בדידות קשישים בתקופת החגים

רמת האינטראקציה בין הזקן לסביבתו הולכת ופוחתת עם השנים ויחד עם השינוי במבנה המשפחה והיעדר השבטיות שאפיינה אותה בעבר. בני המשפחה עסוקים בענייני היום יום וטרודים בפרנסה וסיוע לדור הצעיר, כך שהזקנים לא תמיד מקבלים תשומת לב מספקת. בישראל של היום יש גם זקנים סיעודיים רבים, המרותקים לבית, אשר כמעט ואינם יוצאים מהבית וחלקם מבלה 24 שעות עם מטפל זר אשר לעיתים אין יכולת לתקשר עימו מעבר לשיח בסיסי סביב המטלות הטיפוליות. גם אצל זקנים שאינם מוגבלים, שלהם מסגרת חברתית המעניקה פעילות ותמיכה, יש קושי בגיל המבוגר ליצור קשר קבוע ומתמשך האחד עם השני, מעבר לפעילות. כך שלעיתים עשוי גם הזקן הפעיל לכאורה לחוות בדידות חברתית, למרות היותו במסגרת. יש להבדיל בין להיות לבד לבין הרגשת בדידות. "להיות לבד" משמעו שאין סביבך אנשים. לעומת זאת, להיות בודד זו הרגשה פנימית, אישית, שעשויה להיות קשורה לסביבה החיצונית, אך לא בהכרח. יש זקנים הנמצאים בחברה, ובכל זאת מרגישים בודדים מאוד. הסיטואציה ההפוכה היא נדירה יותר, אך גם היא קיימת, של זקנים שחיים בגפם, אולם אינם חשים בדידות. בדידות היא הרגשה סובייקטיבית, אבל היא בהחלט תלויה בסביבה. היא אינה תלויה במספר האנשים שבחברתם נמצאים, אלא לאיכות הקשרים ביניהם. אנשים החשים בדידות מדווחים על תחושה כי אין להם נפש קרובה ואינטימית שבה הם יכולים לתת אמון. כאשר יש מישהו קרוב, הרי שגם אם הוא לא קרוב פיזית, הזקן מרגיש ביטחון, אהוב ורוצה בטובתו.

נשים זקנות מדווחות יותר מגברים, זקנים הסובלים מדיכאון, זקנים החווים ירידה בראייה / שמיעה, בעיות הליכה ובעיות ביציבה שיווי משקל, זקנים שבריאותם ירודה ואוכלוסייה עירונית. משתתפים בתוכניות ביטוח יקרות (דבר המעיד על רמת הכנסה גבוהה יותר) דיווחו פחות על בדידות. ירידה בראייה, שמיעה וביכולת הניידות (אשר לעיתים קרובות משפיעים על יכולת הנהיגה), פוגעים באינטראקציות החברתיות. בעוד שלמצבים כרוניים אחרים הנפוצים בזקנים יש פתרונות רפואיים, קשה לאפיין ולאבחן בדידות ולספק לה פתרונות. עם הבדידות עולה שיעור הדיכאון אשר מטופל באמצעים בדרך-כלל תרופתיים. הבדידות כתופעה לא מקבלת תשומת לב מעטה ממומחים בתחום הרפואי והנפשי. מפתיע לגלות עד כמה חסרה הרפואה והקהילה בכלים למניעת בדידות בפרט אצל זקנים בסיכון גבוה. בהתחשב בפוטנציאל לשפר את שביעות הרצון אצל זקנים הסובלים מבדידות, איתור זקנים בודדים ועיצוב פתרונות כתמיכה נפשית, לימוד אסטרטגיות התמודדות ותרפיות שונות, הכרחיים ליישום.

בחגים, כאשר כל עם ישראל מתקבץ במשפחתיות סביב שולחן החג, לעיתים קיים קונפליקט בין כמות האנשים המקיפים את הזקן לבין מידת הקרבה שהוא חש כלפיהם ואז מתעוררת תחושת בדידות. אז מה ניתן לעשות בכדי לא לגרום לזקנים שביננו להרגיש בודדים דווקא בתקופה זו של השנה? להזמין אותם להתארח, להתעקש שיענו להזמנה ולא יישארו בגפם בערב החג. דאגו לזקנים להגעה נוחה למקום האירוע, הושיבו אותם בשולחן ליד מישהו שנעים להם במחיצתו ושיש לו סבלנות. הימנעו מנושאי שיחה שגורמים אי-נוחות והעלו נושאים שעליהם ירגישו בנוח לשוחח. זה הזמן לזיכרונות משפחתיים והיסטוריה מרתקת. כדאי לתכנן את חופשות החגים באופן כזה, שישלב אירועים חברתיים או משפחתיים במינון סביר ולא להיסחף למרתון של אירוח וטלטול הזקן ממקום למקום, או לחלופין לוותר על יציאה מהבית לכל אורך החג. האיזון הוא חשוב. אם בני המשפחה נוסעים לחופשה, ראוי לחלק את זמן הנסיעה ביניהם, כך שיהיה קרוב משפחה פעיל שדואג לזקן בכל עת. החגים הם זמן להתקרבות ותיקון. רבים מאיתנו לומדים את הזקנים בקרבנו מחדש בתקופה זו, שמחים לקרבתם, אך גם למדים על השינויים הפיזיולוגיים והמנטליים שהזמן והבדידות מחוללים בהם.