השבוע הוגש לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום נדיר: שני פלשתינים מואשמים בהסתה באינטרנט לאלימות ולטרור. זה בא שבוע לאחר שאותו בית משפט
הרשיע את איש הדת עומר אבו-סארא בהסתה לגזענות ואלימות בדבריו באחד ממסגדי הר-הבית.
מדובר באירועים מאוד יוצאי דופן בישראל. החוק מחייב את אישורו האישי של היועץ המשפטי לממשלה לכל כתב אישום כזה, והאישורים ניתנים במשורה קטנה במיוחד. "דברים שנאמרים בישראל, הן על-ידי יהודים והן על-ידי ערבים, היו נפסלים באירופה". כך אומרת עו"ד טליה נעמת. זה טוב או רע? כל אחד ודאי יענה על כך מנקודת מבטו שלו.
נעמת בהחלט יכולה להעיד על הדברים. בשנים האחרונות היא אחת משלושת העורכים של סדרת הספרים Legislating for Equality, המרכזת את כל החוקים במדינות העולם העוסקים בהבטחת שוויון ומניעת אפליה על-רקע דתי, לאומי או אתני. ביתו של המפעל הייחודי הזה - והוא ייחודי בקנה מידה עולמי - הוא מרכז קנטור לחקר יהדות אירופה בזמננו, הפועל באוניברסיטת תל אביב בראשותה של פרופ' דינה פורת, שהיא גם ההיסטוריונית הראשית של יד ושם.
תמיכה של אונסק"ו הקשר הישראלי ברור: כמדינתו של העם שנפל קורבן להסתה הרצחנית ביותר בהיסטוריה, יש לה עניין ישיר בכך שההסתה והגזענות ייעלמו. אין גם פלא, שהמחקר הראשון שביצע מרכז קנטור בעקבות כרכי החוקים שכבר יצאו, היה על החוקים המיועדים להיאבק באנטישמיות ובהכחשת השואה. המחקר הבא יהיה על אחד הנושאים המשפטיים החמים ביותר בעולם המודרני: הסתה באינטרנט.
עד כה יצאו שלושה כרכים: מדינות אירופה (ב-2012), מדינות אמריקה (ב-2013) ומדינות אפריקה (ב-2016). הכרך הרביעי והאחרון, על אסיה ואוקיאניה, ייצא באזור 2018. כל כרך סוקר את המדינות באותה יבשת בסדר א"ב, כאשר לכל מדינה מצורף רקע כללי. החומר המשפטי כולל את הסעיפים הרלוונטיים מהחוקה, חוקים הנוגעים לזכויות אדם, סעיפים מתאימים בחוק העונשין, חוקים האוסרים אפליה, הגנת מיעוטים והגופים האחראים למניעת האפליה. המפעל כולו זכה לתמיכתו של אונסק"ו, שסיפק את ההקדמה וגם את האישור להדפיס את הלוגו שלו על הספרים.
מטרתם של הכרכים היא לספק חומר גלם למחקרי רוחב, לתת כלים מעשיים לפעילי זכויות אדם ולמחוקקים, לאפשר למדינות ללמוד זו מזו כיצד להיאבק בגזענות, בשנאת זרים ובאנטישמיות, וגם להגביר את המודעות למאבקים חשובים אלו. ההתמודדות עם השינויים המתחוללים לעיתים נעשית בשתי דרכים. האחת: המו"ל היוקרתי Brill, המפרסם בהצלחה רבה את הספרים, מציע מהדורה אלקטרונית שלהם, הניתנת כמובן לעידכון. השנייה: גם באתר האינטרנט של מרכז קנטור מתפרסמים עידכונים.
מה אמרה התביעה באוסטריה הכרך על אירופה היה הראשון, משום שהיו אלו השינויים החוקיים הדרמטיים שהתחוללו ביבשת זו שהובילו לרעיון של הסדרה כולה. בעשור הקודם, מסבירה נעמת, הוציא
האיחוד האירופי שתי דירקטיבות בתחום איסור ההסתה והאפליה, והמדינות החברות בו התאימו אליהן את חוקיהן-שלהן. עם זאת, האיחוד הותיר למדינות מרחב פעולה משמעותי, כך שיוכלו להחליט האם לאמץ את הנחיותיו בצורה מחמירה ומרחיבה, או בצורה מקלה ומצמצמת. בית המשפט האירופי אף קבע במפורש, שכל מדינה יכולה לבחור את אופן היישום המתאים לה, בהתאם להיסטוריה שלה.
באופן לא מפתיע, אומרת פורת, החוקים החמורים ביותר מופעלים בגרמניה. שם, למשל, כל פגיעה ברגשות קורבנות השואה מהווה עבירה. ואולי באופן שגם הוא אינו מפתיע, באוסטריה - מולדתם של
אדולף היטלר ו
אדולף אייכמן - הפרשנות הרבה פחות מחמירה. תשמעו סיפור. ספר טורקי המתגורר באוסטריה קרא בפייסבוק לרצוח את כל היהודים, באומרו שהיטלר החל במלאכה, אך הותיר בכוונה חלק מן היהודים - כדי שהעולם יבין מדוע צריך היה לרצוח אותם. התביעה האוסטרית סירבה להעמיד לדין את האיש: לדבריה, זו הייתה מחאה לגיטימית על מעשיה של ישראל. אחרי מחאות ציבוריות, נקנס האיש ב-720 אירו ובמאסר על תנאי של שנה.
בפיה של פורת עוד דוגמה להשפעת ההיסטוריה על המשפט בהווה: "ספרד קבעה בשנת 2007 שאסור להכחיש את השואה, אבל בלי לקבוע מהו הרף הפלילי. כאשר מכחיש שואה הועמד לדין, בית המשפט לחוקה קבע שהחוק כללי מדי ולכן פוגע ב
חופש הביטוי - אז בשנת 2014 ספרד תיקנה אותו. אחרי מותו של פרנקו, ספרד הלכה לקיצוניות השנייה מבחינה ליברלית, אחר כך חזרה יותר לכיוון האמצע, וכך עשתה כבר שלושה-ארבעה שינויים".
הלקחים של אהרן ברק חוקים יכולים להיות יפים מאוד בתיאוריה; אתם בודקים גם מה קורה בפועל? נעמת: "יש מכוני מחקר בתחום המשפטי שזה מה שהם עושים, אבל גם אנחנו נוגעים בזה. תראה שהכרך על אפריקה הרבה יותר עבה מאשר הכרכים על אירופה ואמריקה, כי בכל חוק יפה שהבאנו, היינו צריכים להוסיף הערת שוליים שבפועל המצב הוא לא כזה. במזרח אירופה יש חוקים שמנוסחים בכוונה בעמימות, ולפעמים משתמשים בהם נגד מי שתוקפים את הממשלה. בסופו של דבר, האכיפה היא שאלה של פרשנות: האם זוהי אנטישמיות? האם זהו פשע שנאה?".
בחזרה אלינו. "יש דברים שנאמרים אצלנו, שאם היו נאמרים בידי לא-יהודים - היינו קופצים", קובעת פורת, מחוקרות האנטישמיות החשובות בעולם. "הרף כאן מאוד גבוה, ובית המשפט העליון מקדש את חופש הביטוי. ברור למה: כל דבר אצלנו עלול להצית אש. וגם אצלנו יש משקל להיסטוריה: אנחנו היינו מול הנאציזם.
אהרן ברק, שהיה ילד בגטו קובנה, תמיד אומר שהלקחים שלו מהשואה הם חופש האדם וחופש הביטוי, וזה הקו המוביל".
נצטרך לחכות לכרך הבא, כאמור - בעוד שנה וחצי, אם הכל ילך בסדר - כדי לראות עד כמה החקיקה אצלנו מבטיחה את זכויות האדם והמיעוטים. אז גם ניתן יהיה להשוות אותה למקובל במדינות הנאורות, וגם - ואולי בעיקר - לשאול על הדרך בה היא נאכפת ועל שיווי המשקל הדרוש בינה לבין זכויות אחרות של הפרט ושל הכלל.
