צליל רשרוש הצלופן וליפוף המתנות בסרט אדום גרמו לה לרגע להרגיש חלק מהעולם שסביבה. המוכרות בירכו אותה בשנה טובה, ובהרבה בריאות, מנסות גם הן להיאחז בכוחן של מילים, להיתלות בכישופו של החג שיביא אתו ימים טובים יותר.
היא לא פסחה על-אף חנות בדרכה, מתאמצת להרגיש את הדחיסות האנושית סביבה ולקוות שחלק ממנה יצליח למלא את החלל שהיא יוצרת בנוכחותה. כמו ריק גדול סבבה ביניהם, קצב צעדיה לא תאם את צעדי החג המהירים.
עבור כל שטר כסף שמסרה אספה אליה עוד צלופן מרשרש וברכות. גם פרחים קנתה, חשבה שאם תריח אותם אולי ידבק החג גם בה. חג ההתחלות והסופים. חג ללא רחמים. האם סיימת כל מה שהתחלת? האם תתחילי מחר משהו חדש?
מיוזעת הגיעה לביתה, ידיה עמוסות מתנות שאין לה למי להעניק. ריח עוגות מלטף את המדרגות והיא מטפסת. מגיעה לדירתה, פותחת את הדלת ומתמהמהת לסגור אותה, מאפשרת לריח העוגה המתוק להיכנס לכמה רגעים גם אליה.
קולות לבנים של חג עולים מהבית הסמוך, וריחות משפחה נישאים אליה מרחוק. בבית, השקט משוחח עמה ברכות מכאיבה. היא לא עונה. מסתכלת על עשרות המתנות שקנתה ומחכה.
בלילה, כשכבר ברור שהם לא יבואו, והיא לא תלך, היא פותחת את האריזות אחת אחת. מגבות לבנות מלטפות כמו שמנת היא תולה לה באמבט, עציץ רקפות ורדרד היא מניחה על אדן החלון. שוקולדים היא מגלגלת לצנצנת עגולה, ומלקקת אצבעות מוכתמות מקקאו.
היא פותחת את אריזת היין ומוזגת. כוס אחת לה. לכבוד השנה החדשה.
