אירן, כידוע, היא ארץ הארים. השאה הפרסי החליף ב-1935 את שמה הרשמי של ממלכתו מ"פרס" ל"אירן", ברוח רעיונות הגזע מאירופה. חשוב היה לו להזדהות עם הכוח העולה, הארי, ולבדל עצמו מן הכוח היורד, היהודי. המהפכה האיסלאמיסטית ששלחה את השאה לעזאזל, לא רק שלא השיבה את פרס אל המפה, אלא חיזקה את הזהות האירנית, הארית, את האיסלאמו-ארית.
הקשר בין גרמניה הנאצית לאיסלאם נרחב ועמוק. המזכר ששלח הדיפלומט
מקס אופנהיים למשרד החוץ הגרמני אודות הצורך לגייס את העולם המוסלמי נגד אויבי גרמניה, נפל על קרקע פוריה.
התמיכה של גרמניה הנאצית בתנועות איסלאמיסטיות כגון "האחים המוסלמים" בארץ ישראל, מצרים, סוריה ולבנון במהלך שנות ה-30' של המאה שעברה לא הייתה בשל האיסלאם, אלא כחלק מן המלחמה הכוללת באימפריה הבריטית. אבל עם התפשטות מלחמת העולם לארצות מוסלמיות, חל שינוי במגמה לטובת האיסלאם כגורם שיש לגייסו לטובת העניין המשותף. זה הוגדר במנשר של אברהארד פון שטורר. גרמניה זכתה למעמד מועדף בעולם האיסלאם בשל מלחמתה ביהודים וכל מפעלותיהם הזדוניים על-פי הפרוטוקולים של זקני ציון, דהיינו הן האימפריה הבולשביקית והן האימפריה הקפיטליסטית.
לאחר ביקורו המפורסם של חאג' אמין אלחוסייני אצל הפיהרר, הפכה המדיניות של
צירוף האיסלאם למאמץ המלחמה הנאצי לכדי אבן פינה.. אל המוסלמים של צפון אפריקה והמזרח התיכון נוספה פנייה למוסלמים של הבלקן ושל הרפובליקות המוסלמיות שהיו בשליטת ברית-המועצות. בסופו של דבר, כל המערכת - ממשרד החוץ ועד לוורמכאט והאס.אס. - ריכזו מאמץ כדי לקדם את מעמדה של גרמניה כפטרונית האיסלאם.
המכשלה הראשונה הייתה המושג "אנטי-שמיות" - מושג גרמני ביסודו, שאינו אלא צופן לאנטי-יהודי - זכה לטיפול מיוחד: העלמה. הגזענות הנאצית דוללה כדי לכלול את האוכלוסיות הלא אירופיות, ללא היהודים. כדי להתמודד עם הזהות הערבית במסגרת המדיניות הגזענית, הוחלף הביטוי "אנטי-שמיות" בביטוי פשוט יותר - אנטי-יהודי. במשרד התעמולה החליף מחזיק תיק הפעילות האנטישמית את שמו לתיק האנטי-יהודיות. משתף הפעולה ממוצא עירקי רשיד אלכילאני קיבל מכתב המסביר בדיוק כיצד יש לבדל את היהודים משאר עמי המזרח התיכון באמירה מפורשת כי הערבים הם "גזע גבוה בעל עבר מפואר ומלא גבורה", וכי המלחמה היא נגד היהודים ולא נגד כלל השמים. כשפלשו הגרמנים לבוסניה והרצגובינה, הגדיר האס.אס. את המוסלמים בבלקנים כ"מאגר חיובי של גזעים אירופיים".
הטורקים שנפגעו מחוקי נירנברג קיבלו הבהרות שמוציאות טורקים מן ההגדרה השמית. פרסים ומצרים שהתלוננו על כך שקובצו ביחד עם היהודים, זכו להבהרות המכלילות אותם בסיווג של ארים וקרוביהם, בניגוד ליהודים. הגדילו הפרסים לעשות שדרשו הגדרה כארים לכל דבר ועניין - וקיבלו אותה.
התלהבות מהאיסלאם עומק היחסים בין אירן לגרמניה, בין התודעה האירנית לתודעה הגרמנית, הוא כמעט של סימביוזה. סימביוזה כלכלית של ענק משאבי הטבע עם ענק התעשיה, וסימביוזה רוחנית של תיעוב משותף ליהודים ולמערב דובר האנגלית.
עד 80 אחוז מן הציוד הטכני באירן ב-1940 היה גרמני, ומחצית מן היצוא של אירן היה לגרמניה. השלטון הבריטי בעירק שהיא ברובה שיעית היה לצנינים בעיני האירנים, בעוד שגרמניה השתבחה בכך שלא הייתה קולוניאליסטית בשטחי האיסלאם. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התהדקו היחסים עד מאוד. בנוסף לטכנולוגיה העבירו הגרמנים לאירן גם תעמולה אנטי-יהודית ששינתה את הגישה כלפי היהודי מבן חסות כנוע להיותו חלק מן המזימה הבינלאומית שבה נלחמה גרמניה. התעמולה שודרה בפרסית ב"רדיו זיסן" היישר אל אוזני האזרחים במגברי רדיו שהיו בכיכרות ובבתי הקפה. שגריר בריטניה בטהרן דיווח כי הסגנון הבוטה והתוכן האלים כה מקובלים על הקהל האירני, עד כי אין תחרות לו מן הצד האנגלי. התוכן היה אנטי-יהודי, פיאר את הנצחונות הגרמניים וכלל כינויי גנאי אנטישמיים למכביר. חשיבותו של הרדיו גדלה לאחר כיבוש אירן בידי הסובייטים והבריטים, שכן המזימה הערטילאית הוכחה כנכונה. היו אימאמים שלימדו כי היטלר הוא שיביא את "האימאם ה-12" ואולי הוא הוא האימאם הנסתר.
כדי להגביר את הזדהותם של הפרסים עם גרמניה, החליט התועמלנים הגרמניים להעמיק עוד יותר את האיבה ליהודים. שגריר גרמניה המליץ להדגיש את האנטי-יהודיות המוסלמית כגשר לחיבור בין האיסלאם והנאצים. הוא בחר בפסוקים מן הקוראן המדגישים את העוינות השוררת בין היהודים לאיסלאם, כמו הפסוק 82 בסורה החמישית: "תמצאו כי האויבים העיקשים ביותר למאמינים הם היהודים והפגאנים", שאליו הוצמד הפסוק המסיים את הפרק השני במיין קמפף: "בצדיית היהודים אני עושה את עבודת האל". בכך קיווה השגריר להביא את הכהונה הדתית לחסות תחת כנפי הנשר הגרמני ולזכות בתמיכה נרחבת באוכלוסייה. עם הזמן הורחבה הגישה נגד היהודים והבריטים גם נגד האמריקנים, שהוצגו ברדיו זיסן כעושי דברה של היהדות הבינלאומית.
אחד המאזינים הקבועים לתעמולה היה רוחאללה חומייני, כותב אמיר טאהרי בביוגרפיה של המנהיג הנערץ של המהפכה האיסלאמית של שנת 1979. חומייני בן ה-36 רכש רדיו, ובעיר הקודש קום הוא ריכז קהילת מאזינים שהייתה לקהל מאמיניו. 20 שנה מאוחר יותר, החל חומייני להעשיר את התעמולה שלו נגד השאה בתעמולה נגד יהודים. קריאת הקרב שלו הייתה "היהודים והמערב מתגודדים על האיסלאם". "זכרו את האסונות שהמיטו על אירן היהודים והבהאים", דרש בפני מאמיניו. ספרו של חומייני "המדינה האיסלאמית" מייחד מקום רב לשנאת יהודים ומאשים את היהודים כי היו ראשונים לשנוא את האיסלאם. את השנאה ליהודים תרגם לשנאה איסלאמו-נאצית למדינת היהודים, לציונות, כולל הטלת חובה על כל פלשתיני וכל מוסלמי להשמיד ולאבד את הציונים התת-אנושיים, ועל אלה שלא נלחמים בה - להחרים אותה כליל.
הקו שנוקטת היום ההסברה האירנית הוא שהכוחות שכבשו את אירן ב-1941 הם אלה שכבשו את גרמניה ב-1945 - בשירות היהודים. לאחר שחרור אירן ב-1979 ושחרור גרמניה ב-1989, שומה על שתי המדינות לחדש את הברית ההיסטורית, כולל רעיון ההשמדה של הישות הציונית-יהודית.
בין האיסלאם כדת לבין סיווגים גזעיים הקימו הנאצים חיץ ברור. חלקים מן המנהיגות הנאצית הביעו את התפעלותם מן האיסלאם, ותמכו בחיזוק הקשר האידיאולוגי שבין האיסלאם לנאציות. לפי עדותו של הגנרל הורסטנאו, הימלר הביע את סלידתו מן הנצרות ואת הערכתו לאיסלאם. הוא שיבח את הגבורה של דת מוחמד והביע את הבוז שרחש לנצרות, ובמיוחד לזו הקתולית. על-פי עדות רופאו של הימלר, פליקס קרסטן, האמין הימלר כי מוחמד ידע שמרבית האנשים הם טיפשים ופחדנים, ולכן הבטיח לכל לוחם שנופל את מה שהיה רוצה - נשים יפהפיות - הבטחות המתאימות לנפשו של חייל. דת של גברים ולא של רפיסות.
הימלר האמין כי מוחמד הוא מן האנשים הדגולים בהיסטוריה האנושית, אסף ספרות אודות מוחמד, והאמין שעם סוף המלחמה ילמד את האיסלאם. בדיוניו עם אמין אלחוסייני, ביכה הימלר את ההיסטוריה שמנעה מאירופה את "אורו המשגשג של האיסלאם ותרבותו".
גם היטלר התלהב מן האיסלאם וזלזל בנצרות. האיסלאם, טען היטלר בפני אילזה בראון, היא דת גברית ועניינית, בעוד שהנצרות היא לחלשלושים. אמונה צריכה לעסוק בכאן ועכשיו ולא בעולם הבא, ולכן אמונה הדורשת להתרחץ, לצום, להשכים בבוקר ולטפס עד לקצה צריח המסגד - הומצאה על-ידי חכמים ונבונים. כך גם העידוד להילחם בעוז, למען הפרס של נשים יפות תואר ויין בנחלים, הוא גן עדן ארצי מאוד. הנוצרים מסתפקים בשירת הללויה לאחר מותם, גיחך הפיהרר.
לעומת האיסלאם הארצי והנוח לנפש הלוחם, קוממה הנצרות את טרור הדת, על-פי הדגם היהודי. הקתוליות היא זבל יהודי שהצמית את הגרמנים. "ההיצמדות הנוצרית לרעיון שאלוהים ברא את האדם בצלם אלוהים מקטינה את האלוהות האדירה על-פי האיסלאם. על כן מוחמד הוא הנאור מכולם". "תור הזהב של איבריה היה תחת הכיבוש המוסלמי...לו ניצחו המוסלמים בקרב העיר טור, היה העולם למוסלמי, שכן הם מאמינים בהפצת האמונה בכוח החרב. וחבל שהערבים נכשלו, כי אז אירופה הייתה הופכת למוסלמית תחת שלטון גרמנים מוסלמים".
מבחינתו של היטלר האיסלאם אינו אמונה שמית, על-אף זהותם של המאמינים הנוכחיים המחזיקים בה. משרד התעמולה קיבל עליו לשבח את האיסלאם, לכבד את התרבות האיסלאמית, להציג את בנות הברית בריטניה וארצות-הברית כעוינות יסודניות של האיסלאם.
גבלס הינחה את משרדו לשדר גישה חיובית לאיסלאם, בניגוד לכנסייה, ולהאדיר את הברית האיסלאמו-נאצית שבאה להביס את הבולשביקים והיהודים. אמריקה ובריטניה צוירו כצוררות האיסלאם ועוינות אותו. המפלגה הנאצית הצהירה על רצונה לצרף אליה מאמיני איסלאם, שכן אם יש בה חברים נוצרים, אזי המוסלמים מוזמנים על אחת כמה וכמה.
"על ישראל להיעלם ממפת העולם" ככל שנפגשו הכוחות הגרמניים עם אוכלוסיות מוסלמיות, כך חוזק הקשר עם האיסלאם. הכוחות הגרמניים נדרשו לקרוא את הספר "האיסלאם", כדי ללמוד את אורחות חייהם של עמי האיסלאם. מסגדים ומדרשות שנסגרו בימי הסובייטים בקווקז ובחצי-האי קרים קוממו. הוראות ניתנו לאפשר קיום של חגים ומנהגים מוסלמיים. טופחו הקשרים עם המנהיגות הדתית המקומית, במזרח, בקווקז, בצפון אפריקה ובבלקנים. נעשה שימוש נרחב בשפה דתית כדי לחזק את הקשר האיסלאמו-נאצי. בסופו של דבר נפתחה הדלת בפנים מוסלמים להתגייס לצבאות הרייך, וזאת במיוחד לאור המחסור בכוח האדם שלאחר כשלון הפלישה לרוסיה.
מסוף 1941 התחיל הוורמאכט לגייס מקרב שבויי המלחמה במזרח - אזרים, טורקמנים, אוקראינים, גאורגים - עד 600 אלף לא-סלאבים, בעיקר מן השוליים הדרומיים של האימפריה הסובייטית, שלבשו את מדי הרייך. הוואפן אס.אס. החל לגייס מוסלמים מבוסניה הרצגובינה, אלבניה והרפובליקות הרוסיות. זה היה הגיוס הגדול ביותר של מוסלמים מאז ומעולם למאמץ מלחמה על-ידי מעצמה שאינה מוסלמית. חלקם התגייסו כדי להשתחרר משבי ולקבל משכורת, חלקם כדי להילחם בפרטיזנים וחלקם כדי להכות בשכניהם הנוצרים והיהודים.
המוסלמים של בריה"מ הקומוניסטית שנאלצו לוותר על סמלי הדת, שבו אליהם תחת כנפי הנשר הגרמני וצלב הקרס. "מה מבדל את המוסלמים של אירופה והעולם מאיתנו הגרמנים?", שאל הימלר. "מטרותינו משותפות, רעיונותינו משותפים וזהו הבסיס לפעולה משותפת. בשתי המאות האחרונות לא התנגשה גרמניה עם האיסלאם ולו פעם אחת. הידידות בין גרמניה לאיסלאם אינה רק תועלתית אלא עקרונית", הצהיר הימלר. "אלוהים-הוא-אללה שלח את הפיהרר כדי לשחרר את אירופה ואת העולם מן היהודים, מן הבולשביקים, מאנגליה, אמריקה, שכולם מונהגים בידי היהודים".
הוורמאכט עשה כל שביכולתו להכיל את האיסלאם, כולל שחיטת חלאל. ביחידות קיבלו האימאמים תפקיד בכיר, ואלה קיבלו את הכשרתם במדרסות בפוטסדם, גובן ודרזדן. המפקדים הגרמניים ראו ערך בקיום יחידות צבאיות המשויכות לאוכלוסייה המקומית, ולעולם ה"מוחמדני" בכללותו. הרעיון שהעולם המוסלמי הוא מעין ענק רדום שאפשר להעירו ולגייסו לצד הנאצי היה מקובל מאוד בקרב המפקדים הגרמניים.
יחידות מוסלמיות הוצבו בסטלינגרד, בוורשה, במילנו, ולבסוף גם להגנת ברלין. הם נלחמו עד הסוף המר, ורק לקראתו החלו לערוק ולשוב לבתיהם. היו שפגעו בגופם כדי להשיג שחרור.
גורלם של המוסלמים בצד המפסיד היה מר. בבלקנים, נקם בהם טיטו. האימאמים הוצאו להורג. הטטארים המוסלמיים של קרים גורשו. הבריטים העבירו את שבוייהם המוסלמים לזרועות הצבא האדום למרות מעשי התאבדות וקפיצה לים השחור. אלה שלא נרצחו הועברו לגולאג. הכתב הצבאי ג'ורג' אורוול מחה על המהלך של מסירה לצורך רצח וגלות. בריטניה ואמריקה לא התערבו.
בימיו האחרונים בבונקר ביכה היטלר את הברית האיסלאמו-נאצית שלא הצליחה להניע את העולם המוסלמי לכדי פעולה נחרצת. בדיעבד, אמר היטלר לבורמן, היה צריך להשקיע יותר מאמץ כדי להביא את עולם האיסלאם לצד גרמניה, אפילו על חשבון האינטרסים הקולוניאליים של איטליה.
לא רק המוסלמים נענו לקריאתה של המפלגה הנאצית. גם הנאצים הגרמניים נענו לקריאת המוסלמים להילחם בישראל. מבצע אטלס היה ניסיון ערבי-גרמני, שנכשל, להרעיל את יהודי תל אביב באמצעות רעלן באספקת המים העירונית. עם סיום מלחמת העולם, נמלט אמין אלחוסייני למצרים, ומשם הכריז שוב על ג'יהאד איסלאמו-נאצי. הוא סייע בארגון אודסה שהבריח אלפי נאצים מאירופה למצרים וסוריה. חלקם התאסלמו ופנו למלחמה נגד ישראל. בקרב של דיר יאסין השתתפו גרמנים בלוחמה נגד האצ"ל. בשנות ה-60' של המאה הקודמת עסקו מדענים גרמניים בפיתוח טילים לטובת מאמץ המלחמה של נאצר. וכמובן, חברת סימנס היא ספקית המוחות של הסרכזות המשמשות את מאמץ הגרעין של אירן. יושקה פישר, שר החוץ הגרמני,
שאמר לפני עשור: "אנו האירופים יעצנו לידידינו האירנים למען האינטרסים שלהם לראות בנו את המחסה המגן שלהם".
בחזונו של היטלר, על אירופה החדשה לנקוט מדיניות של "ידידות עמוקה עם האיסלאם". ואכן היטלר ניבא את העתיד היטב. אחת מהנחיות המפתח של המפלגה הנאצית מ-1943 קבעה כי "המלחמה תסתיים במהפכה אנטישמית ובהשמדת כל היהודים עלי אדמות - שניהם תנאים הכרחיים לשלום בר-קיימא". האייתולה חמינאי שהוא יורשו הישיר של חומייני קובע בציוץ טוויטר כי "לישראל אין תרופה אלא בהשמדה", ציוץ המסכם ספר בן 400 עמודים שבו מוצגת האסטרטגיה להבסת היהודים והשמדתם. עם חתימת ההסכם המכשיר את תוכנית הגרעין של אירן, מעלה ההנהגה האיסלאמו-נאצית של אירן את
רף הביטויים למען השמדת היהודים. שליחו הישיר של חמינאי,
חסן נסראללה, קובע כי השמדת ישראל היא עובדה מוגמרת מן הקוראן, ונשיא אגודת ההתקרבות בין גופי האיסלאם מוחסן עראקי קובע כי האיחוד בין המוסלמים לטובת הפלשתינים הוא שיסיים את קיומה של ישראל. חסן זמאני, נציג אירן במצרים, קובע כי "על ישראל להיעלם ממפת העולם. אלה מילותיו המוזהבות של האימאם חומייני". כל אלה הם ביטויים מסוג זה, שבמהותם קוראים להשמדת היהודים, לא היו קיימים כלל באיסלאם השיעי לפני שהתידד עם הנאציזם ואימץ את ערכיו. מן הצד הגרמני, עם הקלת העיצומים זינק היצוא הגרמני לאירן ב-30 אחוז ויותר. המצב הנוכחי הוא כמו תחרות שיט, אומר תעשיין גרמני. כולם מנסים לתפוס מקום כדי להיות הראשונים להשיג את מיטב החוזים, ולעזאזל ההצהרות החד-משמעיות של האירנים בזכות השמדתה של ישראל, ובהמשך - של ארה"ב.
במקביל, מקבלת אירופה בכלל וגרמניה בפרט את גל הקולוניזציה הגדול ביותר בתולדותיה, שבסופו של דבר יכפיף אותה לאיסלאם. החזון הנאצי של אירופה המוסלמית בהנהגתה של גרמניה מוסלמית כבר אינו דמיוני כפי שהיה לפני 70 שנה.
