התוכניות המוזרות של דני עטר

עתה כשל עטר, ומזל שגם עוזי לנדאו יהיה יו"ר לצידו. הוא החל לדבר על נושאים שאינם ידועים ואינם מוכרים לו. נראה ששכח את אימרת חז"ל "סייג לחכמה - שתיקה". בראיון אמר, כי יזום הקמת קרן בת 15 מיליארד שקל, במימון בחלקים שוים של קק"ל, הממשלה והבנקים, שתבנה 300 אלף דירות ב-3 עד 5 שנים. זה לא רציני, וקודם כל בלתי אפשרי. האם עטר סבור, שאפשר יהיה לבנות בישראל בין 60 ל-100 אלף דירות בשנה. על מה הוא מדבר? הרי כל ילד יודע, השנה יתחילו בבניית 40 עד 45 אלף דירות, ומצב גורמי היצור אינו מאפשר להגדיל כמות זו בהרבה. שר השיכון יואב גלנט אמר אתמול (יום ה', 22.10.15 ) שהיה רוצה להגיע להתחלות בניה של 50,000 דירות בשנה.

שנית, קק"ל סיכמה זה עתה חוזה עם המדינה והוא אמור להיחתם כנראה בשבוע הבא. החוזה קובע, שקק"ל תמשיך להעמיד את כל קרקעותיה בשנים הבאות לרשותה של רשות מקרקעי ישראל. רמ"י תהיה המוכר הבלעדי של הקרקעות, על-פי המדיניות שלה ושל שר האוצר משה כחלון. קק"ל התחייבה להקפיא את כל הפעילות של החודשים האחרונים, לשיווק עצמאי של קרקעותיה. קק"ל גם התחייבה להעביר בשנה הבאה למדינה 1.19 מיליארד שקל, ובשנים הבאות, עד 2021 ועד בכלל, סכומים גדולים נוספים, המשקפים את הכנסותיה ממכירת מגרשיה על-ידי רמ"י. ואיך ילוו הבנקים 5 מיליארד שקל, כאשר הביטחון היחיד להלוואה, המגרשים, הולכים ונמכרים על-ידי רשות המקרקעין?! "תוכנית" נוספת של עטר היא ליישב עוד 50,000 איש בכל עיר פיתוח, כלומר לבנות עוד 12,000 עד 15,000 דירות בכל עיר. מי שמוכרת היא רמ"י, ולא הקרן הקיימת, והיצע המגרשים ממילא מוגבל.

היו"ר הטרי גם מבטיח להגביר את השקיפות, לפרסם דוחות כספיים למנות מבקר פנים ולשתף פעולה עם מבקר המדינה יוסף שפירא. בהקשר זה ראוי לבחון איך התנהג עטר כלפי רואת החשבון יעל אשל, כיום בת 44, שהייתה, משנת 2000, מבקרת הפנים של המועצה האזורית גלבוע. אכן, עטר תמך במינויה, למרות שהחוק אז לא חייב למנות מבקר פנים למועצה אזורית. אבל, מן ההתחלה היו יחסים מתוחים בינו לבינה, והיא התלונה על מכשולים שהוצבו בפניה. במרס 2014, פוטרה, בתירוץ של תוכנית הבראה. עטר עמד על דעתו שנימוק זה אמיתי. אשל התלוננה בפני למבקר המדינה אליעזר גולדברג, בתפקידו כנציב תלונות הציבור. המבקר בדק, והורה להחזיר אותה לתפקידה. גולדברג: "למועצה לא היה עניין אמיתי בעריכת ביקורת פנימית ראויה. עמידתה האיתנה של אשל - ראויה, והיא פעלה בהליכי ביקורת תקינים". אשל חזרה לתפקיד באוגוסט 2004. אבל, לדבריה, נתקלה ביחס עוין מצד עטר, שכמעט ולא נתן לה לעבוד. הוועדה לביקורת המדינה הקדישה (2.9.05 ) ישיבה מיוחדת לנושא. אשל סיפרה, איך "דאג" עטר לא לתת לה מסמכים, איך הופיע לכל ישיבה של ועדת הביקורת עם צוות גדול של חברי המועצה ועובדיה. "הוא עשה לי את המוות" - סיפרה השבוע ל-News1. ב-2011 "נשברה", ופרשה.

בישיבת המועצה, ב-2.9.04, אמר עטר כי אשל "מעוררת פרובוקציות כל הזמן". בישיבת ועדת הביקורת, ב-15.11.04, אמר בין היתר כי אשל "אינה רוצה לעבוד, כבר ארבע שנים אינה עובדת ומקבלת משכורת ורוצה להמשיך בכך". אשל הגישה תביעת דיבה אישית נגד עטר. בית משפט השלום בנצרת דחה את הסבריו של עטר, וקבע, באוגוסט 2008, כי דבריו אכן היו לשון הרע, אולם דחה את התביעה, מאחר שדבריו נאמרו בפני מה שמתואר בחוק כ"רשות מוסמכת". עורך דינו של עטר בכל ההליכים המשפטים - האישיים נגדו היה אילן מירון, שהוא גם היועץ המשפטי של מועצת גלבוע. אשל ערערה בבית המשפט המחוזי בנצרת. השופט בנימין ארבל ושני עמיתיו אישרו כי המדובר בלשון הרע, קיבלו את הערעור ופסקו, כי הנימוק של "רשות מוסמכת" אינו תקף. הם הורו להחזיר את הדיון לבית המשפט השלום. זה לא קרה מהר. עטר בקש מבית המשפט העליון להתיר לו לערער על פסק דינו של המחוזי. העליון דחה את בקשתו. תך כדי כך אישר את פסק הדין של המחוזי וקבע בפעם השלישית, שעטר הוציא דיבה. הדיון חזר לבית משפט שלוטם. הוא פסק ליעל אשל, ב-5 באוקטובר 2011, פיצוי בסך 50,000 שקל על הוצאת לשון הרע, ועוד הוצאות ושכר טירחה בסך 20,000 שקל.

עטר שילם, חודש לאחר מכן, אבל שימו לב באיזו דרך: הוא לא שלח צ'ק אישי ליעל אשל. במקום זאת, העביר עורך דינו, אילן מירון, צד שלו לעורך הדין של אשל, אורן נתיב, וזה העביר לה את הכסף (ההליך חוקי). במלים אחרות, בשום מקום לא תמצאו צ'ק של עטר לפקודת אשל. האיש הזה מדבר על שיתוף פעולה עם מבקרים?

עטר, בתגובה כללית: "עשיתי טעויות. זה יכול לקרות לכל מי שמכהן 20 שנה בתפקיד ציבורי". באותן שנים נקלע דניאל עטר לשורת פרשיות:

• חשד להונאה: ב-29.12.08 נעצר עטר על-ידי המשטרה, והובא לחקירה.. הסיבה: דוח מבקר המדינה, עו"ד מיכאל לינדנשטראוס, על אי-סדרים לכאורה באחת מפעולות המועצה. הפרקליטות החליטה לסגור את התיק.

• תקציב בחירות א': בדוח לשנת 2006 מצא מבקר המדינה, שעטר לא ניהל את מערכת החשבונות על-פי הנחיות המבקר. הוא חויב לשלם כ-7,670 שקל.

• תקציב בחירות ב': בדוח לשנת 2008 קבע המבקר, בין היתר, שעטר לא דיווח על תרומות בשווה כסף שקיבל מישובים במועצה. הוא נקנס ב-12,240 שקל.

• שביל לוילה של בן משפחה: תושבים התלוננו, שעטר אישר ב-2012 סלילת כביש כורכר, על שטח ציבורי וללא תב"ע, לביתו של בן משפחתו אדם עטר, בתגובה אמר עטר שהשביל נסלל כדין, ואף אושרה תב"ע, אומנם רק בדצמבר 2014.

• בילויים בפרנקפורט: לפני כחמישה חודשים טסו עטר וחברי מועצה לפרנקפורט, במימון המארחים. יריבים במועצה טענו, שבאותה הזדמנות ביקר בקזינו מקומי. ככל הידוע אין זו עבירה. עטר בתגובה: "לא הימרתי. בסך הכול הוזמנתי לארוחת ערב (כשרה? ) עם בכירי השלטון, במסעדה הנמצאת בתוך הקזינו".

אלו פרשיות קטנות יחסית, אם כי ההצטברות שלהן אינה עושה רושם טוב של מי שאמור לכהן בתפקיד ציבורי מרכזי. מה שמדאיג בעיקר אצל דני עטר הוא נכונותו למסור הצהרות על מדיניות נדל"ן, ללא ידע. וגם פרשת המבקרת שהצר את צעדיה במשך שנים, הוציא עליה דיבה, ספג ביקורת חריפה מבתי המשפט וחויב לפצותה מכיסו. אשל אמרה היום ל-News1: " כל מי שקורא את דוחות מבקר המדינה ואת פסקי הדין של בתי המשפט,בשלוש ערכאות, מבין כיצד התנהל עטר, כראש מועצה, בנושאי ניהול ציבורי, שקיפות וטוהר מידות. חבל שאדם כזה מקבל לידיו גוף המופקד [בשותפות עם רשות מקרקעי ישראל - א.ל.] על מיליארדי שקלים ועל ניהול קרקעות המדינה".