מנהיגי גרמניה וצרפת אנגלה מרקל ו
פרנסואה הולנד נאבקים במשותף בימים אלה כדי לגבש מדיניות אחידה שתאומץ על-ידי 28 המדינות החברות באיחוד האירופי, בכל הכרוך במשבר ההגירה שנגרם מהצפת היבשת בפליטים ומבקשי מקלט.
משבר זה נחשב לפי ממדיו והיקפו לגדול ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה.
מתחילת השנה האזרחית, חצו את הים התיכון למעלה מ-350 אלף פליטים במטרה להגיע לחופיהן של איטליה, יוון וספרד. מאות אלפים נוספים עשו ועושים את דרכם - בקבוצות מעורבות של מבקשי עבודה ופליטי המלחמות מאפגניסטן ועד סוריה - בדרך היבשה מטורקיה למדינות הבלקן, ומשם - למדינות מזרח אירופה.
לפי נתוני האו"ם, 4.5 מיליון מאזרחי סוריה הפכו פליטים מאז פרוץ מלחמת האזרחים. 1.8 מיליון מהם עברו לטורקיה ומהווים כיום 2.3 אחוזים מכלל האוכלוסייה במדינה. 630 אלף פליטים סורים עברו לירדן ובה הם מהווים 9.4 אחוזים מהאוכלוסייה, ואילו 1.2 מיליון סורים הגיעו ללבנון ובה הם מהווים כיום כ-28 אחוז מכלל אוכלוסייתה. יתרת הנמלטים מסוריה בלבד - למעלה ממיליון פליטים - מבקשים להגיע לברלין, המבורג, מינכן ושטוקהולם. כיום, בחמשת מעברי הגבול מסוריה לשכנותיה שולטים כוחות המורדים נגד הנשיא אסד ומפוקחים באמצעות רדארים, מגדלי פיקוח ומטוסי סיור. זאת, כדי למנוע המשך זליגת האוכלוסייה הסורית אל מחוץ למדינה.
קנצלר גרמניה מרקל הייתה הראשונה מבין ראשי מדינות אירופה שקבעה כי מכסת הקליטה של ארצה תעמוד השנה על 800 אלף מהגרים, בעיקר מסוריה. מרקל גייסה כ-10 אלפים גופי סיוע של מתנדבים במטרה לעזור בקליטת מבקשי המקלט. האוצר הגרמני מעניק לכל מבקש מקלט סכום של 360 אירו לחודש במשך ששת החודשים הראשונים לשהותו בגרמניה, וכן דיור והפנייה למקומות עבודה. הקנצלר פועלת להעניק תנאי קליטה דומים למבקשי המקלט בכל המדינות החברות באיחוד ולשנות את המצב הקיים כיום, שבו כל מדינה יצרה סל קליטה משלה. לדוגמה, ספרד מעניקה לבאים אליה, לרוב מצפון אפריקה, מגורים לששה חודשים ו-50 אירו לחודש למבוגר. לעומת זאת, שוודיה מעניקה לכל נקלט 250 אירו בחודש למשך שנתיים, בנוסף לדיור, הפנייה לתעסוקה וקורסים ללימודי השמה.
אינם מכים על חטא ראשי הממשלה של מדינות מזרח אירופה שצורפו לאיחוד ב-2004 - סלובניה, סלובקיה, פולין וצ'כיה - עדיין מתנגדים לאימוץ מדיניות אירופית אחידה ביחס למבקשי הקליטה. גרמניה וצרפת טוענות כי סירובן של מדינות מזרח אירופה עלול לפגוע בקיומה של אמנת שנגן שנחתמה ביוני 1985 הקובעת כי בין המדינות שהצטרפו אליה יהיה תיאום במדיניות הגירה וביקורת גבולות שלהן. קולות מחאה נגד המדיניות האחידה של אירופה, אם כי חלשים יותר, נשמעים מבריטניה, שאינה חתומה על אמנת שנגן, והן מצד יוון, שבגלל מצבה הכלכלי, היא פוזלת כיום פוליטית לכיוונה של רוסיה ושל פוטין נשיאה.
אך הגעתם של פליטי רעב מאפריקה ומבקשי המקלט נפגעי המלחמות במזרח התיכון מעוררת מחלוקת בקרב הפוליטיקאים בכל אירופה החוששים מהפגיעה במרקם החברתי העדין במדינות השונות. נראה כי בהתחשב בשיעור הילודה השלילי, קיים חשש כי אירופה כפי שאנו מכירים אותה - הולכת ונעלמת.
בשטחה של אירופה המשתרע על 4.3 מיליון קמ"ר מתגוררים כיום 505 מיליון נפש הדוברים 24 שפות לאומיות, ומרביתם נוצרים. אוכלוסיית אירופה, השלישית בגודלה בעולם, היא מבוגרת, הילודה בה שלילית וזרם המהגרים הנוכחי יכול לתרום לאיכלוס אזורים דלי אוכלוסייה ולכוח העבודה בתעשיות. נגד יתרונות אלה, נוכחותם המתגברת והנמשכת שנים של נושאי דגל ערכי דת האיסלאם באירופה מוכיחה כי הדרך לקליטת הפליטים בחברה האירופית צפוייה להיות קשה ביותר.
לדעת מנהיגי הדת המוסלמית, המהגרים חשופים לפתע למערכות ערכים שונות מאלו שבארצות מוצאם, ומופעל עליהם לחץ המתמיד לאמץ דפוסים חברתיים הנהוגים באירופה ולהתמודד במקביל עם שורה של קושיות הלכתיות. היות שנקודת המוצא של פוסקי ההלכה הדתיים היא כי קיים ניגוד יסודי בין החברה והמשפחה באירופה ובין החברה והמשפחה באיסלאם. חלק מהמהגרים נופלים, לפי נסיון העבר, ברשתם של מטיפי דת קיצוניים, וחלק מהמסגדים באירופה הופכים חממה לגיוס טרוריסטים לביצוע פיגועים ביבשת ולגיוס לוחמים לארגונים רצחניים במזרח התיכון. מרכיב נוסף המחמיר את המצב הוא התנגדותם האלימה של קבוצות של ניאו-נאצים וימנים קיצוניים בגרמניה לקליטת הפליטים. מרקל גילתה כי בחודשים האחרונים בוצעו 176 מתקפות נגד הפליטים בגרמניה. מבחינה זו, תנועת המהגרים הנוכחית היא בבחינת קללת הברכה של אירופה.
המהגרים המגיעים לאירופה עוברים דרך מרכזי מיון ביוון, באיטליה ובגרמניה. במרכזים אלה נקבע מי יגורש ומי יזכה באישור כפליט. המהגרים עצמם אינם מבחינים כיום בין יוון, איטליה והונגריה. הם מצהירים כי בכוונתם להתיישב באירופה עם בני משפחותיהם, כשמטרתם היא להימלט מהרדיפה ומהמלחמות. הקהיליה האירופית עוסקת בהכנת רשימה אחידה של מדינות "בטוחות" שאליהן ניתן להחזיר את מבקשי העבודה המסתננים לאירופה ואת פליטי המלחמות.
אירופה, שבמשך מאות שנים הוכתה במגיפות, מלחמות, רעב ועוני, ומיליונים רבים מתושביה היגרו לארצות-הברית, אוסטרליה, דרום אפריקה ואמריקה הלטינית, נחשבת כיום אחד האזורים העשירים בעולם. מנהיגי
האיחוד האירופי התובעים לפעול להחזרת לקליטתם הנכונה של המהגרים, עושים שימוש במקורות הכסף הרבים שברשותם. אך נראה כי נשכחו מהם הסיבות למשבר ההגירה. לפיכך הם נמנעים מלהילחם נגד דאעש וגרורותיה ומלפעול נגד
בשאר אסד הסורי האחראי למותם של למעלה מ-2 מיליון בני אדם בארצו. הם גם אינם מכים על חטא על כך שגרמו לסילוקו של שליט לוב קדאפי ואיפשרו בכך לקבוצות אלימות להשתלט על אזורים רבים בלוב ובמדינות השכנות, ולהבריח את תושביהם.
האיחוד האירופי נמנע גם כיום מראיית התמונה הכוללת באזורנו. כך למשל הוא מזרים כספים לרצועת עזה ועוסק ממש בימים אלה בהמשך הקמת מגורים בלתי חוקיים בכפרים בלתי חוקיים ביהודה ושומרון. ממשלת ישראל נוהגת איפוק, חרף העובדה שכמעט מדי שבוע מתקבלות מצידם של מוסדות האיחוד האירופי הודעות על החרמת מוסד אקדמי או מפעל לייצור רקיקים. כי הרי מצידם של האירופים ניתן לפתור את כל הבעיות, מבית ומחוץ, תוך שימוש בחופן של אירו.
ואילו אצלנו, לפי הנתונים האחרונים של רשות ההגירה, שוהים בישראל 45 אלף מבקשי מקלט ומסתננים. במחצית הראשונה של השנה עזבו את ישראל 1400 מהם. בנוסף להם, אנו מארחים בישראל 15 אלף
עובדים זרים שאינם חוקיים ו-91 אלף תיירים שנכנסו לישראל כחוק ונשארו בה לאחר שפגה אשרת השהייה שלהם. אחרי פסיקת בג"ץ שחוק ההסתננות שאותו ביטל שלוש פעמים כבר פשט את הרגל, אמרה שרת המשפטים אילת שקד כי מדינת ישראל עבדה במשך כמה שנים למציאת פתרון לתופעת ההסתננות על-ידי החזרת מסתננים למדינה שלישית, כפי שנהוג בשאר מדינות העולם. ללא פתרון המדינה השלישית, צפוייה מדינת ישראל להצפה נוספת של אלפי מהגרים בלתי חוקיים. שכן, הגדר אינה מונעת הסתננות, ורק עקירת המוטיבציה להגירה תמנע את התופעה.
