האם ניתן לחזות כבר מילדות מי יגדל להיות אמן, מתוך התבוננות בציורי הילדות שלהם? התערוכה "ציורי ילדות של אמנים ישראלים" במוזאון ר"ג מבקשת לענות על שאלה זו, דרך הצגת מבחר מרתק של ציורי ילדות, מול ציורי בגרות של אמנים ישראלים שהשתתפו במחקר שערכה אילה גורדון, אוצרת ראשית בדימוס ומייסדת אגף הנוער ע"ש רות של מוזאון ישראל.
התערוכה קמה במקביל לפרסום הספר של גורדון Childhood works of artists ומוצגים בה 18 מהאמנים שגורדון חקרה, ביניהם שני זוגות תאומים זהים. האמנים הם: אבישי אייל, אביגדור אריכא, אסף בן מנחם, יוסל ברגנר, דודו גבע, דוד ו
יוני גרשטיין (תאומים), יוכבד ויינפלד, טל מצליח, רפי לביא,
אלונה פרנקל, רות צרפתי, דן רייזינגר, אלי ושיר שבדרון (תאומים), יעקב שטיינהרט, דוד שריר, בצלאל שץ.
אילה גורדון, אוצרת ראשית בדימוס ומייסדת אגף הנוער ע"ש רות בירושלים ביקשה לבדוק אם אפשר לחזות מי מהילדים יגדל להיות אמן תוך התבוננות בציורי הילדות שלהם. היא חקרה מהם הגורמים בילדותו ובתהליך גדילתו של אדם שיגרום לו להפוך לאמן בבגרותו, והאם ניתן למצוא קשר רעיוני או צורני מובהק בין יצירות האמן הבשל ליצירות ילדותו.
משורר וזמרת גורדון ראיינה עשרות אמנים ישראלים, התבוננה בציורי הילדות והנערות שלהם (מגיל 4 עד 18) וביצירות הבגרות והשוותה בין הנתונים. כמו-כן השוותה בין ילדותם ויצירותיהם של האמנים הישראלים לאלו של פול קליי ו
פבלו פיקאסו - שניים מענקי האמנים במאה ה-20.
השוואה בין קורות חייהם של האמנים העלה כי רבים מהם גדלו בבתים של אמנים או הורים בעלי נטיות אמנותיות (כלומר, קיימת נטייה גנטית, מ.ג.מולנר): יוסל ברגנר, לדוגמה, היה בנם של משורר וזמרת, בת של חזן. אחותו הייתה רקדנית, דוד אחד שלו כתב רומנים ודוד שני היה צייר. בצלאל ש"ץ, גדל בתוך אקדמיה לאמנות: אביו היה האמן בוריס ש"ץ שהקים וניהל את בצלאל בירושלים. גורם נוסף הוא התייחסות המשפחה לכישרון האמנותי של ילדיהם: אביהם של אלי ושיר שבדרון (רואה חשבון), ואביה של רות צרפתי (חקלאי) עודדו את ילדיהם לצייר ואספו באהבה רבה את יצירותיהם מילדות רכה.
ישנם, כמובן, גם סיפורי חיים ייחודיים של אמנים, כמו זה של מאיירת הספרים אלונה פרנקל: "סיפורים וציורים אפשרו לי להישאר בחיים", אמרה. פרנקל נולדה וגדלה בפולין ובגיל 7-6 הסתתרה במחבוא, תחילה לבד ואחר כך יחד עם הוריה, עד תום מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו, הבילוי האהוב עליה במיוחד היה כאשר אביה כתב מפיה סיפורי אגדה ואלונה איירה אותם. הדמויות שאכלסו את סיפוריה, ובהם הילדה והוריה, חזרו גם בספרי הילדים שכתבה בבגרותה.
נטייה גנטית גורדון מצאה כי בדרך כלל ישנם חוטים מקשרים בין ציורי הילדות ליצירה הבשלה והבוגרת: לעיתים קשרים סגנוניים, לעיתים נושאים השבים וחוזרים בציורי הבגרות. אצל יוסל ברגנר, למשל, הציור של האמן הבוגר מזכיר ציור ילדותי, דמיוני, המאוכלס בסירים ופומפיות מתעופפים באוויר.
דן רייזינגר, יליד יוגוסלביה, אף הוא הסתתר עם משפחתו בתקופת מלחמת העולם השנייה . שיחות המבוגרים והעיתונות התקופתית היו השראה לציוריו - הוא נמשך לצייר סמלים ודגלים תקופתיים מבלי להבין למי היו שייכים. רייזינגר שגדל להיות האמן שעיצב במידה רבה את עולם הסמלים הישראלי מאותות צבאיים ועד לסמלי המסחר (לוגו) הידועים בארץ. צבעי היסוד והצורות ההנדסיות שאפיינו את ילדותו חוזרים גם בעבודתו כמעצב.
בין המציגים יש גם 2 זוגות תאומים, מה שמוכיח שהנטייה היא גנטית. התאומים דודו ויוני גרשטיין גילו כישרון איור כבר בילדותם והמשיכו לצייר בבגרותם, גם אם דרך חייהם השתנתה: יוני חזר בתשובה ומאייר ספרי ילדים המציגים דמויות פיגורטיביות מסורתיות של קהילה דתית. דודו מוכר לנו מאוד מחיתוכי המתכת המצוירים שלו בסגנון קומיקס ובצבעוניות עזה ובהם ציפורים, פרחים, נגנים, סצנות של אנשים בתנועה, רוכבי אופניים וכו'. עבודות מונומנטליות שלו זוכות להערכה רבה, מוצגות ונמכרות בעולם הרחב, ביפן, צרפת, ארה"ב ועוד.
האם ילדכם יוכל להיות פיקאסו? ולסיום, שאלת מיליון הדולר: האם אפשר לצפות מראש אם ילד יוכל להיות פיקאסו? מסתבר שהתשובה לכך אינה פשוטה. כשרון ציור הוא ודאי תנאי ראשוני, אך האם הילד יבחר להיות אמן עצמאי בעתיד? לדברי החוקרת נדרשים לכך תנאים נוספים, ובראשם "צורך עמוק ליצור, סביבה תומכת ומורים רבי השראה". לדעתי (מ.ג. מולנר) ולאור המציאות בעולם האמנות יש צורך בגוף תומך כספית. לאורך ההיסטוריה ראינו כי אמנים רבים הצליחו להתקיים ולהתפרנס רק בזכות תומך עשיר (מצ'נט), וכיום - בעזרת סוכן אמנות המקדם את האינטרסים של האמן (ושל עצמו...). פעילות שיווקית ממולחת ומומנטום תרבותי/מסחרי גם הם משחקים תפקיד בקביעת מעמדו של האמן.
