מעט מאוד מחזות תיאטרליים, שהועלו בעבר על בימות שונות ברחבי העולם, הצליחו להותיר לאורך הזמן את רישומם העז על צופיהם, כפי שהצליח לעשות זאת "הדיבוק" - מחזהו היהודי המיסטי הקלאסי של שלמה אנסקי, הקבור בבית הקברות הישן של ורשה.
"הדיבוק", הנחשב לאחת היצירות הקנוניות של התרבות היהודית, מתרחש במזרח-אירופה של תחילת המאה הקודמת. הוא נסוב סביב סיפור אהבתם של בחור-ישיבה עני ובתו של גביר העיירה. כשבחור הישיבה מגלה, לחרדתו, כי בת הגביר מיועדת, בעצם, לגבר אחר - הוא מת משברון-לב. לאחר מותו הוא חודר לגופה של בת הגביר, ממש ערב-חתונתה, ומסרב לצאת משם. בתגובה, נחושים תושבי העיירה לעשות את כל שניתן כדי לגרש את הדיבוק שנכנס בה.
יוצאים מגדרם במלאת מאה שנים לכתיבת המחזה הפולקלוריסטי הזה, העוסק מטבעו בגלגול-נשמות, נערכו בימים אלה באוניברסיטה של גדנסק, השוכנת לחוף הים הבלטי, תערוכה מרהיבה וכנס אקדמי רב-משתתפים, שהוקדשו לניתוח ההיבטים האתנוגרפיים של היצירה המופתית, שהטביעה את חותמה על רבבות צופיה. בכנס נטלו חלק חוקרים מפולין, ארה"ב וישראל, ובלט בהם במיוחד חלקם של אלה ממשתתפיו הלא-יהודים.
בין המוזמנים לתערוכה ולכנס היה גם העיתונאי וההיסטוריון
גד נחשון מניו-יורק. לדבריו, מתים הפולנים על "הדיבוק" ויוצאים ממש זה מכבר מגדרם בהתייחסותם להשלכותיו, עד כדי כך שהם רואים בכל מי שמעז בכלל למתוח ביקורת עליו - אנטישמי לשמו.
השגריר הנודד בתערוכה ובכנס בא לידי ביטוי הישגו הגדול של "הדיבוק", המתבטא בכך שהוא נמנה עם אותן יצירות-מופת מעטות בלבד שהצליחו להשתחרר מכבלי המקום, הזמן והשפה שבה נכתבו, ולהפוך בעצם לשגרירו הרשמי הנודד של התיאטרון היהודי אל העולם הרחב.
ראוי לציון שבמרוצת השנים זכה המחזה הקלאסי לתהודה רבה לא רק בזכות העלאתו בתיאטראות "
הבימה" ו"גשר", אלא גם תודות לעובדה שלא בחלו בו, עד עצם היום, בימות-תיאטרון שאינן יהודיות ברחבי העולם. נחשון מציין שראוי לציון שהצגתו הראשונית נערכה עוד לפני שנות דור בפולין, ומאז המסך לא יורד עוד עליה..
