השופט: אלכס אחטר, בית משפט השלום בנצרת
המועד: יום חמישי, 15.10.15, שעה 09:00
הנושא: תיקי תעבורה
"הנאשם שוחרר ב-9 באוקטובר, מצב כללי משביע רצון, אז מה הבעיה?". השופט אלכס אחטר, בפתחו של יום עם עשרות תיקי תעבורה, מראה שהיעילות לא תבוא על חשבון בדיקת הפרטים, ושריבוי התיקים לא יגרום לו לחפף באף אחד מהם. את השאלה הזאת הוא מפנה לסניגורו של נאשם שהגיע להסדר טיעון, כאשר מרשו לא התייצב והדבר נומק בכך שהוא אחרי ניתוח לב. אחטר מעיין במסמכים הרפואיים, אך בסופו של דבר אין לו יותר מדי ברירות והוא דוחה את הטיעונים לעונש ל-29.11.15.
תשומת הלב לפרטים באה לידי ביטוי גם בתיק הבא, בו מודיע התובע על הסדר טיעון עם חייל: פסילה על תנאי וקנס של 1,000 שקל. אחטר עושה פרצוף של "זה יותר מדי", ומיד גם אומר זאת במפורש: "חיילים, סטודנטים, שירות לאומי - אלא אם כן אתם רוצים להקל בהיבטים אחרים. לפעמים עושים איזון בשביל שלא תהיה פסילה כזאת או אחרת". התובע מבין את הרמז ומפחית בו במקום את הקנס ל-500 שקל.
אחטר יצא מתוך הנחה שהנאשם איננו באולם, אבל כעת הסניגור אומר שהוא דווקא כן נמצא, ואחטר מוודא כיאות שהוא מבין את ההסדר ומסכים לו. אחרי שהדיון הזה מסתיים, אחטר ניגש לדוכן ומשוחח בשקט עם אחטר, שכבר חייך אליו קודם וכעת מסיים את השיחה איתו במילה "נדבר". זה לא פסול; סתם תחושה לא נוחה.
"יש לך עוד תיקים?"
הנאשם בתיק השלישי מודה שהוא נהג ברכב במקום ובזמן המתוארים בכתב האישום, אך כופר בביצוע העבירה. "לא הצלחתם לגבש איזושהי הסכמה עם התביעה?", תוהה אחטר, ונענה שהסניגור ניסה לשוחח עם התובע לפני הדיון. "למה עכשיו, למה ביום הדיון?", מגיב אחטר בשאלה המתבקשת מאליה. הסניגור מבקש ארכה כדי להציג מסמכים, ומסביר שנפגש עם ראש לשכת התביעות אבל לא הצליח להגיע להסדר.
אחטר משיב: "כבר קיבלתם ארכה אחת. הפגישה לא הייתה אתמול, אלא לפני כמה חודשים. למה זה? יש לך עוד תיקים? למה לא הצגתם של המסמכים כדי לייעל את הדיון? למה". הסניגור טוען שקשה לתפוס את התובעים, אבל אחטר לא קונה את זה: "זה קל מאוד. זה רק להגיש מסמכים". אבל לבסוף הוא מתרצה: "נו, טוב, תבקש דחייה נוספת. ממילא אין לי מועד קרוב".
אחטר מכתיב לפרוטוקול בשמו של הסניגור משהו שהוא לא לגמרי מדויק: "כעת המסמכים ברשותי ואעביר אותם בהקדם האפשרי למאשימה". הוא אינו מציין בפרוטוקול את הנזיפה המוצדקת שנתן לסניגור, ודוחה את הקראת כתב האישום - שהוגש במאי 2014 (!) - ל-8.12.15. "תהיה עם היד על הדופק", מסיים אחטר. "תנסה לקבוע פגישה או לשלוח פקס". הסניגור: "הייתי שם שלוש פעמים". אחטר: "אתה צודק, זה קורה".
את התיק הבא התביעה איבדה, פשוטו כמשמעו. אחטר רואה ב"נט המשפט" שהסניגור העביר את המסמכים, שואל מה קורה ונענה: "התביעה אמרה שלא מצאה את התיק". כעת תורו של התובע לבקש דחייה כדי לאתר את התיק. הסניגור טוען שבמצב הנוכחי יש לבטל את כתב האישום, אך אחטר לא ממהר לעשות זאת: "לא ראיתי את הבקשה ואת חומר הראיות. אני רוצה להאמין שאתה צודק בטיעון המשפטי. הם יסתכלו [בבקשה] ואם יהיה צורך אביע את דעתי". אחטר קובע תזכורת במעמד הצדדים ב-20.12.15, ומסביר לסניגור הסבור שאין צורך שהם יבואו: "כאשר כל הצדדים נמצאים, לפעמים נוצרת דינמיקה. דברו ביניכם לפני זה, אולי. תנסה".
"זה איפה שבנק יהב"
כעת מתייצב נאשם שאינו מיוצג, הולך בקושי ונשען על מקל. האישום: נהיגה ללא רישיון. האיש מפתיע באומרו שאין לו רישיון מאז 2002. אחטר: "אומרים שנהגת ברכב. יש לך עורך דין?" - לא. "אז אני אמנה לך. לא צריך להתעצבן", הוא מרגיע את הנאשם הלחוץ. "אתה יכול לשבת. קצת סבלנות לא תזיק לאף אחד". הנאשם: "אבל תשמע אותי". אחטר: "אני אשמע אותך בישיבה הבאה, כשיהיה לך עורך דין. בינתיים אני אמנה לך עורך דין מטעם המדינה, תסביר לו את כל הדברים ותראה לו את המסמכים והוא יידע מה לעשות, בסדר?".
אחטר מבקש מסניגור דובר ערבית שיסביר לנאשם שעליו לפנות לסנגוריה הציבורית, ובהמשך גם מסביר לו בעצמו: "זה פה למעלה, איפה שבנק יהב. תתן להם את ההחלטה שלי ואת הפרטים ותוך כמה ימים יתקשר איתך עורך דין. ב-21 בינואר תהיה פה עם עורך הדין ואני אשמע אתכם". הוא מבקש שוב שהסניגור דובר הערבית יסביר ויוודא שהאיש הבין.
"אני מנסה לעמוד בקצב של כבודו, שהוא מהיר מאוד", צוחק כעת התובע. "אני משתדל". ושוב אחטר מראה שהמהירות אינה פוגעת בריכוז, כאשר הוא מקפיד על כך שנציג הסנגוריה הציבורית יציג כתב מינוי. הסדר הטיעון הפעם קובע ששני הצדדים יטענו לעונש בצורה חופשית, ואחטר תוהה: "אז איזה מין הסדר זה?". התובע מבהיר שתסקיר שירות המבחן אינו מחייב אותו, ואחטר מבקש מהסניגור: "אתה צריך להסביר לו מה זה שירות המבחן, מה בדיוק מצופה ממנו שם ואיזה תהליך הוא צפוי לעבור.
"זה יקח קצת זמן, כי שירות המבחן עובד לפי הזמן שלו; זה שישה חודשים אם לא יותר. ננסה אפריל, אם לא תהיה בקשת דחייה מטעמם. תסביר לו שהוא צריך להתייצב כשיקבעו לו; זו לא המלצה אלא חובה. תיפגש עם ראש התביעות ואולי תגיעו להסדר. אם לא - תבוא מוכן לטיעונים לעונש עם פסיקה".
"אתה צריך עורך דין"
גם לנאשם הבא אין עורך דין. "אתה יודע במה אתה מואשם?", פונה אליו אחטר. "אתה מכיר את כתב האישום? למה לא באת עם עורך דין לישיבה הזאת? אתה צריך עורך דין. יש לך אפשרות כלכלית למנות לך עורך דין? אתה יודע את זה, לא אני". הנאשם אומר שיבדוק זאת, והתובע מבהיר שהוא יבקש מאסר - מה שאומר שהנאשם חייב להיות מיוצג. "יש לך העתק מכתב האישום?", שואל אותו אחטר, ומדפיס לו אותו כאשר הנאשם עונה בשלילה.
אחטר דוחה את ההקראה ל-21.1.16 ומציין בהחלטתו: "למען הסר ספק, מובהר כבר עתה לנאשם כי עליו להסדיר את הייצוג לאלתר וכי על בא-כוחו לנצל את הזמן העומד לרשותו על-מנת לצלם את חומר החקירה ולגבש את תגובתו לכתב האישום. אם הנאשם לא יצליח להסדיר ייצוג בשל מצבו הכלכלי - יגיש בקשה ובית המשפט ימנה את הסנגוריה הציבורית". אחטר מסביר לנאשם, שאם לא יצליח לשכור עורך דין בתוך חודש - שיבקש בכתב למנות לו עורך דין מטעם המדינה, ומוודא שהלה הבין.
השורה התחתונה: לא קל, בלשון המעטה, לנהל תיקי תעבורה ביעילות לצד הקפדה על הפרטים, ולקדם אותם כאשר כמעט כל נאשם או סניגור מבקש דחייה - ואחטר מצליח לעמוד במשימה. היעילות באה לידי ביטוי בתיק האחרון, בו מדגיש אחטר את חובתה של ההגנה להתכונן כיאות לדיון הבא. לצד זאת, היה עליו לכל הפחות לתת ביטוי למורת רוחו מבקשת הדחייה המיותרת של הסניגור שלא עשה דבר במשך מספר חודשים.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 8.