ברוך חסן ניצח את הטייקונים

ברוך חסן התפרסם לפני 10 שנים כמעט בדיוק. ב-29 באוגוסט 2005, ב-3 אחר-הצהריים, התפרץ למסיבת עיתונאים שכינס בנימין נתניהו, אז ח"כ מן השורה, כדי להודיע על מועמדותו לראשות הליכוד, מול ראש הממשלה אריאל שרון. על מה שקרה אז מספר חסן, בראיון ל-News1: "זה היה זמן קצר לאחר היציאה מעזה. נכנסתי לאולם, ותפסתי מקום טוב, בין דוכן הנואמים לעיתונאים. התפרצתי לנאומו של נתניהו ושאלתי אותו, האם הציע לוותר לסוריה על חלק מהכנרת. חזרתי ושאלתי האם ינהל מו"מ להחזיר את חברון לערבים. ראיתי שהוא מתחיל להזיע. שאלתי עוד שתי שאלות, ואז כמובן הרחיקו אותי בכוח מהאולם".

איך בכלל נכנסת למסיבת העיתונאים?

חסן: "הייתי חבר ותיק בסניף הליכוד בנתניה, וגם חבר מרכז הליכוד. כמה מהעיתונאים הכירו אותי".

אתה עדיין חבר ליכוד, חבר מרכז?

חסן: "לא. פרשתי מהמפלגה. היום אני נמצא רק בעסקים".

עסקיו של ברוך חסן כללו וכוללים בעיקר תיווך בעסקות נדל"ן, גם גדולות. מי שעזר לו ליצור קשר עם חברת אזורים של בוימלגרין היה חברו ישראל ועקנין. מספר חסן (חלק מהציטטות הן מפרוטוקול המשפט ופסק הדין) "ישראל יצר לי קשר עם גיסתו לשעבר, דנה קרייזלר, דירקטורית באזורים ומקורבת לבוימלגרין. היא פתחה לי את הדלתות. הצעתי להם כמה נכסים - בית מלון ומגרש לדירות בנתניה, בניין למשרדים ומסחר בתל אביב, איתור קונים לנכסים של החברה. העסקות הללו לא יצאו לפועל".

עם מי נפגשת בהנהלת החברה? על מה דובר?

חסן: "נפגשתי עם ראש מינהל הקרקעות אהוד לוז, עם סגנו דוד טל ועם דנה קרייזלר. הם מינו אותי למתווך בפרויקטים אסטרטגיים, והציעו לקבוע מראש דמי תיווך 0.75% עד 1% על כל עסקה. לא הסכמתי, ואמרתי שדמי התיווך ייקבעו בנפרד בכל עסקה. נכון, לא חתמנו על חוזה". בנקודה זו הסיפור היה צריך לכאורה להסתיים. החוק קובע, שמתווך רשאי לדרוש דמי תיווך, רק אם חתם מראש על חוזה בכתב עם המוכר/הקונה. אזורים, כך הסביר סגן המנכ"ל חיים יודלביץ, איננה חותמת מראש על חוזים כאלו, "וזה 15 שנה שלא חתמתי על חוזה כזה". אולם השופטת אלמגור דחתה קו הגנה זה. היא פסקה, שבעסקה האמורה, מכירת בתי במלון, לא דובר על מכירת נדל"ן, אלא על מכירת מניות השליטה בחברות שונות. כדי לקבל דמי תיווך על מכירת מניות -קבעה חד-משמעית, אין צורך בחוזה בכתב! חסן היה יכול, אם כן, לנשום לרווחה. ביחוד מאחר שיודלביץ (וגם אחרים) אמר במפורש: "הצעתי לו לתווך בעסקות".

מה קרה אחר כך?

חסן: "בראשית 2007 תיווכתי בעסקה, שבה הייתה אזורים אמורה לרכוש משותפיה (בהם אורי דורי) את חלקם במלון סיטי טאואר ברמת גן. ראיתי שהמהלכים אינם מתקדמים. שאלתי את קרייזלר מה קורה, והיא חשפה בפני - מידע סודי ופנימי - שאזורים מתכננת למכור את כל בתי המלון שלה!" מיהי אותה דנה קרייזלר? בכירי אזורים ביקשו להצניע את תפקידה, ולהציג אותה כמזכירה ותו לא. אבל סגן המנכ"ל יודלביץ חשף: "היא הייתה אשת סודו ויד ימינו של הבעלים בוימלגרין". בכיר אחר, לוז, תיאר אותה כ"עוזרת אישית של בוימלגרין". הגיס-לשעבר ישראל ועקנין אמר: "היא הייתה אשת מפתח בחברה. דומיננטית, אשת אמון של הבעלים". בנוסף, כפי שאמרנו, הייתה רשמית דירקטורית בחברה.

והנה הפתעה: קרייזלר, שחלק גדול מהסיפור סובב סביבה, לא הופיעה בבית המשפט ולא העידה! לכאורה, היא הייתה אמורה להיות עדת הגנה מטעם אזורים ובוימלגרין, ולספר שברוך חסן לא תיווך בעסקת הענק. אבל הם העדיפו שלא להביא אותה לדוכן העדים, ולא לחשוף אותה לחקירה נגדית. השופטת חזרה והדגישה מספר פעמים את אי-הופעתה בדוכן העדים. מצויד במידע הסודי שקיבל מקרייזלר, החל חסן לבדוק את השטח. באותם ימים פורסם רשמית, שקבוצת הביטוח מגדל רכשה 10% מקרן השקעות שהקים המלונאי דוד פתאל. ואז הבזיק במוחו רעיון - להציע לפתאל לרכוש את בתי המלון של אזורים. כמובן בתיווכו שלו.

ב-13 במאי 2007 נפגשו הצדדים. לפגישה זו חשיבות רבה. השופטת פסקה: "שוכנעתי, שאזורים פנתה לחסן באמצעות קרייזלר, והציעה לו לתווך. בכך נכרת חוזה (בעל פה). הייתה זו פגישת צמרת. בכירי אזורים הגיעו אליה, ומן הצד השני השתתף דוד פתאל עצמו, יחד עם שניים מבכיריו. גם קרייזלר וחסן השתתפו, כמובן. בפגישה הוזכרו, ככל הנראה, כל 12 בתי המלון שאזורים היא הבעלים או המנהלת שלהם. יש גרסאות שונות על היקף העסקה, כפי שדיברו עליו באותה פגישה.

חסן: "נתתי לקרייזלר את פנקס העסקות שלי, וביקשתי שתחתום. היא אמרה שאין לה זכות חתימה, והיא תדאג שמורשי החתימה של החברות המוכרות יחתמו. היא לקחה את המסמך, והחזירה לי אותו לאחר שלושה חודשים - לא חתום!" קרייזלר עצמה, כאמור, לא הופיעה בבית המשפט כדי להגיב על סיפורו של ברוך חסן. בית המשפט נתן בדרך כלל אמון בדבריו. לאחר מכן התנהלו העניינים בעצלתיים. לכאורה, נותק הקשר בין חסן לאזורים. בדצמבר 2007 הציע פתאל, דרך פועלים שוקי הון, לרכוש ארבעה מבתי המלון ב-69 מיליון דולר. פועלים הייתה אמורה לקבל "דמי הצלחה" של 1% עד 1.5% מהיקף העסקה. אך העסקה לא התקדמה. ב-4 במרס 2008 פורסם רשמית, שקבוצת גלר-שיבולת תרכוש מאזורים 50% מחמישה בתי מלון. העסקה בוטלה לאחר מכן. לדעת אזורים ובוימלגרין, העובדות הללו מוכיחות שלא היה המשך לפגישה ממאי 2007, ולכן אין לחסן מה לדרוש. השופטת לא השתכנעה. היא מצאה, שחסן שלח במשך חודשים רבים מסרונים וקיים שיחות טלפון עם הצדדים. היא סבורה, שקיים רצף בין הפגישה ממאי 2007 לבין המו"מ בין אזורים לפתאל, שהתחדש באמצע 2009, והסתיים בחוזה בנובמבר 2009, החוזה קבע, שפתאל וחברה נוספת יקנו את כל בתי המלון ב-970 מיליון שקל. לכן - פסק בית המשפט - ברור שחסן תיווך והיה גורם פעיל בעסקה, ומגיעים לו דמי תיווך.

כמה? הנה מידע מעניין, וכל הגרסאות שנחשפו במשפט:

• חסן: 2% מכל צד, או 1% בעסקות גדולות, כלומר לפחות 19 מיליון שקל. תבעתי רק 10 מיליון, כדי לחסוך אגרה.

• פתאל: 1% מכל צד, עם תקרה בשקלים.

• אהוד לוז מאזורים: 0.5% עד 0.75%. "כך משלמות בעסקות גדולות גם אפריקה-ישראל ושיכון ובינוי".

השופטת החליטה, שחסן יקבל 0.5%, אבל רק מ-50% מהיקף העסקה, כי פתאל קנה רק 50% מבתי מלון, והיתרה נמכרה לחברה אחרת. לכן, יקבל חסן 2.4 מיליון שקל. אלמגור חתה את תביעתו, לקבל דמי תיווך גם מפתאל, כי לא הוכיח שהיה מתווך גם מטעמו. הסכום הסופי מגיע לכ-3.8 מיליון שקל: יש להוסיף לו ריבית והצמדה מ-2009, כ-500 אלף שקל; החזר חלק מאגרת בית המשפט; מע"מ 18% ; שכר טירחת עורכי דין 10%. הנתבעים עדיין לא שילמו.

מה אתה עושה בינתיים?

חסן: "אני ממשיך לתווך בעסקות. בשנה האחרונה תיווכתי בין היתר בעסקה, שבה רכשו חברות נווה גד וווי-בוקס, מעיריית נתניה, את מגרש הכדורגל הקודם של הקבוצה העירונית, ב-17 מיליון שקל. הזכרתם עסקה זו לפני שבוע. חוץ מזה, מגיע לי גם קצת להיות בבית, עם האישה ושני הילדים".