תיק שנדון בבית משפט השלום בטבריה מדגים היטב כיצד שיקול דעת לקוי, במקרה הטוב, מביא לבזבוז של משאבי המדינה ובית המשפט - שלא לדבר על העמדה לדין מיותרת, על כל המשתמע מכך.
יבגני קצמן הואשם בתקיפת בת זוגו - בהחלט אישום שאין לזלזל בו, על-רקע המציאות העגומה המוכרת לנו. אלא שבמהלך הדיון בפני השופט ניר מישורי לב-טוב התברר, שהתמונה שונה למדי. לא רק שמדובר בזוטי דברים, אלא גם שאם כבר - אז היה מקום להעמיד לדין גם את בת-הזוג, טטיאנה ארטיוקוב.
קודם כל, אומר (11.1.16) מישורי לב-טוב, מדובר בתקרית פעוטה. ארטיוקוב טענה שקצמן נוחר ומפריע לה לישון, הם רבו מי מהם ייצא מחדר השינה, היא דחפה אותו והוא הגיב בדחיפה משלו. על-רקע זה הוזמנה משטרה והוגש כתב אישום נגד קצמן. לא למותר לציין, שהשניים ממשיכים להיות בני זוג.
מישורי לב-טוב אומר: "במקרה שבפני לא מצאתי כי נשקף למתלוננת סיכון מצד הנאשם כיום ובשעת דחיפתה בידי הנאשם. הן המתלוננת והן הנאשם מעידים כי יחסיהם תקינים, המתלוננת מציינת כי מדובר באפיזודה חריגה מאוד ביחסיהם וכי לא הותקפה מעולם, הנאשם דחף המתלוננת בתגובה לדחיפתה ולאחר שביקשה להוציאו בכח מחדר השינה. בנסיבות אלו ובשעה שלא נגרם כל נזק למתלוננת אשר החלה בנקיטת האלימות במקרה זה עולה, כי אכן מדובר במעשה שהינו קל ערך ואשר אינו מצדיק בנסיבות שהוכחו בפני הכתמה פלילית של הנאשם".
חוץ מזה, הוא ממשיך, עומדת לזכותו של קצמן טענה לאכיפה בררנית. כאמור, ארטיוקוב היא שדחפה אותו ראשונה. "מארג הראיות אשר נפרש על-ידי המאשימה במסגרת הליך זה, ואשר על בסיסו הוגש כתב האישום כנגד הנאשם, יכול לבסס הגשת כתב אישום בגין אותן עבירות אף כנגד המתלוננת בגין דחיפתו של הנאשם". אבל בא-כוח המדינה לא ידע לומר מדוע ארטיוקוב אפילו לא נחקרה באזהרה.
"למתלוננת חלק משמעותי ביוזמה לאקט האלים ובהסלמה באותו הלילה שאינו נופל מחלקו של הנאשם אם לא עולה עליו", מדגיש מישורי לב-טוב. המדינה "הסתפקה ללא כל סיבה נראית לעין בהגשת כתב אישום כנגד הנאשם בלבד ולשאלת בית המשפט לא ניתן הסבר כלשהו, לא כל שכן הסבר המניח את הדעת לאפליה זו".
מסקנתו של מישור לב-טוב נחרצת: "המשטרה, על היחידה החוקרת ויחידת התביעות, פעלה באופן שרירותי ופסול בשעה שלא נחקרה המתלוננת באזהרה בתיק זה ובאופן העולה כדי הפליית הנאשם לרעה וחקירה המוטית לצד אחד בלבד, ללא עריכת מאמץ סביר המצופה מחקירה פלילית להגיע לחקר האמת במקרה זה".
הנה לנו מקרה שבכלל לא היה צריך להתפתח לתיק פלילי, שהגיע לאן שהגיע מתוך קיבעון מחשבתי (הגבר אשם, האישה קורבן) ושמדגים מדוע בתי המשפט עמוסים לעייפה ואינם מתפנים למקרים הראויים להידון בפניהם.
