שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
רם וינוגרד, ביטל השבוע החלטה של השופטת ג'ויה סקפה שפירא שהרחיקה את פעיל הר-הבית יהודה עציון מן ההר עד 5 בינואר 2016 לאחר שהסתובב במתחם ההר כשכפות ידיו פשוטות כלפי מעלה.
את עמדת המשטרה ייצג בדיון פקד אילן גרנות. גרנות ניסה לטעון כי עציון נעצר על-ידי השוטרים לאחר שנאמר לו להפסיק עם תנועת הידיים הפשוטות כלפי מעלה (עציון הסתובב כשידיו צמודות לצידי גופו ורק כפות ידיו פשוטות כלפי מעלה, בגובה המתניים שלו, א.ו.). הוא אף ניסה לטעון בפני השופט וינוגרד כי עציון חתם לפני כשבועיים על התחייבות לציית לשוטרים ולקיים את כל האיסורים שהושתו על יהודים בעת כניסתו להר-הבית.
עציון, מנגד, הכחיש את הטענה שעל פיה כביכול חתם על מסמך התחייבות כלשהו. המשטרה, מצידה - לא הציגה את המסמך בפני בית המשפט באופן המעורר חשד כבד כי היה כאן ניסיון לשקר לבית המשפט. עו"ד איריס אדרי, שייצגה את עציון בדיון, ציינה את הדברים במפורש בדיון: "העוררים לא חתמו על שום התחייבות, הם סירבו לחתום, וחב(ל) (ההשמטה במקור, א.ו.) שהמשטרה מטעה את בית המשפט". עוד הוסיפה כי המשטרה משתמשת כל הזמן במנטרה שעל פיה הר-הבית הוא מקום נפיץ ומסוכן, אך גם מנטרה זו אינה מספקת לשוטרים עילה להתנהלות שרירותית ולא חוקית.
השופט וינוגרד קיבל את טענותיו של עציון וקבע שגם בסירובו לציית לשוטרים להפסיק את פשיטת כפות ידיו כלפי מעלה לא ביצע מעשה אסור. "לא הונחה תשתית מספקת לטענה לפיה נוצר צורך מיידי במתן הוראה מעין זו", קבע. משמעות קביעה זו היא למעשה גם קביעה שעיכובו של עציון היה עיכוב שווא, על כל העשוי להשתמע מכך.
וינוגרד עקץ את נציג המשטרה בדיון על האופן שבו היא ממציאה איסורים חדשים שמוטלים על יהודים המבקרים בהר-הבית. "הליכה בדרך זו (של קביעה שפריסת כפיים היא תפילה, א.ו.), אולי ברוח הפסוק בישעיהו פרק א' ("ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם..." א.ו.), מצריכה לכאורה היקש ומתן דין שווה גם לנשיאת עיניים כלפי מעלה, על-רקע האמור במסכת ראש השנה פרק ג' ("בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהן שבשמים..", א.ו.) ואולי יש צורך לאסור על כיסוי ראש בהר-הבית, מאחר שעל-פי הנאמר בתלמוד מדובר על לבוש המעיד על יראת שמיים", כתב בסרקזם. עוד הוסיף, למקרה שבמשטרה לא הבינו את דבריו, כי מדובר במדרון חלקלק וכי יש לשקול היטב כל צעד במורדו.
האם המשטרה הבינה את המסר? אופתע מאוד אם כן.
