עלמא דשיקרא

מיד לאחר הקראת פסק הדין בבית המשפט העליון, שזיכה את אולמרט מעבירת שוחד בגין חצי מיליון ש"ח שקיבל יוסי אולמרט, משמואל דכנר, פתחו אולמרט וחבריו בחגיגות ניצחון מדומות. המטרה: לצרוב בדעת הציבור את הרושם הכוזב, כאילו אולמרט זוכה וטוהר מתיק הולילנד, וכאילו הטענות נגדו היו מופרכות. האמת שונה, כמובן:

א) אולמרט הורשע בעבירת שוחד - אולמרט הורשע בתיק הולילנד, בסעיף האישום הנוגע לחברת הזרע. אומנם בגין סכום של 60 אלף ש"ח, "בלבד", אך שוחד הוא שוחד הוא שוחד. הוכח כי אולמרט קיבל שוחד משמואל דכנר, מיודענו מפרויקט הולילנד, למענו פעל אולמרט לאישור זכויות בנייה חריגות ומושחתות; ב) טעות גדולה בבית המשפט - אולמרט זוכה משפטית מכספי השוחד שניתנו לאחיו, יוסי אולמרט, בהעדר ראיות חותכות, כביכול, למרות העובדות הברורות והחותכות, וזאת בגלל פאשלה משפטית ענקית, הטעונה טיפול:

• הפרקליטות הגישה בקשה לבית המשפט העליון לשמיעת ראיות נוספות - עדותה המפלילה של שולה זקן (לאחר שהפכה לעדת מדינה), שהייתה עדה הן לדבר מתן קבלת הכספים והן לשיחת התודה של אולמרט לדכנר, לאחר מתן הכסף ליוסי אולמרט (חצי מיליון ש"ח). אך הפרקליטות לא טרחה לקבל הכרעה שיפוטית בבקשה, ולא נדנדה, ואף נמנעה מפניה נוספת לבית המשפט, למרות שהחודשים נקפו, החלטה בבקשה לא ניתנה כאמור, ופסק הדין עמד להינתן;

• חמשת השופטים בתיק זה, ובמיוחד השופט ניל הנדל, שגו כשלא נתנו דעתם לתוכנה של הבקשה - אם מפאת שיכחה ועומס, ואם מחמת מחדל פרוצדורלי חמור. העובדה שהשופט הנדל מצא לנכון לציין בפסק הדין שבקשה לשמיעת ראיות נוספות לא הוגשה מצד הפרקליטות, דבר הנוגד את האמת, מלמדת על חשיבות הדברים שהובאו בבקשה שאותה לא ראה ו/או החמיץ ו/או זנח. התוצאה הנה בלתי נסבלת: פסק הדין כולל אמירות וקביעות הנוגדות את האמת הפשוטה, ומוביל לתוצאה בלתי צודקת: זיכוי אולמרט מקבלת שוחד עבור יוסי אולמרט, למרות הראיות המוצקות המצויות בידי התביעה ובידי המערכת המשפטית;

ג) אולמרט שיבש הליכי חקירה ומשפט - אולמרט שיבש הליכי חקירה ומשפט, הן בפרשת טלנסקי וראשונטורס, והן בפרשת הולילנד, כמו גם בפרשות קודמות. השיבוש הוביל לזיכוי בסוגיה זו. שולה זקן מסרה עדות מפורטת בנושאים אלה, בפני חוקרי המשטרה. על-בסיס עדותה הושב תיק טלנסקי (לאחר שזוכה בו) לשמיעה מחדש בפני בית המשפט המחוזי בירושלים. אולמרט הורשע ונגזרו עליו שמונה חודשי מאסר. ערעורו תלוי ועומד בפני בית המשפט העליון. הפרקליטות אמורה הייתה לבצע סיבוב דומה, באישור בית המשפט העליון, גם בתיק הולילנד. קרי: לבקש ולקבל היתר להשבת התיק לשמיעת עדותה של שולה זקן, המפלילה את אולמרט, בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. אלא שכאמור: בגלל הפאשלה הענקית, מהלך זה נמנע. אולמרט זוכה בגלל ששיבש הליכי חקירה ומשפט, ומחמת רשלנותם של כל חמשת השופטים בתיק, שלא ראו את הבקשה שהוגשה. החגיגות בהן פצח מלמדות, יותר מכל, על יהירותו ועל סיפוקו מכך שהצליח לשטות במערכת המשפטית; ד) דרוש תיקון - תיקון הטעות האיומה, המכתימה את פסק הדין של בית המשפט העליון, דרוש ונחוץ, הן כדי להרשיע את אולמרט בעבירות שכן ביצע, והן כדי להימנע ממצב שפסק דין שגוי יישאר על תילו. את זאת ניתן לבצע בשני אופנים:

• פנייה מצד הפרקליטות לבית המשפט העליון, לקיים דיון נוסף בהרכב מורחב יותר (שבעה או תשעה שופטים);

• הגשת כתב אישום נגד אולמרט בגין שיבוש הליכי חקירה ומשפט, הן בפרשת טלנסקי, והן בתיק הולילנד. המחוקק מתייחס לעבירות כאלה בחומרה רבה, שאינה נופלת מעונש בגין עבירות שוחד.

ייאמר כאן: חזות הכל אינה שליחתו של אולמרט לכלא, לשנים רבות ונוספות. באתרנו ביקרנו גם את השופט דוד רוזן, על גזר הדין לאולמרט (שש שנים), כמו גם על גזר הדין שנתן לחובתו של ראש העיר לשעבר, אורי לופוליאנסקי (שש שנים), למרות שזה לקה במחלת הסרטן. ברי, כי עונשים חמורים, בנסיבות מיוחדות, אינם חזות הכל. די בהרשעה משפטית וציבורית, ובעונשים סבירים יותר, כדי לעמוד על האינטרס הציבורי. בית המשפט העליון העמיד דברים במקומם, לפחות בגזירת העונשים - לופוליאנסקי זכה להקלה משמעותית ביותר בגלל מחלתו הקשה, חצי שנת עבודות שירות; אולמרט נשלח ל-18 חודשים בלבד בגין עבירת שוחד, אם כי, כאמור, הטעות הגדולה והמביכה ופטירתו מעבירה מרכזית בגין כספי השוחד ליוסי אולמרט, מעיבים על פסק הדין כולו.

להגיש כתב אישום בגין השיבושים

ההחלטה כיצד לנהוג מצויה בחזקתו של פרקליט המדינה, שי ניצן - כן-כן, אותו פרקליט רשלן שעיכב עד כה הגשת כתב האישום נגד אולמרט בגין שיבוש הליכי חקירה ומשפט, ובכך מנע בירור והצגת האמת בפני בית המשפט. אולמרט זכה, אפוא, מן ההפקר - רשלנות חמורה מצד פרקליט המדינה, שיודע למתוח ביקורת הזויה על אחרים, במקום לבצע את עבודתו כמתחייב מהחוק.

שי ניצן הסתבך קשות בפרשת אפרים ברכה. במשך זמן רב הוא פעל בפרקליטות, יד-ביד עם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, כדי למנוע חקירה נגד אפרים ברכה. למרות המידע החמור שהובא בפניהם, כולל מצד חוקרי המחלקה לחקירות שוטרים, מידע שהעלה חשדות לעבירות שוחד ומרמה ושיבוש הליכי חקירה מצד אפרים ברכה, פעלו השניים כדי למנוע בירור האמת וחשיפתה. עוד יבוא היום לספר כיצד ברח ניצן, תרתי משמע, מלשכתו, מפגישות שנקבעו לו בנושא.

גם כשנאלצו וינשטיין וניצן להתיר חקירה סמויה מצד מח"ש, כדי לחקור חשדות לשוחד מצד ברכה, ובמיוחד לאחר התאבדותו הטרגית של ברכה, המשיכו השניים להתכחש לעצם זאת שנתנו היתר ואכן התקיימה חקירה סמויה, שכללה גביית עדויות, שימוש בפוליגרף, איסוף מסמכים מגורמים שונים ועוד. שי ניצן התראיין לעיתונאית נעמה לנסקי (ישראל היום, 01.01.16). המדובר בראיון מקיף, הנוגע לעניינים שונים. וניצן, כמו ניצן, לא התאפק גם הפעם מלומר דברי שקר ולנסות שוב ליצור מצג מעוות ואף כוזב. נעמוד להלן על חלק מהפרטים: א) דמותו של אפרים ברכה: - דברי ניצן: "... אני מאמין שהיה אדם ישר...". - האמת: שי ניצן ידע היטב שברכה לא אדם ישר. בהנחה שאינו עיוור ושהוא יודע קרוא וכתוב. בפניו הוצג מידע מוכמן רב מאוד, כולל מצד חוקרי מח"ש. לכן התיר, בעל כורחו, ביצוע חקירה סמויה נגד ברכה. שי ניצן יודע היטב: המידע שכן נבדק במח"ש, אומת. למשל: הדלפות מצד ברכה בפרשת השוחד בעיריית אשדוד. המידע אומת הן בעדויות שניתנו, הן בשתי בדיקות פוליגרף שנערכו לעו"ד מיכל כהן, והן ממידע שקיבלו חוקרי מח"ש, כולל מקצין משטרה בכיר. ב) האם ברכה נרדף והוכפש: - דברי ניצן: "... מי שהכפיש אותו, מי שאימלל, מי שהשמיץ בלי הרף, צריך לעשות חשבון נפש גדול. קבוצה עבריינית רדפה אותו ורצתה ברעתו. אנשים אינטרסנטיים שהוא פעל נגדם, כמו גם גורמים מהתקשורת, ולכולם ברור למי אני מתכוון"...". - האמת: הרב יאשיהו פינטו ואנשיו פעלו ככל יכולתם כדי להציג את האמת הפשוטה בפני היועמ"ש ובפני שי ניצן. דא-עקא, גורמים אלה, שסימנו את הרב פינטו כאילו הרשעתו בפלילים היא חזות הכל, נמנעו במשך תקופה ארוכה מקבלת המידע ומבירור האמת בעניין ברכה. המטרה, לדידם, קידשה את האמצעים - כולל השארתו של ברכה בתפקיד ראש יאח"ה. רק לאחר החשיפות ב-News1, שכללו חשיפת חלקם של וינשטיין וניצן בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, בעצם זאת שפעלו לחפות ולטייח את הממצאים המפלילים שהובאו בפניהם על מעשיו של ברכה, כולל מצד חוקרי מח"ש, ורק לאחר פעילותה הנמרצת של הנציבה הילה גרסטל, שבפועל דחקה בשי ניצן לפעול כחוק ולהורות על חקירה, נאלץ ניצן להתיר חקירה סמויה. האמת הפשוטה היא: הרדיפה הייתה אחרי הרב פינטו - הן כדי להרשיעו, בכל מחיר, והן כדי להחמיר עמו ולשולחו לכלא. כל זאת למרות מחלת הסרטן הקשה שבה לקה וכדי למנוע מהרב פינטו מלפעול למיצוי הדין עם ברכה. הרדיפה האחרת הייתה אחרי הח"מ, כדי להטיל דופי בפרסומים ולאפשר לברכה לחמוק מעונש. לשם כך, ניצן ווינשטיין שיתפו פעולה עם כמה כתבלבי חצר מסוגם של ברוך קרא, גידי וייץ ומשה נוסבאום. ג) האם ברכה זכה לגיבוי: - דברי ניצן: "...עשיתי דבר חריג ביותר ופרסמתי הודעת דובר, שלפיה ההשמצות שהושמעו נגדו הן שקר בוטה. חודש לפני מותו דיברתי בכנס לשכת עורכי הדין באילת והבהרתי חד-משמעית שמה שעושים לאפרים ברכה הוא דבר נורא...". - האמת: שוב, ניצן משקר במצח נחושה. בגלל אותו יצר שאינו בר-כיבוש. ניצן מסתיר מהקוראים מה שהוכח בחקירה הסמויה: ברכה הדליף מידע מחקירת פרשת השוחד בעיריית אשדוד, תמורת יחסי שוחד; ברכה שיבש הליכי חקירה ומשפט באופן פסול; ברכה מסר מידע שיקרי למפקדיו, כדי להטעותם ולהעליל על קצין אחר, כאילו אותו קצין הוא האחראי להדלפת המידע לידי החשודים בפרשת השוחד בעיריית אשדוד. ניצן מסתיר מהקוראים מידע רב נוסף על ממצאי מח"ש, בשורה של פרשות אותן חשפנו ב-News1: ברכה ניצל מעמדו לרעה, הן בתפקידו כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, והן בתפקידיו הקודמים, כדי לשבש חקירות, תמורת שוחד כספי. כן-כן, שוחד כספי. ד) האם ברכה קיבל תמיכה: - דברי ניצן: "...ישבתי עם אפי בהרבה פגישות, כולל ברמה האישית בארבע עיניים, וחיזקתי אותו. התחושה שקיבלתי ממנו היא שהוא מעריך את הדברים. אי-אפשר להוציא כל יום הכחשות פומביות. ולא שיערתי בליבי שזה מה שהוא יעשה לעצמו...". - האמת: ניצן אכן קיים פגישות ותמך בברכה. הוא גונן עליו מפני חשיפת מעשיו, ואף השתמש בכוחו ובעוצמתו כדי לעכב את חקירתו האישית של ברכה, באזהרה. ניצן מתנדב לספר בעצמו על התמיכה שסיפק, אך נכון להעיר לו: מדוע תמכת ועודדת את ברכה, למרות הממצאים שהובאו בפניך מצד חוקרי מח"ש; מדוע התנהלת בצביעות: מחד-גיסא, התרת חקירה סמויה נגדו (בדיקה חשאית, לגישתך ולגישת היועמ"ש), ומאידך-גיסא, פעלת כדי לעודד את רוחו. ועוד שאלה לניצן: מדוע לא פעלת, כפי שהיה מצופה מפרקליט מדינה, ליטול מברכה את נשקו המשטרתי, למרות שאיים כמה פעמים בהתאבדות אם יזומן לחקירה, ועל-אף שאיומיו להתאבד פורסמו ב-News1 והובאו באופן אישי לידיעתך. מדוע? ה) מדוע לא הוגשה תביעת לשון הרע: - דברי ניצן: "...הוא שקל את זה. זה דבר שלא נעשה הרבה מאוד שנים. העברתי את הנושא לקבלת חוות דעת, אבל אמרתי לו שכדאי שישקול היטב, כי יש מחיר לצעד כזה. אחרי כמה ימים הוא אמר לי לשכוח מזה...". - האמת: ברכה ביקש מניצן ומהיועמ"ש שיפעלו נגד הח"מ - שיבצעו מעצר ראווה, שיפעלו לסגירת News1, שיגישו בשם המדינה תביעה נגד הח"מ, ומה לא. ואכן, ניצן, כמו היועמ"ש, ביצעו בדיקה ואף הזמינו חוות דעת "משפטית": כיצד לעצור את הפרסומים נגד ברכה, וכיצד לפעול נגד הח"מ. היינו: לחסל את הח"מ. בכלים פליליים או אזרחיים. ניתנת האמת להיאמר: שניהם ידעו היטב: לא ניתן לעשות מאומה. מסיבה פשוטה: העובדות שפורסמו נגד ברכה, נכונות המה, למרבה הצער. ברכה קיים יחסי שוחד תמורת זאת ששיבש הליכי חקירה ומשפט. חד-וחלק. הוכחנו זאת ב-News1 שוב ושוב, בתחקירים שפרסמנו, וגם מדברים שהוקלטו מפיהם של חוקרי מח"ש. לכן לא יכלו השניים לסייע לברכה, גם אם איבתם נגד הח"מ, שחשף גם את מעשיהם, הינה גדולה וממושכת. הח"מ מגלה כאן: ברכה פנה אל הח"מ, ואף איים בתביעת לשון הרע. עורכי דיני יפנו אליך, הודיע באמצעות SMS. התשובה שקיבל: טוב מאוד. בית המשפט הוא הזירה הנכונה והטובה לבירור האמת. ברכה ידע היטב: הח"מ יאבק בכל כוחו כדי להוכיח בבית המשפט - "אמת דיברתי". ומזאת בדיוק הוא חשש. ברכה, כמו ניצן והיועמ"ש וינשטיין ידעו גם היטב: שום איומים ואמצעי הפחדה, גם מצד מי שאוחז בידיו סמכויות חקירה, לא ירתיעו את הח"מ מביצוע חובתו כעיתונאי. ניהרג, אם צריך, וניאבק כל עוד נשמה באפנו, על זכותנו לחשוף את האמת. ו) האם ניתן היה למנוע את ההתאבדות: - דברי ניצן: על טענת האלמנה, אילה, בשבעה לאחר התאבדות ברכה: "מילה אחת שלך ואפרים היה אתנו", השיב ניצן: "...לא עולה בדעתי להתייחס לזה. אני יושב בשבעה עם אלמנה נסערת וכאובה, ויושבים שם עיתונאים ומצטטים שיחות? אני לא תופש את זה...". - האמת: שי ניצן חייב הסבר, בעיקר לילדיו של ברכה: מדוע לא אמר מילה אחת כדי שיטלו מברכה את נשקו המשטרתי - למרות הפרסומים וההתרעות מצד News1 - ובכך היה אולי מונע את התאבדותו; מדוע לא פעל כדי שיתנו לברכה סיוע נפשי מקצועי, ובמקום זאת הסתפק ב"שיחות" עידוד; ומדוע לא פעל כדי למצות את החקירה הסמויה במהירות, ובמקום זאת שיתף פעולה בשיבוש הליכי חקירה ומשפט, מה שסיבך את אפרים ברכה עוד יותר.

לסלק את ניצן מתפקידו

שי ניצן משקר שוב ושוב ושוב, כמו גם היועמ"ש יהודה וינשטיין, כדי לטשטש את חלקו בשיבוש הליכי חקירה ומשפט ובאחריות לאי-מניעת התאבדותו של ברכה. חמור מכך: ניצן, יחד עם וינשטיין, סיכל את יוזמתו של השר לביטחון פנים, גלעד ארדן, עליה הודיע פומבית מיד לאחר התאבדות ברכה, להקים צוות מקצועי לבדיקת נסיבות התאבדותו של ברכה. צוות בדיקה אמור היה לקבוע: האם היה אמת בפרסומים ב-News1 ובתפקיד ראש יאח"ה אכן ישב קצין מושחת; האם התקיימה חקירה סמויה נגד ברכה על-ידי מח"ש; והאם התגלו ממצאים שהפלילו את ברכה. השר ארדן הטיל על מפכ"ל המשטרה דאז, בנצי סאו, להקים צוות בדיקה. אך בניגוד לאינטרס הציבורי - לבדוק או לחקור מדוע התאבד ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה: שי ניצן ויהודה וינשטיין הורו לארדן להימנע מהקמת צוות בדיקה, ובכך סיכלו בדיקה ובירור האמת. וינשטיין מסיים תפקידו בסוף ינואר 2016. וטוב שכך. עתה, מחמת התנהלותו המפוקפקת של שי ניצן, יש מקום לפעול לסילוקו מתפקיד פרקליט המדינה.