אוהדי הספורט הישישים שבינינו זוכרים את קפיצת השיא המדהימה של בוב בימון באולימפיאדת מקסיקו. בימון, שקפץ למרחק של 8.90 מטר, שבר את השיא הקודם של הקפיצה לרוחק בלא פחות מ-55 סנטימטר, כאשר מעולם לא נשבר השיא ביותר מ-15 סנטימטר (על-ידי ג'סי אוונס האגדי). על-פי ויקיפדיה, כתוצאה מקפיצתו המדהימה נטבע מונח חדש: "בימונסק", המתאר השג מדהים ובלתי צפוי.
מנקודת הראות של המתעניינים בנושא התחממות כדור-הארץ, וגם מכירים את הנתונים, רשמה שנת 2015 שיא "בימונסקאי" שכזה. אם לא בממדיו, לפחות בממדי התדהמה שהוא עורר. על-פי נתוני
השירות המטאורולוגי הבריטי, הטמפרטורה הממוצעת של כדור-הארץ בשנה זו הייתה גבוהה ב-0.75 מעלות מהטמפרטורה הממוצעת שנרשמה במאה העשרים, ושברה את שיא הטמפרטורה הקודם, שנרשם בשנת 2014, ב-0.18 מעלות.
מאז תחילת המדידות בשנת 1850 לא נרשמה שבירת שיא בממדים שכאלה, ושיא השיאים הקודם נרשם בשנת 1998, ששברה את השיא שנרשם בשנת 1997 ב-0.15 מעלות. עם זאת, יש לשים לב שגם שנת 1997 וגם שנת 2014 היו שנות שיא בחום, וההפרש בין השיא של 1998 לשיא שנרשם עד שנת 1996 הוא 0.21 מעלות, בעוד שההפרש בין השיא של 2015 לשיא שנרשם עד שנת 2013 הוא נמוך יותר - 0.19 מעלות.
כך או כך, השיא שנרשם השנה גרם להפתעה גדולה יותר מהשיא שנרשם בשנת 1998, שכן השיא של 1998 הגיע בעיצומה של תקופת התחממות שוברת שיאים, ואילו השיא של 2015 הגיע אחרי תקופת יציבות שהחלה בתחילת המאה ה-21. תקופת יציבות זו גרמה מחד להופעתם של מאמרים המנבאים שאנו עומדים בפתחה של תקופת התקררות, ומאידך למבוכה גדולה בקרב מדעני האקלים של האו"ם (IPCC), שחזו שבתחילת המאה העשרים ואחת תעלה הטמפרטורה בקצב של 2 מעלות למאה שנה, קצב שגם אחרי השיא של 2015 אנחנו עדיין רחוקים ממנו מרחק רב.
שנות שיא השנים 2015 ו-1998 היו שנות אל-ניניו, על שם תופעה המתרחשת באזור נרחב באוקיינוס השקט ששטחו מעל עשרה מיליון קמ"ר, ומעלה את טמפרטורת פני הים באזור זה. אלא שאחרי שנת השיא 1998 לא חזרה הטמפרטורה לגובהה שלפני השיא, והקפיצה שחלה בשנה זו הייתה קפיצת מדרגה, כשבלא מעט שנים שאחריה נרשמה טמפרטורה דומה לה. על השאלה האם השיא שנרשם בשנת 2015 ייזכר בתור תופעה חריגה, קפיצת מדרגה, או אפילו רק תחילתן של שנות שיא נוספות שבהן תרשמנה טמפרטורות גבוהות יותר, נקבל תשובה רק בעתיד.
ובהתחשב בנתונים המעודכנים, ניתן לקבוע את מגמת ההתחממות, הן בטווח הארוך, והן בטווח הקצר. שנת הבסיס לחישובים שיוצגו להלן היא שנת 1951, ושנה זו נבחרה כיוון שהיא שימשה כשנת הבסיס בדוח האחרון של מומחי האקלים של האו"ם (IPCC). קצב ההתחממות לשנים 2015-1951 הוא 1.15 מעלות למאה שנה, ונשאלת השאלה האם ניתן לזהות הבדל משמעותי בין קצב ההתחממות לטווח הארוך של 65 שנים, לבין קצב ההתחממות בטווח הקצר יותר.
כדי לענות על שאלה נראה טבעי להציג את קצב ההתחממות בשלוש תקופות ביניים: התקופה הראשונה, בין השנים 1980-1951, שבה נרשמה מגמת יציבות מוחלטת, התקופה השנייה בין השנים 1998-1980, שבה קצב ההתחממות היה 1.8מעלות למאה שנים, והשלישית בין השנים 2015-1998, שבה היה קצב ההתחממות 1.03 מעלות למאה שנה.
נתונים אלה מוכיחים שבתקופה האחרונה קצב ההתחממות בטווח הקצר (1.03 מעלות למאה שנה) דומה לזה של הטווח הארוך (1.15 מעלות למאה שנה). הנתונים גם מסבירים על סמך מה ניבאו מומחי האקלים של האו"ם שבתחילת המאה ה-21 תעלה הטמפרטורה בקצב של שתי מעלות למאה שנה - הם פשוט האמינו שהטמפרטורה תמשיך לעלות בקצב שנרשם בתקופה 1998-1980, שהיה כאמור 1.8 מעלות למאה שנה.
תשובה פשוטה שנת 1980 נבחרה כשנת ביניים כיוון שהיא מציינת את סוף תקופת היציבות בטמפרטורה שהחלה בשנות הארבעים של המאה שעברה, ואילו שנת 1998 נבחרה כשנת ביניים כיוון שבה נרשם שיא השיאים הקודם. בחירה אחרת של שנת ביניים תניב הערכות מעט שונות לקצב ההתחממות בטווח הקצר: בין השנים 2015-1996 היה קצב ההתחממות 1.3 מעלות למאה שנה, ואילו במהלך המאה העשרים ואחת, בין השנים 2015-2001, היה קצב ההתחממות 0.84 מעלות למאה שנה.
וכאשר קצב ההתחממות בטווח הארוך הוא 1.15 מעלות למאה שנה, וקצב ההתחממות בטווח הקצר אינו רחוק ממנו, נשאלת השאלה על סמך מה ישבו רק לא מזמן בפריז כל מנהיגי העולם, כולל ראש ממשלתנו, ודנו בשאלה כיצד למנוע התחממות בקצב גבוה יותר משתי מעלות למאה שנה. התשובה הפשוטה היא שהכול פוליטיקה, ושמשתתפי הוועידה רקדו על-פי חלילם של חסידי איכות הסביבה, המשתמשים בהתחממות כדי לקדם את מטרתם העיקרית והיא המעבר לאנרגיה ירוקה ויקרה.
בינתיים ניתן רק לדבר על התחממות בקצב הקרוב למעלה אחת למאה שנה, ויש לזכור שכדור-הארץ כבר התחמם ב-0.8 מעלות במהלך 100 השנים האחרונות, וחוץ מכמה קרחונים שנעלמו, ניתן להרגיש בשינוי רק על-ידי איסוף נתונים מאלפי תחנות מדידה הפזורות ברחבי העולם. אלא שחסידי איכות הסביבה אינם מוכנים להשלים עם אמת פשוטה זו, וכדי שלא נתייחס להתחממות כתופעת טבע חסרת משמעות, הם מספרים לנו על שינויי אקלים הרי אסון שיקרו כתוצאה ממנה, ואף מפליגים בדמיונם ומספרים לנו שבשינויים אלה ניתן להרגיש כבר עכשיו.
ושתי דוגמאות קטנות מארצנו הקטנטונת: במאמר שפורסם על-ידי האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, המזהיר מפני "שינוי האקלים שכבר החל", נכתב: "אירועי אקלים קיצוניים כבר מתרחשים בישראל". ולמרבה הפלא והתדהמה, כדי לבסס קביעה זו מפנה אותנו המאמר לראיון עם מומחה שביצע מחקר בנושא ואמר: "כשמנתחים את הנתונים מ-1920 ואילך, אנחנו לא מוצאים בינתיים עלייה מובהקת בתדירות אירועי הקיצון", והוא אפילו אמר: "מהסקירה עולה שאירועי מזג האוויר הקיצוניים ביותר התרחשו בשליש הראשון של התקופה הנבדקת (כלומר בין 1920 ל-1950)".
הפחתה דרמטית האם באמת חשבו כותבי המאמר שאיש לא יטרח לקרוא את דבריו של המומחה שעליהם הם כביכול מתבססים, או שאולי אפילו הם בעצמם לא טרחו לקרוא את דבריו. רק הם יודעים את התשובה.
ודוגמה שנייה: במאמר שפורסם על-ידי העיתונאית עדי חשמונאי בוואלה נכתב: "אחד השינויים המאפיינים את הים התיכון הוא ירידה הדרגתית בכמות המשקעים", ובמאמר מצוטט גם המומחה ברוך זיו שאומר: "אחד השינויים הצפויים באזור הים התיכון הוא הפחתה דרמטית בכמות הגשם השנתית". אלא שגם העיתונאית וגם המומחה מתעלמים מדוח שפורסם בחודש מרס 2015 על-ידי השרות המטאורולוגי, ובו נכתב: "ניתוח נתוני המשקעים מראה שלא חל שינוי מהותי בכמויות המשקעים השנתיות וכן לא בחלוקה העונתית שלהן במהלך 90 השנים האחרונות".
"ירידה הדרגתית"? או שאולי "לא חל שינוי מהותי"? ואם לא חל שינוי מהותי במהלך 90 השנים האחרונות, שבהן התחמם כדור-הארץ, על סמך מה ניתן לנבא "הפחתה דרמטית"?
ולסיכום: שיא השיאים שנרשם בשנת 2015 שינה לחלוטין את תמונת המצב של ההתחממות העולמית, ובמקום יציבות אנו מבחינים עתה במגמה של המשך התחממות בקצב הקרוב למעלה אחת למאה שנה. ולמרות שלא קרה שום אסון מההתחממות שהייתה, ולמרות שהתבדו התחזיות לגבי ההתחממות שתהיה, ממשיכים חסידי איכות הסביבה לזרות חול בעינינו, ולהזהיר אותנו מפני האסונות שעוד יבואו.
