מחקר של "המרכז למניעת הפצת נשק גרעיני" של חיל-האוויר האמריקני, פרסם מידע כי בידי ישראל מצויות מאות פצצות אטום וטילים בליסטיים בין-יבשתיים להוליך אותן אל מטרות אויב, וגם פצצות "תרמו נוקליאריות" שבשפת הדיבור קרויות "פצצות מימן". פצצות אלה - שדבר קיומן בוודאי לא נסתר מהנהגת אירן - הן הנשק הנורא ביותר בתולדות האדם שגם המעצמות הגדולות כבר אינן משתמשות בו, מרוב פחד שהפעלתו עלולה להביא לכך שהגזע האנושי ייכחד מעל פני האדמה.
מה כל כך נורא בפצצת המימן? את התשובה לשאלה זו ניתן למצוא מהשוואת נתונים מספריים. פצצת האטום דוגמת זו שהוטלה בשמי נגאסאקי הייתה בעלת כוח נפץ של כ-15 קילוטון ט.נ.ט (קילוטון אחד שווה לאלף טונות ט.נ.ט). לעומת זאת עוצמתה המבהילה של פצצת המימן נמדדת במגה-טון (מגה-טון אחד שווה למיליון טונות ט.נ.ט). אלה המספרים היבשים הממחישים את ההבדל המהותי.
אך כדי להבהיר את ממדי האימה האמיתית שנושאת בקרבה פצצת המימן ראוי להציג את העובדות מניסוי פצצת המימן הגדולה בתולדות האנושות - "צאר בומבה" הסובייטית - שהייתה בעלת כוח הרס של 50 מגה-טון ונוסתה מעל ארכיפלג האיים "נובייה זמלייה" באוקיאנוס הקרח הצפוני ב-30 באוקטובר 1961.
"צאר בומבה" הייתה מפלצת טכנולוגית בכל קנה מידה. משקלה של הפצצה היה 27 טונות, אורכה 8 מטרים וקוטרה 2 מטרים. ממדיה היו כה גדולים שמלכתחילה אי-אפשר היה להעמיס אותה על המפציץ הגדול ביותר שעמד אז לרשות בריה"מ - טופולב 95 בעל מנועי טורבו-פרופ. כדי לפתור את הבעיה נאלצו מהנדסי התעופה של בריה"מ לבנות כמעט מחדש את מרחב נשיאת הפצצות במפציץ. כדי ש"הבומבה" - שהופעלה על בסיס הטכנולוגיה של לחץ ברומטרי - לא תיפול מהר מדי צוידה הפצצה במצנח בלימה מיוחד שמשקלו כ-800 ק"ג.
כדי שהמוח האנושי יוכל לקלוט את מלוא כוח ההרס השטני שהיה טמון ב"פצצת הצאר" יש צורך לתרגם את המספרים הגדולים להסבר מעשי. 50 מגה-טון שווים בעצמתם לפי עשר יותר מכל כמות חומרי הנפץ שבהם השתמשו במלחמת העולם השנייה. לנתון מדהים זה היה צורך להוסיף עוד אלמנט קטלני אחד שלא בא לידי ביטוי במלחמת העולם השנייה - הקרינה הרדיואקטיבית, הישירה והעקיפה. הישירה: זו הנובעת מהפיצוץ עצמו. העקיפה: זו העולה עם להבת הפיצוץ הענקית עד אל מרומי האטמוספירה ומשם גולשת, עם הרוח, לכל רוחות העולם, שוקעת ונספגת בצמחיה ובמקורות המים, מגיעה באמצעות שרשרת המזון אל גוף האדם וגורמת למותו בעינויים או למחלות סרטניות ולפגמים גנטיים חמורים העוברים בתורשה.
המדען הסובייטי שעסק בפיתוח ה"בומבה" היה אנדרי סחרוב. ככל שהתקרב מועד הניסוי הלכו וגברו חששותיו שהמשך מרוץ החימוש הגרעיני והניסויים המימניים שיבוצעו במסגרתו, יגרמו לכך שהסכנה להכחדתו של הגזע האנושי תהיה גדולה מאוד. חששותיו של סחרוב מפני הסכנות הטמונות בניסוי הפכו לפחד ככל שהתקרב מועד הניסוי. האדם היחיד באותם ימים שבידיו הייתה נתונה הסמכות לקבוע את גורלו של הניסוי, היה המזכיר הראשון של המפלגה הסובייטית דאז, ניקיטה כרושצ'וב. סחרוב רצה לדבר עם כרושצ'וב כדי להסביר לו איזו צרה צרורה צפויה לעולם, אך במסגרת העולם הדיקטטורי שבו חי הוא חשש משני דברים ולא ידע מפני מה הוא צריך לחשוש יותר: מביצוע הניסוי או מעימות עם כרושצ'וב. בסופה של התלבטות מייסרת החליט סחרוב, כמעט ברגע האחרון, לעשות מעשה. הוא טילפן לכרושצ'וב יום אחד לפני הניסוי המיועד של "הבומבה".
"אני חושש מאוד", הסביר סחרוב, "שאם נבצע את הניסוי הנשורת הרדיואקטיבית כתוצאה מן הפיצוץ באוויר מעל המטרה תגרום למוות מיותר של מאות אלפי אזרחים".
כרושצ'וב ניסה להרגיע את המדען המודאג. "אני מבטיח לך", אמר לסחרוב, "שאבדוק בכובד ראש מה ניתן לעשות כדי לדחות את הניסוי".
סחרוב התייחס לדברים כהבטחה מחייבת. מן הטעם הזה היה מאוד מופתע, כבר למחרת היום, כאשר נודע לו שהניסוי בוצע כמתוכנן באתר הניסויים ב"נובייה זמלייה"
1. זה היה בדיוק המועד בו התקיים הקונגרס השנתי של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית וכרושצ'וב בחר בו כדי שיוכל להציג את ההישג של בריה"מ, ושלו כמובן, בפני כל העולם.
הניסוי ותוצאותיו היו מחרידים הרבה יותר מכפי שצפה סחרוב. ה"בומבה" התפוצצה מעל "נובייה זמלייה" בשעה 11:32 לפני הצהריים, בגובה 4,000 מ' מעל פני הים, מצפון לחוג הארקטי. כדור האש שטיפס אל השחקים בעקבות הפיצוץ הגיע עד לגובה של 60 ק"מ, יותר מהמרחק שבין תל אביב לקיסריה לדוגמה. קוטר הפיצוץ היה בסביבות 40-30 ק"מ, יותר מאשר המרחק שבין תל אביב לנתניה. אור הפיצוץ נראה בבירור עד לטווח של 1,000 ק"מ מן המוקד; הרעשים הסיסמיים שגרם הפיצוץ נרשמו בכל תחנות המעקב בעולם והגיעו לדרגה של 5.25 בסולם רעידות האדמה של ריכטר. הרעם של הפיצוץ נע סביב כדור-הארץ שלוש פעמים. במרחק של מאות קילומטרים מנקודת הפיצוץ נהרסו בתי עץ ובתי אבן איבדו את גגות הרעפים שלהם, את הדלתות והחלונות; כל תשדורות הרדיו באזור נאלמו למשך יותר משעה.
אחד הצופים בפיצוץ שהוצב במיקום מרוחק ביותר, סיפר כך: "בתחילה ראיתי אור בוהק עד לדרגת לובן מסנוור, אילם וללא קול. רק כעבור דקות מספר נשמעה שאגת רעם כבדה, בלתי אנושית, מעין שאגה של דרקון תופת רצחני, כאילו כדור-הארץ שנהרג זועק את זעקת סוף חייו".
צוות צבאי סובייטי בחן וצילם את ביצועי הפצצה בתחנה מעקב שמוקמה במרחק של 1,000 ק"מ מנקודת הפיצוץ וסיכם את התופעה במילים פשוטות שאמרו הכל: "כל ההרים באתר הפיצוץ פשוט נמחקו והקרקע יושרה כאלו דאג מישהו להכשיר על האי משטח החלקה. כל מה שהיה בטווח של 25 ק"מ ממרכז הפיצוץ נעלם מעל פני האדמה כאילו התאדה".
לאחר שמדעני הגרעין הסובייטיים בחנו את התוצאות המחרידות של הפיצוץ המימני הם הגיעו למסקנה שהמתקן הגרעיני הזה אינו יכול לשמש נשק טקטי או אסטרטגי משום שהוא בעצם הרבה יותר מזה. ניתן להגדיר את הנשק הזה כ"מתקן השמדה של ערים ועמים". לכל הנוגעים בדבר - בבריה"מ כמו גם בארה"ב - היה ברור כי "שימוש בפצצה מימנית כזו יכול למחוק מעל פני האדמה כל עיר אירופית גדולה, כולל הפרברים וערי לווין שלה. שימוש בפצצה בעוצמה כזו באירופה, למשל, משמעותו עלולה להיות השמדה של עם שלם או "במקרה הטוב" חלק ניכר ממנו. זה ועוד: הנשורת הגרעינית של פצצה מן הסוג הזה, אם - למשל - תוטל בלב בריטניה, יכולה להמית מיליונים בפיצוץ הישיר ומאות אלפים נוספים שייחשפו לקרינה הרדיואקטיבית בכל המדינות כמעט עד גבול רוסיה".
סביר להניח כי ישראל לא נדבקה בשיגעון הגדלות הסובייטי ולא בנתה פצצת מימן בעלת ממדים מפלצתיים כמו ה"בומבה", אך גם אם המדובר לפי הפרסומים בארה"ב בפצצת מימן קטנה - כושר ההרתעה של האיום הזה גדול מאוד. האמת היא שכלל אין זה משנה אם המידע שפורסם על אודות פצצת המימן הישראלית אמיתי או לא. האלמנט החשוב הוא עד כמה עמוק ומבהיל יכול האיום הזה להיות לגבי המשך קיומה של אירן כמדינה.
מומחי אסטרטגיה ביטחונית-פוליטית בעולם משוכנעים כי הנהגת אירן, תהיה מי שתהיה, ומאיימת כפי שתהיה, איננה יכולה כיום ולא תוכל בעתיד להתעלם מהאיום המימני המפחיד הזה המרחף מעל קיומה כמדינה וכעם, אם תנסה לפגוע בישראל. לדעת המומחים נשק מפלצתי שכזה, אם אכן קיים בידי ישראל, מעניק לישראל יתרון מובהק במאזן האימה הגרעיני מול אירן והוא הגורם העיקרי המונע תקיפה אירנית קונבנציונלית או גרעינית על ישראל.
