השופט: משה יועד הכהן, בית המשפט המחוזי בירושלים המועד: יום שני, 29.2.2016, שעה 11:15 הנושא: תיק קרטל עוטף עזה משה יועד הכהן הוא מהשופטים היותר נחבאים אל הכלים. הוא אינו שולח לתקשורת פסקי דין ואפילו מסרב להצטלם. זה עומד להשתנות השבוע (יום ה', 10.3.16), כאשר יתחיל לדון בכתב האישום המייחס לרב הראשי לשעבר, הרב
יונה מצגר, קבלת שוחד בסך 10 מיליון שקל. לקראת תחילת המשפט, נכנס המדור לאולמו של הכהן בעת דיון בכתב האישום המייחס לשורה של קבלנים קרטל בלתי חוקי, כאשר סירבו להתמודד במכרז למיגון יישובי עוטף עזה.
שעה-פלוס באולמו של הכהן הולידה מספר תובנות, אם כי ייתכן שהן נובעות יותר מהתיק ולאו-דווקא מהשופט. על הדוכן ניצב הקבלן יואב קן-תור, שמשפטו הופרד וזומן כעד הגנה. הוא נחקר בידי עו"ד
נוית נגב, מהמובילות בתחום הצווארון הלבן. החקירה ממוקדת ומנומסת, והכהן יכול להסתפק בעיקר בהקשבה. האווירה באולם שקטה, עם כמה וכמה פרצי הומור. לכן, לא בטוח שמה שראינו באותה שעה הוא מייצג.
אז מה ראינו? הכהן הוא שופט אדברסרי מובהק. הוא אינו יורד לזירה, אינו מתערב בחקירה, ושאל אולי שאלה או שתיים כדי להבהיר נקודות ספציפיות. זה לא אומר שהוא איננו עירני; ממש לא. רוב הזמן הוא יושב כאשר ראשו נשען על ידו, מביט בעיקר בעד ומדי פעם מפנה את מבטו לעבר האולם. הכהן מעיין במסמכים עליהם נסובה החקירה, אם כי נראה שלפחות פעם אחת הוא ניצל את זמן החקירה כדי לכתוב משהו שלא בהכרח קשור לתיק הנוכחי.
הכהן כן מתערב כאשר עורכי דין מתחילים להתווכח ביניהם - אבל רק אחרי שהוא נותן להם דקה או שתיים לנסות להסתדר. זה קורה למשל כאשר עורכת דינו של קן-תור נזעקת מספר פעמים כדי להגן על האינטרסים שלו, לנוכח העובדה שכאמור הוא עומד לדין בנפרד באותה פרשה. "רגע, רגע, על מה הדיון כאן?", הוא מעיר בנקודה אחת. "ברור שדברים שהוא אומר כאן לא ישמשו לחובתו במשפט שלו", מרגיע הכהן את פרקליטתו של קן-תור.
לצד זאת, בולט ההומור של הכהן. קן-תור זורק מדי פעם כמה הערות מחויכות, כולם צוחקים וגם הכהן מחייך. בנקודה מסוימת מעיר התובע: "אם אני הייתי חוקר חקירה ראשית כזאת, זה לא היה עובר בשקט". הכהן מסתפק בתנועת יד של "זה מה יש", אבל קן-תור שואל במה העניין. "זה בין עורכי הדין", משיב לו הכהן, "אם אתה רוצה - אתה יכול להתנגד".
הכהן מזכיר לנגב, שקן-תור נמצא במעמד מיוחד ושאם היה עומד לדין עם יתר הנאשמים - היה עשוי להיות בחקירה נגדית ולא בעדות ראשית מטעמה. נגב משיבה: "במידת הצורך אבקש להכריז עליו עד עוין, אני מקווה שלא נגיע לזה". הכהן: "ואחרי זה מגיע 'תצא בחוץ'". קן-תור: "בסוף היא גם תתן לי סטירה". נגב: "חס וחלילה". חילופי הדברים מכוונים כמובן לאמירתו הידועה של הרב
עובדיה יוסף כלפי
ניצן חן אחרי משפט דרעי: "זה עוין זה, תצא בחוץ", ולסטירות שהיה מעניק למקורביו.
בין לבין, הכהן שם לב שקן-תור מוריד את הסוודר. "נעשה חם", הוא אומר ומציע לפתוח את החלון. אחרי כמה דקות הוא רואה תנועה נוספת של קן-תור, שואל אם קר לו ומציע סוודר. בהמשך שוב מתווכחים ביניהם כמה מעורכי הדין, כולל בהרמת קול, אך נאמן לשיטתו - הכהן לא מתערב כל עוד הוויכוח הוא ענייני וקצר, וזה המצב.
עו"ד
רותי ליטבק, המייצגת את אחד הנאשמים, אומרת-מתלוננת שהייתה יכולה לחקור את קן-תור בחקירה נגדית אלמלא משפטו היה מופרד. הכהן מגיב: "קודם כל צריך לדייק. חקירה של נאשם על-ידי בא-כוח של נאשמים אחרים היא לא אוטומטית חקירה נגדית". לאחר רגע - התערבות נדירה שלו בעדות. קן-תור טוען, שאם המדינה הייתה מקבלת את עמדתו בנוגע להצמדת מחיר המכרז למחיר הברזל, היא הייתה מרוויחה מאות מיליוני שקלים. הכהן מתעניין מדוע, וקן-תור מסביר שמחיר הברזל ירד בהמשך. "זה ברור", מגיב הכהן. "מצד שני, יש פה עניין של קניית סיכונים".
הכהן לא מזרז את עורכי הדין. די לו בכמה רמזים. כאשר נגב אומרת שהיא מנסה לקצר, הוא מביע סיפוק מכך שהיא עוברת על רשימותיה במטרה לעשות זאת. מצד שני, כאשר ליטבק נתקעת פה ושם ומחפשת בין המסמכים, הוא ממתין בסבלנות בלי לומר מילה. לבסוף היא מבקשת עשר דקות הפסקה כדי לקצר את החקירה, ולהכהן יש רעיון טוב יותר: הוא מכריז על הפסקת צהריים של חצי שעה.
השורה התחתונה: בהנחה שמה שהתרחש באולמו של הכהן בתיק הקרטל יהיה גם בתיק מצגר, צפוי משפט שיתנהל לרוב על מי מנוחות, תוך שהשופט נותן בעיקרו של דבר לצדדים להתנהל בצורה חופשית. יעילות: 8 מזג שיפוטי: 9 