"ודל לא תהדר בריבו" - מצווה התורה. שופט בית משפט השלום בתל אביב, ד"ר
מנחם קליין, התלבט ארוכות בפסק דין בענייני ביטוח סיעודי בשאלת יישומו של כלל זה.
יצחק בללו, בן 72, הגיש תביעה נגד מכבי סיעוד בטענה שאינה משלמת לו את גימלת הסיעוד המגיעה לו. בללו, שייצג את עצמו, סובל משורה של בעיות רפואיות, אך השאלה הייתה האם מצבו עונה על ההגדרות המזכות אותו בביטוח סיעודי. מומחה בית המשפט קבע שהתשובה שלילית, ואז התלבט קליין (2.12.15) בשאלה האם לנוכח מצבו הסוציו-אקונומי הקשה של בללו, הוא רשאי להתחשב בכך.
התשובה, הוא פותח ואומר, לכאורה ברורה: "ודל לא תהדר בריבו". אלא שהמקורות שסיפק לו מרכז ישמ"ע (יישומי המשפט העברי) שבמכללה נתניה אינם כה חד-משמעיים. הפוסקים דנו בשאלת תחולתו של האיסור, וקליין מגיע עד הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שלשיטתו "האיסור להטות את הדין לטובת העני שולל פסיקה המנוגדת לדין, אך הוא אינו שולל אימוצה של פרשנות של הדין המקילה עם העני משיקולי רחמים וחמלה, ובלבד ש'יש משקל לזה גם כן מצד צורת המשפט ויסודי הדין'".
קליין עובר למקרה שלפניו: "סבורני שבענייננו אין ספק בעובדות, איננו מדברים על פסיקה על דרך הפשרה, ואין לנו אפשרות להעדיף את התובע בפרשנות הדין, שכן הדין ברור בעניין. משכך אני סבור שאסור לי לקחת בחשבון את מצבו הסוציואקונומי של התובע בעת מתן פסק הדין. עם זאת שיקולים אלו יילקחו בחשבון בעת הכרעה בעניין הטלת הוצאות ושכ"ט עו"ד". ואכן, קליין דחה את תביעתו של בללו, אך לפנים משורת הדין לא חייב אותו בהוצאות.