יואב נחשון נולד בקיבוץ גבע בשנת 1933,לאליהו וחנה (קיפר) נחשון מראשוני קיבוץ גבע. יואב למד בבית הספר המקומי והחל לשיר בגיל 16 בכיתה ובמקהלה האזורית עליה ניצח ארנסט הורוביץ מבית השיטה. במחנה קיץ של כתה ט' במעיין עין- חרוד נערכה תחרות זמר. יואב שר בשלישייה יחד עם שתי בנות כיתתו, תמי גור אריה, ואילנה רובינא (בתה של חנה רובינא) שהייתה ילדת חוץ בגבע. השלישייה זכתה במקום ראשון בתחרות.
בשנת 1952 התגייס יואב לצה"ל, לנח"ל וסיים כקצין ב-1955. מדי פעם שר באירועים מיוחדים בצבא, שם פגש במוזיקאי נחום (נחצ'ה) היימן. לאחר סיום שירותו הצבאי, הצטרף ב-1955 אל מקהלת איחוד הקבוצות והקיבוצים, בניצוחו של יהודה שרת ז"ל ואחריו -אבנר איתי. ב"מקהלת האיחוד" שר באופן פעיל במשך כ-12 שנה עד 1967. במקביל שר גם בקבוצת ה"גבעטרון" למעשה כמעט מתחילת דרכה.
בתום מלחמת ששת הימים יצא לקורס מרכזי משק, ונאלץ, להפסיק השתתפותו במקהלת האיחוד. ונשאר לשיר רק ב"גבעטרון". בנו של יואב, עופר נחשון מספר לי, כי אביו יואב הוא ש"שידך" בשנת 1958 את המלחין נחום "נחציה" היימן, אותו הכיר במסגרת שירותו בנח"ל - עם "הגבעטרון". והשאר היסטוריה.
ותיקי הגבעטרון מספרים כי באחת ההופעות במלחמת יום-הכיפורים שמחו החברים לגלות בקהל את חברם מפקד הפלוגה, יואב נחשון. הוא כמובן הצטרף אליהם על הבימה.
במחצית שנות ה70 והוא בן 42 בלבד אובחנה בגופו של יואב מחלת הפרקינסון, אולם חרף מחלתו הוא המשיך לשיר במקהלה אף כסולן ובהצלחה עוד שנים רבות. יואב היה בעל חוסן פיזי ונפשי וניהל מאבק בגבורה ובאומץ במחלה, מספרים עליו בני משפחתו. ב-1988 לאחר כ-35 שנים בהן שר ב"גבעתרון" פרש בעצב מהמקהלה אותה כה אהב.
במקביל להופעתו בגבעטרון, נשא יואב בתפקידים שונים בקיבוץ גבע. הוא היה רועה צאן, מרכז משק, גזבר ועוד. בין השנים 1981-1984 היה מנכ"ל קואופרטיב התחבורה בית שאן -איחוד. בשנת 1988 למד יואב בסמינר "אפעל". עם שובו מן הלימודים, בשנת 1989, קיבל עליו לארגן בשיתוף אלי גורן את ה"חוג ליהדות" בגבע בו מופיעים מרצים בעלי שם בנושאי תרבות יהודית. במשך 11 שנה מ-1989 ועד שנת 2000, היה יואב אחראי להקשר עם המרצים בחוג ליהדות, על מפעלם להקמת והפעלת חוג היהדות קיבלו בשנת 2001 אלי גורן ויואב נחשון את פרס יו"ר הכנסת לאיכות חיים לשנת תש"ס, "על התנדבותם ופעולתם במסירות בלב ובנפש בהפעלת "החוג ליהדות".
בשנים האחרונות לחייו חלה החמרה משמעותית במחלתו. כל אותן שנים היה עטוף ומוקף באהבת רעייתו רחלה, ילדיו, בני משפחה נוספים וחברים בקיבוץ. הותיר אחריו רעיה, רחלה ו-4 ילדים: איילת, עופר, עמיר, ונירה. ביוני 2015 הכריעה אותו מחלתו והוא נפטר והוא בגיל 82. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בקיבוצו גבע בו נולד ולמעשה התגורר בו כל חיו.
נכדתו של יואב מספרת על ימיו האחרונים: " הוא סיים את חייו בשלווה במיטה בביתו בקיבוץ שכה אהב, עטוף במוזיקה שלו, מלווה במשפחה מחבקת ומלטפת, עד נשימתו האחרונה - משפחה שכל כך אוהבת ומעריכה אותו. אין ספק, שקיבל את הכבוד הראוי לו"
ומוסיפה הנכדה: "בכל הזדמנות אני מספרת על כמה סבא שלי היה מוכשר, חכם, מעניין ובעיקר אמיץ! הוא התמודד אל מול המחלה במשך 40 שנה בגבורה ולא נתן לה לשלוט עליו. רובינו הנכדים, חווינו ממנו שנים רבות וטובות בתור סבא פעיל ובריא. כל כך הרבה זיכרונות יש לנו, ממנו ואיתו. הטיולים בגלבוע, יודע הכול על כל צמח, להסביר על הנוף, על ההיסטוריה, הגאוגרפיה. אין טיול משעמם, ובטח שאין טיול שלא לומדים ממנו.
לקום ב 5 בבוקר, עם הזריחה- לנסוע על האופניים לדיר, להסתכל עליו מטפל בכבשים בעדינות ובכבוד- היידה עולים על הטרקטור ונוסעים לשדות שצמודים לגבע לרעות את הכבשים. מי עוד יכול להגיד שסבא שלו- גם זמר דגול, וגם רועה צאן ? סבא חכם וחריף, שיודע תמיד לענות על כל שאלה, בכל נושא- מיהדות ועד היסטוריה, של כל עם וכל תקופה - מתקשרים לסבא ומקבלים הסבר מפורט".
למרות מחלתו מספרת נכדתו המשיך לתפקד כרגיל עד כמה שאפשר, עד לפני כמה שנים שהמחלה השתלטה לבסוף עליו אחרי "פייט" של שנים מצדו, סבא יואב ישב אתנו בסלון, מקשיב לשיחות, משתתף כשיכול, מוסיף, זוכר שמות ותאריכים, מסתכל עלינו, באותן עיניים, באותו מבט, שקט שקט, אך מלא בנוכחות.
