ה"טרנד" החדש של מחזור צנצנות מזכוכית מביא איתו גם מספר שאלות הלכתיות מעניינות שצריך לדון בהן בנושא טבילת כלים.
תזכורת קצרה על ההלכות הבסיסיות בטבילת כלים:
1. כלי אוכל חדשים שיוצרו במפעל של גוי (גם אם נקנו בחנות של יהודי) יש לטבול במקווה טהרה לפני השימוש בהם. כמעט בכל מקווה יש מקום נגיש הנמצא מחוץ למבנה ומיועד לטבילת כלים.
נכון לזמן כתיבת שורות אלו, לא ידוע לנו על מפעל לייצור כלים הנמצא בבעלות יהודית, וממילא יש לטבול את כל הכלים ולברך על טבילתם (יוצאת דופן היא חברת סולתם, שכלים מתוצרתה יש לטבול בלי ברכה).
2. חומר הכלי: רק כלי מתכת וזכוכית חייבים בטבילה עם ברכה. כלי העשוי מכל חומר אחר אינו צריך טבילה. כלי שיש לו ציפוי מזכוכית (גלאזורה) טעון טבילה (לספרדים - עם ברכה, לאשכנזים- בלי ברכה).
לגבי ספלים מהסוג ששותים בהם נס קפה אין מידע מדויק האם הציפוי המבריק הוא זכוכית או לא. יש פוסקים המצריכים טבילה בלי ברכה ויש שפוטרים אותם מטבילה.
3. שימוש הכלי: חובת הטבילה חלה רק על כלים הבאים במגע עם אוכל הראוי לאכילה. בשל כך, אין צורך לטבול חצובות גז, חולץ בקבוקי שעם, פותחן קופסאות שימורים וכלים רבים הדומים להם.
4. כלים לשימוש חוזר: כלים העומדים לסחורה אינם צריכים טבילה, ולכן אין בעיה לקנות ולהשתמש במאכלים המאוחסנים בכלי זכוכית או מתכת עד שמסיימים לאוכלם. הפוסקים נחלקו בשאלה, מה קורה כשרוצים לעשות שימוש חוזר בכלים אלו לאחר שסיימו את המאכל שהיה בתוכם. רוב הפוסקים מתירים להשתמש בכלים אלו גם בלי לטבול אותם, ולכן, אתן יכולות לאחסן בצנצנות משומשות את המאכלים שאתן מכינות. מי שבכל אופן רוצה או נוהגת לטבול כלים אלו, טובלת אותן, כמובן, בלי ברכה.
5. אין מניעה שאשה תטבול את הכלים ותברך על הטבילה.
בשורה התחתונה: צנצנת חדשה טעונה טבילה עם ברכה. צנצנת שנקנה ומכילה אוכל בתוכה, אין צריך לטבול אותה גם אם עושים בה שימוש חוזר.
