כיום מוצב ליד המבנה והשטח בו שכן המלון שלט הנצחה, המספר בשורות ספורות את סיפורו של המלון. בארכיונים מצוי חומר מועט בלבד אודות המלון - על פעילותו ובעליו. פניתי למרכז התיעוד של כפר רמות -השבים המפעיל במסגרתו גם את ארכיון רמות השבים במטרה לקבל מידע רחב ומפורט יותר על מלון ברנדייס. אסנת שירן מצוות מרכז התיעוד של רמות השבים כותבת לי בעקבות פניתי לקבלת מידע על מלון ברנדייס: "לאחר בדיקה ובירור עלי לקבוע בצער שהמידע שיש לנו על בעלי המלון ועל פעילותו של המלון מאוד מוגבל". אסנת שירן שלחה אלי פרוטוקולים של אספות ועד הישוב רמות-השבים בשנים 1936 - 1942 המתייחסים למלון ברנדייס וכן צילום של המלון בימיו הטובים. מהפרוטוקולים ומהמסמכים ניתן ללמוד, אם כי לא בוודאות מוחלטת, כי שם אב המשפחה שפתחה את המלון היה פריץ או פרנק ברנדייס. שם זה מופיע ברשימת משתתפי אספות התושבים באפריל 1936. לידו סייעה וניהלה את המלון אשתו, ככל הנראה שמה מטילדה איינציש (על-פי עדות חברה ותיקה בכפר). המלון נפתח בשנת 1936 לערך. מהפרוטוקולים עולה כי פריץ או פרנק ברנדייס, בשלב מסוים עזב את הבית ואת הישוב ועבר כנראה לירושלים ואת המלון ניהלה רעייתו. עוד עולה מהפרוטוקולים כי המלון לא הניב רווחים גדולים, בעצם רוב הזמן סבלו בעליו ממצוקות כלכליות וגררו חובות מיסים ומים לוועד המושב. אוסנת שירן שהיא היסטוריונית וחוקרת, מצוות מרכז התיעוד של רמות-השבים, אומרת לי, כי לפי הבנתה מעיון בפרוטוקולים ובמסמכים, הייתה למלון ברנדייס, 'פריחה' מסוימת בתקופת מלחמת העולם השנייה, גם הודות לחיילים הבריטים שפקדו אותו וגם משום שרבים באותה תקופה נטשו את תל אביב ועברו להתגורר זמנית ב'פריפריה' של אז. בייחוד נשלחו ילדים מהעיר להתארח בכפר רמות השבים. (משפחות רבות בכפר הגדילו את הכנסותיהם הודות לאירוח ילדים מהעיר). באופן טיבעי גם מלון ברנדייס בו פעלה גם מסעדה ובית קפה "נהנה" כלכלית מהתארחותם של בני העיר וילדיהם ברמות השבים או בישובים סמוכים. במלון נערכו ערבי ריקודים לתוך הלילה תוך והשמעת מוזיקה. כנראה שהמוזיקה במלון הייתה לא פעם רעשנית מידי ותושבים בישוב רמות השבים התלוננו לא פעם בפני הוועד המקומי על "רעש בלתי נסבל" הבוקע מהמלון וכך נכתב בפרוטוקול של ישיבת מועצת רמות השבים מיום 16.9.1940: "כמה חברים התלוננו שהרדיו של החברה ברנדייס, מפריע בצורה בלתי נסבלת. הנושא נבדק ונמצא מוצדק. מתוך התחשבות בהיבט הכלכלי של חברה ברנדייס הוחלט לאפשר לה להפעיל את הרדיו בחוץ, במוצאי שבת, עד השעה 23:00. לאחר שעה זו, היא תוכל להמשיך רק במידה שהתנאים הפיזיים יאפשרו מניעת הפרעה לחברים". מפרוטוקולים של ישיבות ועד רמות-השבים בשנות ה-30 וה-40 וממסמכים שבארכיון רמות השבים עולה כי כבר בסוף 1942, הושכר אחד החדרים במבנה מלון ברנדייס לצרכי גן-ילדים של הכפר. ואפשר להסיק מזה שהמלון כבר ב-1942 לא פעל באופן מלא.

חנה וינטר, מוותיקות הישוב רמות השבים יודעת לספר פרטים מפורטים יותר על המלון ועל משפחת ברנדייס. בעדותה המצויה בארכיון רמות השבים אומרת חנה וינטר: המשפחה (ברנדייס) עזבה את הארץ בשלב די מוקדם, האם, מטילדה איינציש, חזרה לפרנקפורט גרמניה. בעלה, נפטר הרבה קודם, אולי בארץ. הבן הגדול, פרץ, היגר לאנגליה. הבן הצעיר, פטר, נפטר גם כן. חנה וינטר מספרת שהמלון חולק לשלוש דירות שבתחילה הושכרו ואולי אח"כ נמכרו. המשפחות שגרו שם הן: שווגר, בחלק הצפוני, פלק-באמצעי וד"ר ווקסנר שהיה במשך שנים הרופא הקהילתי של קופת חולים בחלק הדרומי.

להלן תכנם של כמה פרוטוקולים מאספות מועצת הישוב רמות-השבים ושל מסמכים בשנים 1936 - 1942 המתייחסים למלון ברנדייס ועליהם ועל משענים נשען המידע על המלון. פרוטוקול 30.11.1936, ישיבת מועצה" ברנדייס חייב לוועד עבור הפרסומת לבית המלון שלו והקפיטריה. עליו לשלם מיידית לוועד 25 פיאסטר, ואת יתרת החוב עליו לפרוע עד אפריל-יולי 1937. פרוטוקול 18.11.1938. הורוביץ מודיע שלחבר ברנדייס יש עדיין חובות מהשנים 1936-7. הוא מתבקש לכסות את החוב, אפילו בהחזרים חודשיים קטנים. פרוטוקול ישיבת מועצה 21.8.1940 "לבקשה של החברה ברנדייס, המעוניינת לקבל על עצמה את ניהול בית העם באירועים ולעובדה שלא הופנו אליה ילדים בחופשות יש להשיב שהוועד אינו אחראי להקצאת ילדי החופש למשפחות השונות. אין כוונה לקיים בבית העם אירועים קבועים. עם זאת, במידה ויהיו אירועים גדולים במושבה, יפנו אליה כמובן, לאחר דיון בפרטים (היקף ההזמנה הנדרשת למשל). פרט' 1.1.1940, ישיבת מועצה וועד "יש לחפש דרכים בהן מלון ברנדייס יוכל לנצל את רישיון האלכהול של הומל. יש להשפיע על הומל לרכוש אלכהול עבור המלון, במחירים סבירים, מתחשבים. הודגש כי ניתן להניח שצריכת האלכהול במלון תעלה את הדרישה אצל הומל לרכישה". פרט' 7.11.1940 ישיבת מועצה "המועצה מקבלת את עמדת הוועד לסרב לבקשת המונופול של החברה ברנדייס בכל הקשור לבית הקפה. במידה ולאור זאת, החברה ברנדייס מבקשת לסגור את העסק יש לבדוק עם החברים האחרים אם מישהו מעוניין בעסק זה". יש להודיע להומל שהבקשה לאשר ארוחות בוקר במלון ברנדייס תטופל רק לאחר שגב' ברנדייס תקבל החלטה בעניין בית הקפה. פרט' 12.12.1940(סעיף 6) יש לפנות לאדריכל קאופמן ולבקש שייעזר בבעלי המקצוע שלנו בשיפוץ של בית ברנדייס. פרט' 14.7.1941, ישיבת ועד(סעיף 12) "יש לבקש מהחברה ברנדייס שתקיים את ההופעה שלה במוצאי שבת בעוצמת קול נמוכה כך שלא תפריע להופעה בבית העם או לחלופין, שתתחיל את ההופעה שלה רק בתום הפעילות בבית העם. המכתב אליה בנדון אושר". פרט' 11.11.1941, ישיבת ועד (סעיף 5) פריץ ברנדייס שוחרר מוועדת הגיוס מאחר שהוא המפרנס היחיד במשפחה. היות שהוא עבר לירושלים ואינו דואג עוד למשפחה, יש להעביר את העניין לידיעת הוועדה. פרט' 26.12.1941, ישיבת ועד (סעיף 6) חברה ברנדייס הסבירה שבחודשי החורף היא לא הייתה מסוגלת לשלם את המיסים במלואם מאחר שכמעט לא היו לה הכנסות. הוסכם לתת לה הנחה לפי שעה. פרט' 28.7.1942, ישיבת ועד(סעיף 3) האופציות האפשריות לגן ילדים הן חדר בבית של גב' שרק בתוספת חדרים צדדיים וחדר האורחים של גב' ברנדיס. לאחרונה יש לשלם 3 לא"י לחודש. התשלום כולל ניקיון. פרט' 26.8.1942, ישיבת ועד (סעיף 1) בהמשך לפנייתה של חברה ברנדייס לחברת המים, שהועברה לוועד, יש להציע לחברת המים לשלם זמנית עבור תיקון שעון המים ובהמשך, לגבות את הסכום ממנה בשיעורים קטנים. אגב אדון הומל הנזכר בפרוטוקולים ניהל את הצרכניה (מכולת) של הכפר רמות השבים בשנים הללו וסיפק שירותי מזון למלון ברנדייס. משפחתו הייתה למעשה בין המשפחות היחידות ברמות השבים שלא היה להם לול תרנגולות ושלא עסקו בחקלאות.