הדגש בטיפול צריך להיות על חזרה לבית-הספר בצורה ברורה וחד-משמעית, מתוך קביעה שאין ברירה אחרת. צריך להסביר לילד שאם אין סיבה בריאותית, בדוקה ומאושרת על-ידי רופא - הולכים לבית-הספר.
ידוע שפחד הוא מנגנון חיוני לגוף לצורך קיום והישרדות, אך כשהוא קיצוני ומוגזם, הוא עלול לפגוע בתפקוד התקין של האדם ולגרום לתגובות פיזיולוגיות כמו: רעד, הזעה, דופק מהיר, יובש בפה, תחושת מחנק בגרון, לחץ בחזה, קוצר נשימה, סחרחורת וכאבי גוף שונים. לכן, חשוב מאוד לומר לילד שאנו מאמינים לו ומבינים שקשה לו, ושנעזור לו - אבל קודם כל הוא צריך לחזור לבית-הספר. רצוי לברר עם הצוות החינוכי האם קרה משהו שהיה עלול לגרום לילד לפחד, ולבדוק גם בבית האם יש בעיה או מצב חדש שעלולים לגרום ללחץ ולתחושת האיום אצל הילד. גם אם לא מגלים מייד מהי הסיבה, חשוב לטפל בפחד. אין ללעוג לילד שמפחד או לצחוק עליו, אלא להאמין לו, להבין אותו ולעזור לו להתמודד.
אסור לתת לילד "פרס" או תעסוקה אחרת בזמן שהוא נשאר בבית. אם מדובר בילד גדול, רצוי שלא להישאר איתו בבית כדי לא לעודד רווח משני ולחזק התנהגות הימנעותית (ייתכן שזה בדיוק "התרגיל" המניפולטיבי שלו וכי זו התוצאה שהוא ביקש להשיג).
ילד פועל על-פי "עקרון ההנאה". הוא עושה מה שקל ונעים לו ונמנע ממאמצים מיותרים. מגיל חמש-שש לערך, הוא אמור להתנהג על-פי "עקרון המציאות" ונדרש לעשות גם דברים שלא תמיד קלים ונחמדים, אך מחויבים מהמציאות - כמו ללכת לגן או לבית-הספר.
לאבחון מוקדם של הבעיה ולבחירת טיפול מתאים, יש חשיבות גדולה. סוג טיפול אחד הוא טיפול התנהגותי של "חשיפה הדרגתית" למקור הפחד: מלווים את הילד לבית-הספר או הגן ונשארים איתו מספר שעות בימים הראשונים, כשבמשך הזמן ובהדרגה זמן השהייה עם הילד מתקצר - עד ליצירת שגרה יומיומית שבה הילד הולך לבית-הספר ונשאר בו לבד.
חשוב לתאם מי מלווה את הילד ורצוי שיהיה זה ההורה הסמכותי יותר, שלא נכנע בקלות ללחצים הרגשיים שהילד מפעיל. מומלץ לשתף את המחנכת בתהליך הטיפול, כדי שהיא תגייס את התלמידים בכיתה לעזור ולעודד את הילד לחזרה ללימודים ולא להלחיצו בשאלות מיותרות.
רצוי לשתף גם את המורים המקצועיים בתהליך. ניתן להשתמש בשיטת החיזוקים החיוביים, שבה מקבל הילד מדבקה או מטבע עבור התנהגות רצויה ומתקדמת, ורצוי להשתמש בנוסף גם בחיזוק מילולי.
אפשרות טיפול נוספת היא שיטת ה"דמיון מודרך", שמטרתה לעזור לילד להפוך את הפחד למשהו קטן ונשלט שהוא יכול להתגבר עליו ולנצחו. אצל ילד קטן ניתן להיעזר בסיפורים, תמונות, ציורים ומשחקים, כדי להתגבר על הפחדים ולפתח התייחסות חיובית לגן או לבית-הספר (PLAY THERAPY). ההורים מצידם צריכים להעניק לילד תחושת ביטחון ורוגע, עידוד ותמיכה, על-מנת שירגיש כי הוא שולט במצב ויהיה בטוח שלא יאונה לו כל רע.
במקרים קיצוניים יש צורך לקבל עזרה מקצועית של פסיכיאטר מומחה לילדים ולמתבגרים, ולבדוק אפשרות של טיפול תרופתי מתאים להורדת המתח והחרדות, כדי להקל על הילד לחזור לתפקוד תקין. הטיפול התרופתי הוא בדרך-כלל זמני, עד שהילד חש ביטחון עצמי ומסגל לעצמו שוב את ההתנהגות המקובלת והרצויה. רק במקרים חריגים יש התערבות של קצין ביקור סדיר ממחלקת הרווחה בעירייה, שאמור לקשר בין הילד והמסגרת החינוכית במידה וההורים אינם מסוגלים לעשות זאת.
