מדינת ישראל אינה סובלת מציאות מדבר בתוכה". "אם המדינה לא תחסל את המדבר- עלול המדבר לחסל את המדינה". אמרה מפורסמת של בן-גוריון.
בן גוריון עליו השלום, קרא להפרחת השממה בנגב ושימש דוגמה אישית כשהתפטר מהממשלה ועבר לגור כ-14 חודשים בשדה. אז, בזמנו, קרא לכל הצעירים לבוא וליישב את הנגב... מאז עברו יותר מ-5 עשורים ועדין חסרים צעירים נלהבים שירדו ויישבו את הנגב. השבת הזאת אחרי ביקור באחוזת נווה מדבר הנמצאת בלב הנגב, בין אתרי תיירות ושמורת החולות בסמוך לכביש 40 הכביש המוביל מבאר שבע לאילת, אני אומרת לכל המלעיזים - בנגב יש גם מרחצאות וספא, לא רק חולות ומדבר!
לקחתי את הרכב בשמש החמימה של הבוקר בין השבילים והחולות המדבריים עם הרוח הצחה שמגיעה לחלונך מכל כיוון אפשרי, חיפשתי מקום להירגע, חיפשתי מקום שינקה את הנפש, יפרק לי את הגוף, יחלץ את העצמות ויזרים לי שוב את הדם בכיוון אחד. חיפשתי מקום שאפשר לעשות בו חשבון נפש והכל במחיר אחד. מקום שנמצא ב"חור" אבל נמצא במקום הכי שקט שאפשר, עם מים טרמו מינרליים, באקוויפר מים תת-קרקעי ענק המשתרע מקו באר שבע בצפון ומסתיים בסיני בדרום... נדמה שהמים השוהים בעומק האדמה במשך אלפי שנים סוחפים אליהם מינרלים שונים וההקרבה לליבת כדור-הארץ גורמת להתחממותם הטבעית. צבע המים משתנה בהתאם לקידוח ממנו מקבלים את המים באותו יום בגוונים של בין ירקרק לאפור... מתה להעיר את בן-גוריון לתחייה ולשאול אותו מה דעתו?
ואיך זה, אני, שגרה בנגב כבר שנים, לא מודעות לנפלאות שקיימים שם. אז מי אמר שהנגב זה רק חולות מדבר?
פער גדול נכון, הרבה דברים מחייבים שינוי, תיקון, שיפוץ, ובכל זאת קיים פער גדול בין מדינת תל אביב שמשתקפת בתקשורת, לבין מדינת הנגב שבמציאות. כדי לתאר את המצב הנגב עם כניסתו לשנת 68 לקיומו, נחוצות לנו כמה מילים לועזיות: דיכוטומיה, סכיזופרניה, פרנויה. אני פריקית של תקשורת, קוראת עיתונים, מכורה לאתרי חדשות באינטרנט, רואה טלוויזיה ומבינה שהכול קורס וכ"כ שונה ולא מפותח בנגב, מבינה שמדינת תל אביב מסתיימת בכניסה לקסטינה - בית ג'וליס של פעם. מבינה שאולי הנגב הוא כישלונו של החזון הציוני, נדמה כי הכל חלוד כאן. החינוך על הפנים, הבריאות בגסיסה, הניקיון לא עובר את מבחן משרד התברואה, תעסוקה באבטלה מתמדת. ואז אני יוצאת לרחוב ופוגשת אנשים שלבושים טוב, ילדים מדברים באייפונים משודרגים, בתים בשיפוץ, מלא בניינים חדשים נבנים, מכוניות חדשות, סופרים מפוצצים, בחגים חצי מהאוכלוסייה משחקת בגני השעשועים החדשים, בתי קפה מלאים, מועדוני לילה תוססים, האמנות פורחת, התרבות בצמיחה מתמדת, ילדים רוכבים בשבילי אופניים, מדרחוב בימי שישי ושלישי, ויש גם נווה מדבר אחד. בנגב יש חיים טובים!
קיים פער גדול בין מדינת תל אביב שמשתקפת בתקשורת, לבין מדינת נגב שנגלית במציאות. התקשורת עוסקת בביקורת לא מאוזנת, ובכך היא משרתת את הציבור. עם זאת התקשורת יוצרת אווירה לא הוגנת של דכדוך ושל חידלון, ובכך היא רחוקה מהמציאות, החיים בנגב טובים. ואפילו מצאתי בה ספינת מדבר מינרלית.
נכון שאין כיום אידאלים כמו שהיו פעם, ואין אידאליזציה, ואין אולי אידאולוגיה, אבל מסתבר שהשתדרגנו והרבה. משרדי ממשלה הגיעו דרומה, אוניברסיטה התפתחה בקצב מטורף. חזית העיר ירוקה. כבישים נוספים נבנו, ונווה מדבר אחד עם הרבה דברים טובים.
אינני אומרת כמו שטען הפילוסוף גוטפריד לייבניץ, שעולמנו הוא "הטוב בין כל העולמות האפשריים" אבל אני כופרת בכך, שבגלל מספר כתבים או מחזיקי עטים הנגב לא מפותח ועדין כל תושבי הנגב משוועים לעבור לתל אביב, התקשורת צודקת שהיא חושפת פגמים, אבל היא חוטאת כאשר היא יורה בכל דבר יפה שקורה כאן בנגב!
אני אוהבת את האבק שנכנס לכל חור ופינה. יש פה יותר אבק ממים. אני אוהבת את השקיעות שברקע עצי הדקל מתכסים בזהב של שמש, אני אוהבת את סופות החול שמכסות לי את הריסים, אני אוהבת כל אבן חיה ופרח שנמצאים באזור הזה, אני פוחדת תמיד שמחר יודיעו שנגמר לי הנגב. אני אוהבת את הנוף הבתולי שכל צייר יכול לצייר, הרבה דברים עבורי באר שבע לאורך שנות חיי בעיר: בית, קופסה של מחשבות, מרחב חיים, ידו של זמן. אף אחד מהם לא היה שיממון או עזובה עבורי. הדימוי הזה של חיי פריפריה משעממים הוטמע בנו ונראה לי שהשתחררתי ממנו. יש משהו סקסי באבק, בשממה, בפריפריה, בסוף העולם שמאלה כאן ב "חור" הזה שנבנה בלב המדבר "נווה מדבר"!
בואו לנגב!
