לשלושה אירועים בולטים בעת האחרונה מסוגלות גבוהה להשפיע על מעמדה והחלטותיה של חיזבאללה בלבנון. כתבה זו בוחנת את השפעתם האפשרית של אירועים אלו על התנועה. האחד, הסכם הגרעין בין אירן למעצמות המערב. בעקבות החתימה על ההסכם באמצע חודש יולי, התפתח פולמוס בעיתונות הלבנונית האם ההסכם צפוי לחזק את חיזבאללה, או שמא יפגע בה. מחד-גיסא, ההסכם מבטיח הפשרה הדרגתית של כספים ונכסים אירניים בהיקף של כ-150 מיליארד דולר. כספים אלו יוציאו את אירן מהקשיים הכלכליים בהם היא נתונה בשנים האחרונות בעקבות הסנקציות שהוטלו עליה, ויאפשרו לה להגדיל משמעותית את תמיכתה בבת בריתה הלבנונית, הן בסיוע אזרחי והן בצבאי. מאידך-גיסא, היו שטענו שבעקבות ההסכם אירן תיאלץ להתרחק מחיזבאללה במאמץ להציג פנים ידידותיות יותר למערב ובמיוחד כלפי ארה"ב, שם הוכרזה התנועה בעבר כארגון טרור. בתשובה לכך טען מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שההסכם יטיב עם תנועתו מעצם חברותה בציר שבהנהגת אירן וכי לא צפוי שינוי ביחסים הקרובים בין תנועתו לפטרוניתה. יתר על כן, על-רקע פרשנויות נוספות שהועלו, לפיהן בעצם חתימתה על ההסכם בוחרת ארה"ב להילחם לצד המחנה האירני-שיעי נגד האיום ההולך וגדל מצד המדינה האיסלאמית, הבהיר נסראללה שיחסה של חיזבאללה כלפי "השטן הגדול" (קרי, ארה"ב) לא ישתנה. לא יהיה זה מוגזם להעריך שהסכם הגרעין אף מעניק "חסינות" לחיזבאללה מפני התקפה אמריקנית על כוחותיה בסוריה, איום שהוצב והוסר לפרקים בשנים האחרונות. התבטאויות של מנהיגי אירן וצעדיהם מאז החתימה על ההסכם, מלמדים גם הם שלהסכם פוטנציאל לחיזוקה של התנועה השיעית-לבנונית. האירוע השני הינו "מחאת הזבל" בלבנון. משבר הזבל פרץ בעקבות סגירתו באמצע חודש יולי של אתר פינוי האשפה הגדול בלבנון, נאעמה, ששימש את העיר בירות בשבע-עשרה השנים האחרונות. על-אף שמועד סגירתו היה ידוע מזה שנתיים, לא מצאו הרשויות, ובמיוחד המשרד לענייני סביבה, אתר חלופי מבעוד מועד. עם סגירת האתר הסתיימו גם החוזים הממשלתיים עם חברות פינוי האשפה בעיר בירות, פינוי האשפה הופסק ובהדרגה נערמו אלפי טונות של זבל ברחבי העיר. בשבועות הראשונים נשאה המחאה אופי בלתי-מאורגן, אולם משחלף הזמן והממשלה הפגינה אזלת יד בטיפולה במשבר, התארגנה תנועה אקטיביסטית תחת השם "אתם מסריחים", שיחד עם תנועות נוספות בעלות סדר יום אזרחי וסביבתי, הצליחה לסחוף המונים להפגנות וליצור פרובוקציות שעוררו הדים בתקשורת הלבנונית והבינלאומית. ההתעניינות במשבר הגיעה לשיאה בעקבות מותו של אחד המפגינים ופציעתם של עשרות בעת שהמשטרה פיזרה בכוח הפגנה בכניסה לבניין הממשלה. סמלי הדבר שהצחנה ברחובות הפכה כלי באמצעותו ביטא הציבור את שאט הנפש מהצחנה האופפת שנים רבות את המערכת הפוליטית הלבנונית. חוסר יכולתה של הממשלה לטפל באשפה שימש מניע למחאה נגד המערכת הפוליטית כולה, אשר שלושת מרכיביה המרכזיים אינם מתפקדים: מוסד הנשיאות, שאינו מאויש מאז סיים הנשיא הקודם, מישל סלימאן, את כהונתו במאי 2014. היעדר הסכמה בין שני הגושים הפוליטיים המרכזיים, "8 במרס" ו-"14 במרס", על מועמד מתאים מונע את בחירתו של נשיא חדש; הפרלמנט, שחבריו נכשלו בהעברת חוק בחירות לקראת סיום כהונתם הקודמת בת ארבע השנים ביוני 2013. בשל כך אישרו פעמיים את הארכת תקופת כהונתם בקדנציה נוספת, תחילה עד נובמבר 2013 ולאחר מכן עד יוני 2017; והממשלה, שאינה מתפקדת מזה כחודשיים בשל חילוקי דעות הנוגעים למנגנון קבלת ההחלטות. ניסיונו של ראש הממשלה סלאם לשנות מנגנון זה נתקל בהתנגדות עזה מצד חלק מחברי הממשלה, ולפיכך השעה את ישיבותיה. יש פוטנציאל... ציבור המפגינים, שנאמד בכ-200 אלף, יוצא נגד השחיתות הפוליטית והשיטה שמבטיחה את המשך שליטת האליטות העדתיות-דתיות. כך מרוויחה חיזבאללה פעמיים: ראשית, בתוך העדה, משום שחיצי המחאה נגד השחיתות מתמקדים בעיקר ביו"ר הפרלמנט ומנהיג התנועה השיעית המתחרה "אמל", נביה ברי; שנית, בקרב הציבור הלבנוני, משום שחיזבאללה נתפסת בציבור הרחב כתנועה שאינה נגועה בשחיתות ציבורית. נוסף על כך, "מחאת הזבל" הציבורית עשויה לגרום לחיזוקו של בן-בריתה הפוליטי הבולט של חיזבאללה, הנוצרי-מרוני מישל עון, שסוחף אחריו כשני שלישים מבני העדה הנוצרית-מרונית. מחד-גיסא, עון מהווה גורם מרכזי בשיתוק המערכת הפוליטית, מאחר שלמעשה מתנה את פעילות מוסדותיה בבחירתו האישית לנשיא ובבחירת חתנו, שאמל רוכז, למשרת מפקד צבא לבנון. מאידך-גיסא, מישל עון יוצא מזה שנים נגד השחיתות הפוליטית והאליטות הפוליטיות, וקורא לשינוי השיטה. כל שינוי בשיטה הקיימת כתוצאה מהמחאה, ולו שינוי קטן, עשוי לחזק את עון ולכן גם את בת בריתו, חיזבאללה. מאז הסכם שנחתם ביניהם בשנת 2006, חיזבאללה ועון משתפים פעולה באופן הדוק במערכת הפוליטית ומגבים זה את זה. האירוע השלישי הוא העמקת המעורבות הצבאית הרוסית במלחמה בסוריה. ראשית, סביר להניח שמן ההיבט הצבאי יירד בהדרגה הלחץ הצבאי המוטל על חיזבאללה, זאת לאחר הבליץ הראשוני על-ידי הכוחות המשולבים של רוסיה, אירן, צבא אסד וחיזבאללה. הקלה זו תאפשר לארגון להחזיר רבים מלוחמיו ללבנון ולהקצות יותר משאבים, צבאיים וכספיים, להתנגדות לישראל. שנית, עצם הפגיעה במדינה האיסלאמית (דאעש) ובכוחם של ארגונים סונים סלפים נוספים, ישפר את מצבה האסטרטגי של חיזבאללה, כחלק מהציר הפרו-אירני והשיעי בעיקרו במזרח התיכון. שלישית, הקטנה הדרגתית של מעורבות חיזבאללה בסוריה עד יציאה מוחלטת משם, תשפר את תדמיתו הציבורית בתוך לבנון, שכן מעורבות זו היוותה בשנים האחרונות את מוקד הביקורת כלפי הארגון מצד יריביו הפוליטיים. רביעית, ל"מטריה" הרוסית יש פוטנציאל להרתיע את ישראל מלתקוף שיירות אספקה של נשק מתקדם מסוריה לחיזבאללה. יש לשער שהנהגת הארגון תבקש לבחון בקרוב הנחה זו. מאידך-גיסא, את המעורבות הצבאית הרוסית בסוריה ניתן לראות גם מזוית שונה: עצם הצורך במעורבות הרוסית מרמז על מצבו הנואש של משטר אסד, בן בריתו של חיזבאללה. שנית, במקביל להגברת המעורבות הרוסית בסוריה, צוטטו גורמים רוסיים כמי שאינם שוללים על הסף את הצורך בהחלפת נשיא סוריה בשאר אסד בעתיד, לאחר תקופת ביניים, זאת כחלק מפתרון ארוך טווח למלחמה בסוריה. החלפתו של אסד בעתיד מאיימת לפגוע במעמדה של חיזבאללה. בסיכומו של דבר, שלושת האירועים המרכזיים הנוגעים למצבה ולמעמדה של חיזבאללה בחודשים האחרונים טומנים בחובם פוטנציאל גדול יותר לשיפור מצבו הצבאי והציבורי של הארגון, לעומת פגיעה בו.