שר המשפטים לשעבר,
דוד ליבאי, שהיה בתחילת שנות ה-60 התובע במשפט שנערך בישראל להירש ברנבלט שהיה מפקד המשטרה היהודית בגטו בנדין, חושף שהודעתו באותו משפט, כי אין ראיות מספקות להגשת אישום שלפיו המשטרה היהודית בגטו, כגוף כללי, עברה עבירה של סיוע לנאצים - לא הייתה נכונה ונכפתה עליו.
בערב עיון שנערך לכבוד השקת הספר 'קאפו באלנבי' שכתב עמיתי,
איתמר לוין, סיפר ליבאי שהופעל עליו לחץ גדול מאוד להסיר את סעיף האישום הזה.
"ביקשתי לצרף לכתב האישום אישום שלפיו המשטרה היהודית אשמה בסיוע לנאצים. האשמה זו עוררה עניין רב, בעיקר בקרב יהדות ארצות הברית. טענו שהנה - יהודים מאשימים יהודים בסיוע לנאצים. באותה עת פרקליט המדינה,
צבי בר-ניב, הגיע פעמים רבות לבית המשפט, ישב איתי לדיונים וביקש ממני להוריד את סעיף האישום הזה. פרקליט המדינה לא מבקש אלא מורה לפרקליט צעיר. ולי הייתה תחושה שהוא קיבל הנחיה מלמעלה להורות לי כך", סיפר. "היו ראיות לסיוע של המשטרה היהודית לנאצים, אבל הודעתי לבית המשפט שאנחנו מסירים את האישום מחוסר ראיות", גילה.
53 השנים שעברו מאז שהתנהל אותו משפט - שהסתיים בהרשעה בבית המשפט המחוזי ובהיפוכה בזיכוי בבית המשפט העליון - מאפשרות לליבאי לדבר בחופשיות על המשפט ההוא. לדבריו, חשב אז והוא חושב גם היום שלא היה מנוס מהגשת כתבי אישום נגד מי שהיו קאפוס במחנות ההשמדה. "היו אז ניצולי שואה והם הגישו תלונות במשטרה נגד מי שהיו בעלי תפקידים במחנות. המשטרה לא הייתה יכולה שלא לחקור את התלונות ולא הייתה יכולה שלא להעביר את תוצאות החקירה לפרקליטות. אני חשבתי אז, ואני חושב גם היום שההחלטה להעמיד לדין הייתה נכונה", ציין.
ליבאי גם מתח ביקורת מרומזת על פסק הדין המזכה בבית המשפט העליון, אותו כתבו שלושה מבכירי השופטים בתולדות המדינה:
חיים כהן, יצחק אולשן ו
משה לנדוי. לדבריו, הם התערבו בממצאי עובדה ויצרו מבנה משפטי שאפשר להם לזכות את ברנבלט. לצד זאת, שיבח ליבאי את הספר באומרו, שהוא נכתב כאילו המחבר ממש נכח באולם.
