כאן אני עובר קצת לפוליטיקה ומזכיר את העובדה כי מי שהתחיל במבצע ההתנחלות ביש"ע הייתה מפלגת, "אחדות העבודה" בראשות טבנקין וישראלי גלילי, והוא הרי מקורב היה לגלילי. ברטוב מתקן אותי, ומציין שהוא אכן היה מקורב לגלילי והוא אכן היה כתב בעיתון "למרחב", ביטאונה של, "אחדות העבודה" אך לא נמנה עם חבריה וחלק גם במאמרים על המדיניות שלה. הוא סיפר לי שכמה שנים לאחר מלחמת ששת הימים ועוד לפני מלחמת יום הכיפורים ולאחר שרות מילואים בעזה, הוא נפגש עם גלילי בלשכתו בתל אביב וסיפר לו על רשמיו מן השרות בעזה והדגיש באוזניו שזה לא יכול להמשך.
מדובר היה אז בנסיגה ישראלית לקו שארם א שיח- אל עריש. שזאת הייתה אמורה להיות פשרה בין האמירה של משה דיין כי "אם צריך לבחור בין שלום לבין שארם א שיח, אני בעד החזקת שארם א שיח". מה שברטוב אמר לגלילי הוא: "אתם מציעים למצרים חלק מן השטחים שלהם ואתם רוצים שלום שלם, כלומר אתם רוצים דבר שלם בעד חצי דבר. זה לא יהיה". ואכן לאחר מלחמת יום הכיפורים וביקור סאדאת ישראל החזירה למצרים כול השטחים עד לסנטימטר האחרון תמורת שלום.
אשר למצב העכשווי, האיש שישב לפני ודיבר בקול מאוד רפה, בסוגיות חשובות ביותר מרים קולו עד כדי צעקה והרעדת הכיסא שאליו הוא צמוד כמעט. "כל הסופרים והאומנים ואנשי האקדמיה ואנשי הרוח ואלה שאכפת להם שלא יישבו בבית, שייצאו כולם ויפגינו בחוצות ובכיכרות זה לא יל יוגורט וקוטג', שזה חשוב. שיצאו, שיצעקו בקול רם: אנו רוצים מדינה של צדק, מדינה של חופש, מדינה פלורליסטית. מה שאתם עושים בממסד זאת לאומנות מן הסוג הגרוע ביותר. אני לא רוצה לכנות זאת כפאשיזם או נאציזם, אבל זה לא רחוק מהן."
ציטטתי באוזניו קטע משירו של אלתרמן "מכול העמים" שבו הוא מתייחס גם אלא השותקים. אומנם שם מדובר על שואה, אבל אלתרמן כתב טור בנובמבר 1948 באמצע מלחמת העצמאות על מעשה נפשע של חייל. ברטוב הזכיר אותו. שם השיר "על זאת" והנה שני הקטעים האחרונים:
חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ... נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.
וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"... וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו...
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.
ברטוב ציין שבן גוריון קרא אותו בפני הכנסת. "בן-גוריון לא היה פחות לאומי מ
מנחם בגין וגם אני לא. אני ציוני באמת הם לא ציונים. ואגב בגין. "הוא היה איש חוק הגון, צנוע "יש שופטים בישראל" - הוא אמר, והוא שמר על החוק והוא הביא לשלום. והאיש שצעק "למה לא קרבו את כול הכלים "בהתייחסו למלחמת יום הכיפורים, וויתר על האינטש האחרון."
לדעתו מי ששותף בפועל לשתיקה הזאת, שהוא קרא לה "שתיקה מכוערת" היא התקשורת הישראלית. היא אינה מדווחת לא רק על מה שקורה בשטחים ובעזה, היא לא מדווחת על מה שקורה בעולם וכאן בארץ. לכן ברטוב מנוי על העיתון "ניו-יורק טיימס" - האמריקני. שם הוא מקבל דיווח אמת על מה שקורה כאן.
הציבור לא מודע על ירידת ערכה של ישראל בארה"ב לדעת ברטוב הטרגדיה היא שבמציאות הקיימת אין מנהיג ראוי ובעל השראה שהציבור ייתן בו אמון שיצליח להוציא את המדינה מן הביצה. הוא אינו מוצא את המנהיג בשום מפלגה. זה צריך להיות מנהיג אשר יהיה מסוגל להחזיר את מעמדה של ישראל בעולם, כולל אמריקה, שירד לשפל המדרגה. אני לא מכבר עסקתי ברשומה במה שקורה הן בקהילה היהודית באמריקה והן בציבור הרחב, והגעתי למסקנה שקם שם דור אשר לא ידון את ישראל על-פי ההיסטוריה שלה אלא על-פי מעשיה בהווה. ברטוב, ששימש ככתב בארה"ב, מתייחס להיבט זה.
"בסיס היחסים בין ישראל לבין ארה"ב היה הרקע התנכי והאינטרסים שיש לארה"ב במזרח התיכון בגלל שהוא אזור משופע בדלקים, אשר מניעים את המשק האמריקאני. לגבי הדור הצעיר הרקע התנכי לא מדבר אליהם. אשר לכלכלה, גם גילוי שדות נפט חדשים וגם ניצול פצלים הפך את אמריקה לבלתי תלויה בדלק, והיא אף מייצאת אותו. ככה שגם מסיבה כלכלית המזרח התיכון לא עומד בראש סדר עדיפויות של וושינגטון. בגללנו הם לא ייצאו למלחמה."
אם צריך ראיה חותכת לגבי העניין האסטרטגי שיש לוושינגטון באזור שלנו, הנה רוסיה הגשימה חלום שהוא עתיק יומין מאז תקופת הצאר, והוא לטבול את רגליהם במים החמים של הים התיכון. הם יושבים בסוריה ואמריקה שותקת. היא לא אומרת מה שאמר קנדי לחרושצ'וב בעת משבר הטילים: "עד כאן!!!" לעומת זאת מדאיגה את ברטוב הזליגה האטית את המתמדת של הדור הצעיר לאירופה ובעיקר לאמריקה. הוא אב מנוסה, ילידיו בחו"ל. באמריקה יש מאות אלפי ישראלים, ואולי מיליון, בקנדה יש הרבה ישראלים, בערים שהם בסיס למוסדות אקדמיים יוקרתיים, כמו בוסטון יש רבבות ישראלים. ומדובר בכוחות היוצרים של החברה הישראלית. יש נזילה מתמדת של הכוחות היוצרים המשכילים. אני נמצא כאן. אבל אני רואה עצמי נמצא ב "ארץ שממה" wasteland.
אני מבקש לציין שהראיון עם ברטוב נערך לפני גל הפיגועים האחרון ולפי שפורסם הסקר של מכון "פיו" לגבי היחס של היהודים בארץ אל הערבים. אינני חושב שהוא היה משנה כהוא זה את גישתו.