית וחוויה מיוחדת במינה, לא יומיומית ובלתי נשכחת.