בבוקר ה-12 בנובמבר 1947 ככל הנראה, בעקבות הלשנה, הקיפו יחידות צבא ומשטרה בריטיות את הבית הבודד בפרדס בדרום רעננה, "בית הקורסים" באותה עת שהו והתאמנו בו תשעה בני נוער גילאי 16-18 ומפקדם יצחק מוסקוביץ בן ה-19 שכינויו המחתרתי היה "יגאל". בין בני הנוער ששהו באותו בוקר ב"בית הקורסים" היו: תמר אליאב שהייתה אז בת 17, לאה גינצלר ("רות") בת ה-16,יהודית כהן-מגורי ("אורה") בת ה-16, שלום מחרובסקי ("אריאל") בן ה-17 ושרה בלסקי ("חמדה") בת ה-18. תמר אליאב אז בת 17 ששהתה באותה עת ב"בית הקורסים" וניצלה מהטבח סיפרה על השתלשלות האירועים. הדבר היה ב-10 בבוקר לערך, את הבית הקיפו עשרות רבות של חיילים ואנשי משטרה בריטים. המשקיף צעק "כלניות, כלניות", שזה היה כידוע כינויים בארץ של של אנשי הצבא הבריטי. נשמעו דפיקות בדלת, המדריך יגאל הורה לקפוץ מבעד לחלון ולנסות להימלט. אולם חצר הבית הייתה מוקפת מאות חיילים בריטים שירו ללא הבחנה לעבר הנערים שהיו כמו מטווח . מהאש הכבדה נהרגו ארבעה: המדריך יצחק מוסקוביץ, לאה גינצלר, שרה בלסקי, שלום מחרובסקי. 4 בני נוער נתפסו ונידונו למאסר. יהודית כהן-מגורי נפצעה והועברה לבית חולים הממשלתי ביפו עיתון דבר מתאריך 14.11.1947 מדווח כי סביב מיטתה וסביב בית החולים הוצבה שמירה מוגברת של אנשי צבא ומשטרה בריטיים. כעבור מספר ימים נפטרה יהודית כהן-מגורי מפצעיה, ומספר הרוגי "נערי לח"י" ב"בית הקורסים" ברעננה הגיע לחמישה. לאחר שהנערה יהודית כהן - מגורי נפטרה מפצעיה בבית החולים כתב נתן אלתרמן ב-14 בנובמבר 1947 ב"טור השביעי", שיר בשם "הילדה השלישית"‏ וכך כותב אלתרמן: "...מה יכלה הילדה לעשות מול מחתרת רודה שטוותה מסביבה רשתות במחשך...מה יכלה לעשות מול שורות קלעים עת הטיחה בה אש הפלוגה השלמה...מה יכלה לעשות מול כל הקהל הגדול שקרא לה פורשת בוגדת ועוד...מה יכלה לעשות בלי עוזר ומשען מול אויבים מבחוץ ואויבים מבני ברית?.. ולכן חברים, בסדין הלבן היא שוכבת עכשיו חרישית". העיתונות סיקרה את פרשת הרצח בהרחבה. במאמר ב"דבר" מתאריך 14 בנובמבר 1947 על הרצח כותב מ.ד "נשאלת השאלה מהו החיפזון הזה שביריות אל נערים ונערות בורחים גם שיש נשק בידם. מה החיפזון בקיפוח חיי ילדים כמעט בני 14-16. מצד שיני במאמר מופנית ביקורת על לח"י, "כאן ברעננה אימנו ילדים וילדות למעשים שארגון לח"י רגיל לעשותם ומעלה אותם בהתפארותו לשיא הגבורה האנושית. כאן חינכו ילדים וילדות לרצוח מן המארב".

בתגובת נקם על רצח הנערים ב"בית הקורסים" ביצעו לוחמי לח"י פעולת - נקם בשוטרים ובלשים במקומות שונים בארץ. בחיפה הותקף ריכוז שוטרים בקפה "אסטוריה". בפעולה מצאו את מותם בריטים רבים. בירושלים השליכו אנשי לח"י רימונים לקפה "ריץ" מקום מושבם של חיילים סקוטים. שניים נהרגו ועשרות נפצעו. ב-4 בדצמבר נורו ארבעה חיילים בריטים בתל אביב. לאנשי לח"י נודע כי מי שגילה לבריטים את מקום הקורס הם אנשי שבט אל-שובאקי שהיו לא רחוק משם. אנשי לח"י, הגיעו למקום השבט הפרידו בין הגברים והנשים, הוציאו מספר גברים שלגביהם היה מידע שהם המלשינים, העמידו אותם בשורה וירו בהם.

ביוני 2000 נחנכה בדרום רעננה כיכר "ילדי רעננה" הנמצאת לא רחוק ממקום האירוע ולידה הוצב שלט הנצחה וזה לשונו: "כיכר ילדי רעננה" להנצחת זכרם של יצחק מוסקוביץ ("יגאל"),לאה גינצלר "רות"), יהודית כהן-מגורי ("אורה"), שלום מחרובסקי ("אריאל") ושרה בלסקי ("חמדה"), לוחמי חרות ישראל -לח"י שנפלו במלחמה לגירוש הבריטים בלמדם ידיהם לקרב ברעננה 12.11.1947.