השופט: דב פולוק, בית משפט השלום בירושלים המועד: יום שלישי, 2.2.2016, שעה 10:00 הנושא: תיקים פליליים "אני לא חושב שאני אשלח אותו לתסקיר", אומר השופט דב פולוק לסניגור כאשר אני נכנס לאולמו, ומיד מתגלה יעילותו: "אני אשמח מאוד אם תהיה הסכמה על העונש, אין לי כל התנגדות שתגיע להסכמה, אבל התיק הזה צריך להיגמר". ובגילוי לב נדיר הוא מוסיף: "אני מפחד שהכעס שלי על התמשכות ההליכים ודברים שאני מגלה כל פעם מחדש, ישפיעו עלי, ולא רק שאני לא אתחשב בו".
פולוק מוודא כיאות שהנאשם מבין שהוא מודה ומורשע. הטלפון הסלולרי שלו מצלצל, הוא אומר "סליחה" ומעיף מבט. "לפי סעיף 12א רבתי - לבריאות", אומר פולוק למתורגמנית תוך כדי הכתבה. אחרי רגע היא מתעטשת שוב, ופולוק מתעניין בטון אבהי: "זה קר מדי? חם מדי?", ורק אחרי תשובתה השלילית הוא ממשיך את ההכתבה.
"אני עומד לתת תאריך, בתאריך הזה אני נותן גזר דין", מבהיר פולוק. "לא רוצה לראות אותו עוד פעם, לא רוצה לחפש אותו עוד פעם. התיק הזה חייב להיגמר. אני אשמח מאוד אם תחסכו לי את הזמן הזה ואת הטיעונים, אני יכול לחיות עם זה. הסיכוי שאחרי כל כך הרבה שנים אשלח אותו לתסקיר - שואף לאפס. אם אני אשלח אותו לאיזשהו מקום, זה אולי לממונה על עבודות שירות. אולי תגיעו להסדר. אנחנו נהיה כאן ב-23.3 בשעה תשע. אני לא יודע מה יהיה איתכם; אני אגיד 'שהחיינו' ב-23". הסניגור מסכים: "אני אגיד 'וקיימנו והגיענו'".
פולוק עדיין לא נרגע מהסחבת בתיק ואומר לסניגור: "עד שמוצאים אותו, הוא החליף עורך דין. גם עם המשרד שלכם היה לי סיפור של כמה חודשים, אם אתם מייצגים או לא. אם הוא לא יהיה כאן - יהיה צו מעצר בלי שחרור. לא אכפת לי - חולה, יהיה חס וחלילה משהו במשפחה, הוא יהיה כאן. יש לך שלושה שבועות לקבוע ישיבה [עם התביעה]".
"ידעתי שמישהו אשם" בין לבין, פולוק שוב פונה למתורגמנית ברוחו הטובה האופיינית: "את חושבת שסיימת? יש עוד הרבה ערבית בהמשך". היא מסבירה עד מתי תוכל להיות באולם, ופולוק מפנה אותה לבוס שלה: "שישבץ מישהו אחר ואני אחתום לך [על זמן הנוכחות]".
כאשר עורך דין מתחיל לדבר עם נאשם, פולוק מבקש ממנו שיעשה זאת בחוץ, אבל אז מתברר שאין ביניהם קשר; זה לא הלקוח שלו. "נתת לנו להבין שמצאת את הנאשם, התלהבנו לרגע", אומר פולוק באכזבה. "אין לך קשר עם הנאשם? עשיתי לי יום כזה", של נאשמים שאינם מתייצבים, הוא רומז לתיק הקודם. "ב-10 בדצמבר הייתם כאן, הסברתם לי את כל הבעיות. עכשיו אני מבין שאיך לך קשר איתו בכלל, או שהוא סורב כניסה [מהרשות הפלשתינית]? בקיצור: אין לך כל קשר עם הנאשם שלך. ירדתי לסוף דעתך?".
אלא שתשובותיו של הסניגור מגלות, שלעורך דין אחר ממשרדו דווקא היה קשר עם הנאשם. "אז עובדה שיש לכם קשר איתו", קובע פולוק. "אנחנו לא ננהל את הדיון כאן. אתה תצא ותדבר עם הבחור מהמשרד שלך, אחרת אני אוציא צו מעצר כללי ומתישהו נמצא אותו ביהודה ושומרון". התובעת מעירה: "זו הסיבה שלא צריך לשחרר שב"חים". פולוק מגיב: "אני לא שחררתי אותו".
הסניגור ביצע מהאולם את השיחה למשרדו ומתחיל לעדכן, אך בינתיים נכנס עוד מתורגמן ופולוק פונה אליו: "אל תיעלם לי, אני צריך מתורגמן לשפה הערבית, היא צריכה ללכת". הסניגור חוזר לעידכון, ובין היתר טוען שיש טעות במספר הטלפון הנייד של הנאשם כפי שנרשם במשטרה. "אז הוא [החוקר] אשם", מגיב פולוק בציניות, "ידעתי שמישהו אשם".
אחרי עוד כמה חילופי דברים, מוכן פולוק לתת עוד דחייה אחת ל-23.2.16, ומורה לסניגור שישלח פקס למרשו כדי שידאג לאישור כניסה. הסניגור מבקש לדחות לחודש מרס, בנימוק ש"זה לא תיק בהול". פולוק יורה בחזרה: "איך הגעת למסקנה הזאת? או שיש לך קשר איתו והוא יבוא, [ואם לא] אנחנו נקדם את העניין בצו מעצר כללי ונשאיר אותו מאחורי סורג ובריח. איך זה, התקדמות?". לבסוף הוא קובע את הדיון ל-1.3.16.
"שניכם עדיין לא בקיאים" הנאשם בתיק הבא כופר בטענה שתקף את אשתו, ויש לו טענת הגנה מקורית: בהיותו עיוור הוא אינו יכול לתקוף אותה. פולוק: "הוא יכול לגרום נזק". התובעת: "מה זה סותר?". פולוק: "אנחנו לא מנהלים דיון, אלא שומעים את הכפירה של בא-כוח הנאשם. טכנית אני מסכים איתך שזה אפשרי, אבל הסניגור חי מפיו של הנאשם".
אחרי שהסניגור טוען, שהתביעה מייחסת למרשו בעיות פיזיות שמהן אשתו סובלת באופן שגרתי, אומר פולוק: "לא מתפקידי לייעץ משפטית כאן, אבל תבין משהו: הם [התביעה] יגישו תעודות רפואיות, והרופאים יגידו שיש עליה סימנים א' ב' ג' - ואז הנטל עליך במקרה דנן". בהתייחסו לעדים המבוקשים, אומר פולוק לסניגור: "היחיד שלא מכיר את החומר בתיק זה אני. אתה רוצה את הרופאים או לא? אני ארצה לחסוך [את הזמן] לעצמי וגם לרופאים, אבל אם יש לך טענות - נזמין אותם".
פולוק רוצה לקבוע שני מועדי הוכחות, כך שהסניגור יוכל להחליט בהמשך אם ברצונו לזמן את הרופאים. בין לבין הוא מעיר, שאינו מבין מדוע יש בתיק חוקרת נוער, כאשר ילדיהם של בני הזוג הם בני 15 ו-20, וחוזר לעניין: "יש לי הרגשה ששניכם עדיין לא בקיאים, שלא התכוננתם מעבר למה שצריך", הוא אומר ברוגע.
פולוק מציע לזמן תחילה את העדים העיקריים, ומסביר לסניגור: "אם אתם שומעים את העדים העיקריים, אתם יודעים איפה אתם עומדים. אולי הם [התביעה] יגיעו למסקנה שיש ממש בטענות של הנאשם. אתה יודע, או לפחות יכול לנחש, איך בית המשפט מתרשם מהעדים - אז תחשוב מה לעשות". לבסוף הוא מתכנס למסקנה: "אם הגעתם להבנה לגבי הראיות או הסדר - טוב ויפה. אם תצטרכו את עזרתי כשתהיו יותר בקיאים, אני אקבע לתזכורת ונשב פה לפי [סעיף] 144. שניכם צריכים להיות בקיאים בחומר כדי שאוכל לעזור".
בתיק הבא אין הסכמות ויש לקבוע אותו להוכחות. הסניגור רומז שמצידו אפשר היה להגיע להסדר: "אני לא משכנע לקוחות, נלך להוכחות". פולוק: "בשביל זה יש שופט". הסניגור אומר שהוא מבקש לקבוע להוכחות, אבל פולוק דייקן: "בא כוח המאשימה מבקש לקבוע להוכחות, לא הוא; מצידו שימחקו את כתב האישום".
כעת מתנהל חיפוש ביומן אחרי שעתיים וחצי שלהערכת הסניגור נחוצות להוכחות, ופולוק מציע את 15.3.16. "אני יודע שזה תאריך טעון", הוא מעיר ומסביר לתובעת שזוקפת גבה: "רצח יוליוס קיסר". לסניגור יש תיק אצל השופטת חני לומפ, אבל פולוק מקווה בחיוך שזה יסתדר: "תשאל אותה אם היא יכולה לדחות את הדיון של עשר. אנחנו עובדים ביחד על כל תיקי ההוכחות, אולי היא תתחשב".
השורה התחתונה: שופט בקיא היוצר אווירה נינוחה למרות שמדובר בתיקים פליליים. כמו רבים מעמיתיו, רצונו לפעול ביעילות מתנפץ לעיתים מול נאשמים שאינם מגיעים ועורכי דין עמוסים מדי, אם כי עליו לתרום את חלקו בכך שינקוט באמצעים כבר בהיעדרות הראשונה. יעילות: 8. מזג שיפוטי: 9. 