מי שמכיר את ראש ה
ממשלה ועקב אחרי שפת הגוף של נתניהו במסיבת העיתונאים שכינס בהשתתפות שר הביטחון, השר לביטחון פנים, הרמטכ"ל והמפכ"ל, יכול היה לזהות בנקל סימנים של לחץ גובר ובלבול נוכח המציאות הביטחונית הקשה שהתפתחה באופן מואץ בימים האחרונים והביאה לאובדן תחושת הביטחון של אזרחי ישראל.
נתניהו נותר בודד בצמרת, תומכיו בליכוד מתרחקים ממנו, איש לא רוצה להיות מזוהה עם הכישלון הביטחוני וראש הממשלה מחפש עזרה מבחוץ שספק אם תגיע. נתניהו יצא בקריאה להקמת ממשלה רחבה והעביר את הכדור לאופוזיציה, "ההחלטה היא בידיהם", אמר. נתניהו רוצה להקים אחדות לאומית והוא מנהל כבר כמה חודשים עם
יצחק הרצוג מגעים על הצטרפות "
המחנה הציוני" לממשלה בתמורה לתיקי החוץ, הביטחון והמשפטים והוצאת
מפלגת "
הבית היהודי" מהקואליציה הנוכחית.
אבל יותר מכל, נתניהו רוצה לשמור על שלטונו. הוא מתקשה לתפקד בממשלת ימין צרה בת 61 חברים שבה כל חבר כנסת הוא
מלך. ידיו של נתניהו קשורות. הוא איננו יכול לפעול נגד חברי כנסת מהקואליציה שאינם סרים למרותו, הם מצפצפים עליו וחושבים רק על המשך הקריירה הפוליטית שלהם. מושב החורף של הכנסת יחל בשבוע הבא ונתניהו זקוק לכל אצבע.
גל הטרור הנוכחי הבליט את המצב החמור בליכוד. שרים מהליכוד הצטרפו להפגנת המתנחלים מול בית ראש הממשלה, ואילו שרים אחרים נאלמו דום ולא יצאו להגן על מדיניות נתניהו באמצעי התקשורת. כולם חושבים על מרכז הליכוד ועל האפשרות כי המצב הביטחוני יחריף בצורה כזו, שהוא ישליך על מעמדו של נתניהו בתוך הליכוד. הם רוצים להצטייר כביטחוניסטים התומכים בנקיטת יד קשה נגד הערבים וכמי שאינם תומכים במדיניות ההססנית והחלשה של נתניהו. בפועל, הם אינם טובים ממנו, מדובר בנמרים של נייר.
בזמנים קשים כאלה, נתניהו משלם מחיר אישי גבוה על הבגידה בנאמנים לו ותקיעת הסכינים בגבם. היכן למשל שר המדע והחלל
אופיר אקוניס, נאמנו של נתניהו, שהצטרף לאחרונה למועדון נבגדי נתניהו, אשר תמיד נלחם בחירוף נפש בראיונות לתקשורת להגן על מדיניותו של ראש הממשלה? לאן נעלמו
מירי רגב ו
יובל שטייניץ? מישהו ראה אותם או שמע אותם לאחרונה?
מטבע הדברים והמציאות הביטחונית הקשה, האיש הקרוב אליו ביותר היום הינו שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, אולם נתניהו לא יהסס להקריבו, בהינף קולמוס, כדי לשמור על כסאו, לקחת ממנו את תיק הביטחון ולהקים ממשלת אחדות עם "המחנה הציוני".
הטעויות של נתניהו ניתן להצביע על כמה טעויות של ראש הממשלה נתניהו, שאילו התנהל אחרת היה מצליח למנוע את ההתדרדרות הביטחונית החמורה. נתניהו לא הפיק לקחים מהקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה והוא מקיף את עצמו ביועצים וב"מומחים" שונים שמשמיעים בעיקר דברי חנופה במקום להעמיד אותו על אמיתות וחומרת המצב.
ראש הממשלה חווה על בשרו האישי והפוליטי את אירועי "מנהרת הכותל" שהוא הורה, כראש ממשלה, לפתוח אותה במוצאי יום הכיפורים ב-23 בספטמבר 1996, ומבין את חשיבות ורגישות הר-הבית למוסלמים. לכן תמוהה ומוזרה התנהלותו הנוכחית בנושא הר-הבית. לפני כמה חודשים פרצה מיני אינתיפאדה במזרח ירושלים בעקבות נהירת חברי כנסת מהימין להר-הבית בחיפוש אחרי כותרות. נתניהו יצא לירדן ונפגש בחשאי עם המלך עבדאללה והבטיח לו כי לא ישונה הסטטוס קוו בהר-הבית.
נתניהו ידע את נפיצות המצב בהר-הבית אך התנהל בצורה חובבנית, הוא הזניח את הטיפול במינוי מפכ"ל קבוע למשטרה, מינה את
גלעד ארדן שאין לו שום הבנה ביטחונית או מדינית לתפקיד השר לביטחון הפנים, ואיפשר את המשך עליית ח"כים יהודים וערבים להר-הבית והגדלת מספר המבקרים הישראלים במקום, דבר שיצר את התחושה כי ישראל משנה את הסטטוס קוו במקום.
כך הגענו למצב הנוכחי. נתניהו יכול היה לעצור את התדרדרות המצב הביטחוני בירושלים, להכניס כבר לפני חצי שנה את צה"ל ומג"ב לשכונות הערביות בעיר, לעצור את המסיתים והמתפרעים, ולהחמיר את הענישה על המתפרעים ומשפחותיהם.
מחדל נוסף של נתניהו הינו חוסר הטיפול בפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית בראשות השייח' ראאד סלאח האחראי להסתה ולהסלמה בהר-הבית. רק בשבוע הבא יתכנס הקבינט הביטחוני כדי לדון בצעדים נגד התנועה האיסלאמית. ראש הממשלה הודיע כי יוציא אותה מחוץ לחוק וכי יינקטו נגד פעיליה צעדים חריפים. היכן הוא היה עד היום, מדוע לא יזם את נקיטת הצעדים האלה כבר מזמן?
מי שיעיין שוב במסקנות ועדת החקירה הממלכתית בראשות השופט אור שמונתה לחקור את אירועי אוקטובר 2000 במגזר הערבי, יגלה כי שום דבר לא השתנה בכל הקשור לתנועה האיסלאמית בראשותו של השייח' ראאד סלאח גם בחלוף 15 שנה מהאירועים.
ועדת אור, שמסקנותיה פורסמו ברבים, מצאה את השייח' ראאד סלאח אשם בסעיפים הבאים: שלילת הלגיטימיות של מדינת ישראל, האשמת ישראל באחריות לטבח בהר-הבית ופריצת אירועי אוקטובר, עידוד התעמתות עם השלטון תוך שימוש באלימות להשיג את מטרות המגזר הערבי, האשמת ישראל בכוונה להרוס את המסגדים על הר-הבית, ועוד.
ועדת אור לא המליצה על נקיטת צעדים נגד השייח' סלאח מכיוון שאז לא היה בתפקיד רשמי ופרש מראשות עיריית אום אל-פחם. גורמי הביטחון מתארים את הפלג הצפוני של התנועה האיסלאמית כחלק מתנועת "האחים המוסלמים" העולמית שהינה תנועת-האם של חמאס. למרות כל האמור לעיל, הזניח ראש הממשלה את הטיפול בתופעה החמורה הזו ואת התוצאות אנו רואים בשטח.
הטרור והשפעתו על הפוליטיקה לגל הטרור והאלימות הפלשתינית הנוכחי יש כוח רב, הוא עלול להתפשט ולהתרחב, לחלחל עוד יותר למדינת ישראל ולזעזע את מצב ביטחון הפנים במדינה באופן שהאזרחים היהודים והערבים יקחו את החוק לידיהם.
כבר עכשיו חלה שחיקה גדולה בתדמיתו של
בנימין נתניהו כ"מר ביטחון" או כ"מומחה לטיפול בטרור". נכון שבימין הישראלי רואים כרגע את בנימין נתניהו כרע במיעוטו וכמי שאין לו אלטרנטיבה, אולם, אם חס וחלילה יתדרדר המצב הביטחוני עוד יותר גם הקונספציה הזו תשתנה. בימין לא חסרות דמויות כמו
אביגדור ליברמן,
נפתלי בנט או ישראל כ"ץ שימהרו להציע פתרונות אחרים, להכפיש את נתניהו ומדיניותו ולהציע את עצמם לתפקיד ראש הממשלה.
כשהדם זועק מן האדמה הרגש גובר על כל שיקול, והמערכת הפוליטית ולחץ דעת הקהל ידרשו את החלפת השלטון והקמת ועדות חקירה. מסיבות עיתונאים, סיורים מתוקשרים בשטח, והצהרות על "הצבת מאה מצלמות בצירים ביו"ש" אינם תחליף למדיניות ביטחונית תקיפה ונכונה.
"האביב היהודי" במערכת הפוליטית מדברים כבר תקופה ארוכה על האביב הקרוב כנקודת מפנה אפשרית בפוליטיקה הישראלית. גל הטרור הנוכחי עשוי להאיץ את התהליכים הפוליטיים בישראל לעבר הקדמת הבחירות או הקמת ממשלת אחדות רחבה.
יצחק (בוז'י) הרצוג דוחה בתוקף את הזמנת נתניהו להצטרף לממשלתו ולהקים ממשלת אחדות רחבה. הוא טוען כי האופוזיציה תיתן גיבוי לכוחות הביטחון אך היא רוצה מדיניות אחרת, הוא מאשים את נתניהו בחוסר יכולת להגן על אזרחי מדינת ישראל וקורא לו ללכת הביתה. האם זה סוף הסיפור? לא בטוח, הרצוג הוא פוליטיקאי המקשיב לרחשי הציבור ואם הדרישה תבוא ממנו הוא עשוי להצטרף לממשלת נתניהו תמורת מחיר פוליטי ראוי.
מפלגת "הבית היהודי" בראשות נפתלי בנט ממתנת בינתיים את הביקורת על נתניהו בנושא הבנייה והמלחמה בטרור הפלשתיני. במציאות הביטחונית הקשה לא נראה כרגע שיפרשו מהממשלה ויפילו את ממשלת הימין, אבל המציאות הפוליטית העכשווית היא שבירה ביותר ועלולה להשתנות במהירות בהתאם להצלחות של הטרור הפלשתיני.
עתידה של ממשלת הימין הצרה תלוי, באופן פרדוכסלי, בטרור הפלשתיני, אולם הרבה תלוי גם ביכולתו של ראש הממשלה להפיק לקחים ולהסיק מסקנות אישיות מהתנהלותו ומתהליך קבלת ההחלטות השגוי שלו. אם יעשה זאת באמת, יש לו סיכוי להיחלץ מהבור שהכניס את עצמו אליו ולחלץ גם את מדינת ישראל מהמציאות הביטחונית הקשה. רק כך הוא יגלה שסוף מעשה במחשבה תחילה, וכי אם אינו רוצה להיות בודד בצמרת הוא צריך להתנהל בצורה אחרת לחלוטין, לטובתו ולטובת מדינת ישראל.
