הייאוש של הפלשתינים הנובע מהמצב הנוכחי הוא גדול מאוד. הסיבות לכך נעוצות במצב הכלכלי הקשה בשטחים, במבוי הסתום בתהליך המדיני מול ישראל, בחוסר היכולת להגיע לפיוס לאומי בין פתח לחמאס, בהמשך הפיצול בין הגדה לרצועה ובכישלונה של "אינתיפאדת הסכינים" בהשגת הישגים מדיניים, כל אלה מעוררים חשבון נפש פנימי גם בקרב פעילים בכירים בתנועת פתח שמתחילים לחפש דרכים שונות ויצירתיות לפתרון הבעיה הפלשתינית.
כל כך גדול הוא היאוש הפלשתיני מהמצב עד שיש כאלה המוכנים להחיות את רעיון "האופציה הירדנית" ולו רק כדי למצוא דרך כלשהי לצאת מהסיטואציה הקשה שאליה נקלעו הפלשתינים בעקבות המדיניות הכושלת של יו"ר הרש"פ מחמוד עבאס.
רעיון "האופציה הירדנית" מדבר על פתרון של פדרציה או קונפדרציה בין הגדה המערבית לירדן, הרעיון הזה בא לידי ביטוי ב"הסכם לונדון" ב-1987 בין שר החוץ דאז
שמעון פרס לבין המלך חוסיין שדיבר על כך שירדן תהייה המדינה שבמסגרתה ימצאו הפלשתינים את הביטוי לשאיפותיהם הלאומיות.
במשך השנים ירד הנושא הזה מעל הפרק בעקבות פרוץ האינתיפאדה הראשונה וחששה של ירדן כי ישראל רואה בה את הפתרון לבעיה הפלשתינית בגלל שרוב תושביה הינם פלשתינים. את הביטוי לתחושות היאוש הפלשתיני נתן פרופסור סרי נוסייבה מאוניברסיטת "אלקודס" בראיון עיתונאי שהעניק לאחרונה.
פרופסור נוסייבה הינו פעיל פתח בכיר שהיה חבר ההנהגה המאוחדת באינתיפאדה הראשונה, ב-2007 הוא הריץ את יוזמת "המפקד הלאומי" ביחד עם ראש השב"כ לשעבר
עמי איילון שנועדה לקדם באופן אזרחי יוזמה לשלום בין ישראל לרש"פ.
בראיון לאתר האינטרנט "דוניא אלווטן" ב-27 במרס אמר פרופסור נוסייבה כי איננו רואה שום פתרון באופק או משא-ומתן שעשוי להביא לפתרון בין שני הצדדים.
"האופציה הירדנית" היא המוצא היחידי לצאת מצוואר הבקבוק" אמר נוסייבה," אנחנו מהווים מקור לדאגה עבור ירדן וזה מחייב אותנו ללכת על האופציה הזו, בעבר התנגדתי בחריפות לאופציה הזו אך במרוצת השנים ובמיוחד עכשיו אנו זקוקים ביותר לאופציה הזו, ייתכן שירדן עדיין איננה יכולה לשאת בעול שלנו לאור הבעיות הביטחוניות שמתרחשות בה ובעולם הערבי".
פרופסור נוסייבה הביע את חוסר שביעות רצונו מתפקוד הרש"פ ואמר כי "היא הפכה לסיסמה בלבד", נוסייבה קבע כי אין הנהגה שתוביל לפתרונה של הבעיה הפלשתינית ועצם הסכמתו ל"אופציה הירדנית" מעידה על כך שבקרב האינטלגנציה הפלשתינית בשטחים מחלחלת ההכרה בעובדה שאש"פ איננו יכול להיחשב עוד כ"נציג היחידי של העם הפלשתיני".
הפלשתינים הגיעו לנקודה שבה הם איבדו את אמונם בהנהגה הרשמית והם רוצים פתרון לבעייתם בכל דרך אפשרית. העובדה ברצועת עזה קמה ב-2007 מדינונת שכינויה "חמסטאן" או אמירות איסלאמית המשתייכת לתנועת "האחים המוסלמים" העולמית, שמהווה מקור בלתי פוסק לטרור נגד מצרים וישראל, עשוייה להשפיע על הדרג המדיני בישראל לחשוב בכיוון פתרון נפרד לשטח הגדה המערבית ולפתרון אחר לרצועת עזה.
כפי שהדברים נראים כיום הרש"פ תשלול על הסף את אפשרות החייאת "האופציה הירדנית" והסיכויים לכך שהדרג המדיני בישראל או בית המלוכה ההאשמי יסכימו לדון בה הם קלושים ביותר, אבל במזרח התיכון אי-אפשר לשלול שום אפשרות במיוחד נוכח תופעות "האביב הערבי" ו"הח'ליפות האיסלאמית" של דאעש שממוטטות משטרים ערבים חזקים.
הבעיה הפלשתינית נדחקה אומנם לקרן זווית בגלל ההתפתחויות האלה אך היא לא חלפה מן העולם והיא ממשיכה להוות מקור לחוסר יציבות במזרח התיכון ומקור לטרור נגד ישראל.
הרעיון של שיתוף פעולה ישראלי-ירדני בנושאים רגישים שיתרום ליציבות של שתי המדינות איננו חדש, שתי המדינות אמצו את העיקרון הזה כשהכלילו בהסכם השלום ביניהן סעיף הקובע כי ירדן היא האפוטרופוס של המקומות הקדושים לאיסלאם ולנצרות בהר-הבית.
בימים אלה מתקין משרד ההקדשים הירדני 55 מצלמות בהר-הבית כדי שיפקחו מסביב לשעון על התפילות במסגדים בהתאם לסיכום שהושג לפני כמה חודשים בין ראש הממשלה
בנימין נתניהו לבין המלך עבדאללה.
בהעדר פתרון מדיני ומשבר הנהגה חריף ברש"פ שעומד להחריף בקרוב ברגע שמחמוד עבאס ייאלץ לרדת מהבמה הפוליטית רצוי שכל האופציות יהיו מונחות מול עינינו כשאחד התרחישים האפשריים הינו מצב של כאוס בשטחים וקריסתה של הרש"פ. בתרחיש כזה שבו עלול הטרור לזלוג משטח הגדה המערבית גם לעברה של ירדן או להפך עשויים להשתנות האינטרסים של ישראל וירדן בכל הקשור לעתידה של הגדה.
