כאשר עורך דין מייצג את עצמו - מעבר לשאלה האם הדבר נכון (ידועה האמרה: "עורך דין המייצג את עצמו מעניק שירות גרוע ללקוח טיפש") - ביכולתו לנקוט הליכים אשר בן תמותה רגיל לא ינקוט. הסיבה פשוטה: לעורך הדין זה לא יעלה כסף אלא רק זמן. אבל יש מי שמשלם את המחיר: המדינה.
ראו את המקרה של עו"ד יורם ניצן. מזה 3.5 שנים הוא מנהל מאבק משפטי לאחר שהוגש נגדו דוח על כך שהחנה את מכוניתו בחניית נכים בירושלים. רוב בני האדם היו משלמים את הקנס - אומנם 1,000 שקל, אבל הליך משפטי עולה יותר. לא ניצן. הוא הגיע עד לבית המשפט העליון.
ניצן ביקש להישפט, הורשע בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים ונקנס ב-2,500 שקל. רובנו היינו מוותרים על ההמשך: זה כבר עלה פי 2.5 מאשר הקנס המקורי. לא ניצן. הוא ערער לבית המשפט המחוזי ונדחה. רוב עורכי הדין היו מרימים ידיים, כי הרי אין כאן שום עילה לדיון בגלגול שלישי. לא ניצן. הוא הגיש בקשת רשות ערעור לעליון ונדחה.
מי עכשיו היה ממשיך? דומה שרק ניצן. הוא ביקש משפט חוזר. לא פחות ולא יותר - להתחיל את הכל מההתחלה, אחרי שהפסיד בשלוש ערכאות. ועל מה? על 2,500 שקל. הטענה המקורית שלו: מקום החניה לא סומן על הכביש כחניית נכים אלא רק בתמרור שהוצב לידו. ההוכחה שלו: תמונות. לכאורה - ראיה ניצחת. אלא שהמדינה טענה, שהתמונות צולמו לאחר אפריל 2012, כך שאינן מלמדות דבר על המצב בשטח כאשר קיבל את הדוח.
המשנה לנשיאה,
אליקים רובינשטיין, דחה כצפוי (24.12.15) את בקשתו של ניצן. ראשית הוא מעיר, כי הבקשה הוגשה באיחור של שלושה חודשים לעומת הקבוע בחוק. שנית, וזה העיקר, "הליך זה שמור למקרים נדירים המצדיקים זאת, והבקשה שבפנינו - בכל הכבוד - אינה נמנית עליהם, בכל הלהט שהמבקש מקרין. אין היא מצדיקה גלגול רביעי של התיק, תיק חניה; משאבי בתי המשפט אינם בלתי מוגבלים".
ניצן טוען שנגרם לו עיוות דין, אומר רובינשטיין, אבל בית המשפט לעניינים מקומיים כבר נדרש לטענותיו ודחה אותן. "הקושי הוא שמן התמונות שבפנינו קשה מאוד לקבל תמונה המצדיקה התערבות בהכרעתו של בית המשפט לעניינים מקומיים", אומר רובינשטיין בלשון המעטה. חוץ מזה, ממשיך רובינשטיין, גם אם יש חובה לצבוע את מקום החניה עצמו - ולא ברור אם קיימת חובה כזו - הרי שהתמרור המתאים היה במקום וניצן התעלם ממנו.
הבקשה נדחתה וכמקובל ניצן לא חויב בהוצאות. אבל למה לא בעצם? המדינה חויבה להשיב לבקשה, בית המשפט העליון השחית עליה את זמנו. אם ניצן ודומיו רוצים לבזבז את כספם וזמנם - יבושם להם. אבל למה את המשאבים של כולנו?
