כבודו מלא אולם

"זה כבר שלוש שנים שאני מתלונן נגד אלוהים במשטרת ישראל ובאו אלי איזה עשר פעמים ניידות", שפך ד"ש (2.5.16) את מרי ליבו בפני שופט בית משפט השלום בחיפה, אחסאן כנעאן. "בשלוש השנים האלה הוא התחיל להתנהג אלי בצורה חמורה ולא יפה. התלוננתי במשטרה הרבה פעמים. משטרת ישראל ביקשה שאוציא צו הרחקה". ד"ש הוא אזרח ממושמע. המשטרה אומרת - הוא עושה. וכך, ניגש ד"ש למזכירות בית משפט השלום בחיפה, ביקש וקיבל טופס "בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת" ומילא אותו. כלומר, לא לגמרי מילא: את המקומות המיועדים לרשימת מספר הזהות, הכתובת ומספר הטלפון הסלולרי של המטריד הוא הותיר ריקים. ד"ש גם לא לגמרי הבין את הטופס: כאשר נשאל האם יש קירבה בינו לבין המטריד, הוא השיב בחיוב. ובמשבצת "מהות הקירבה" כתב: "הפרעות בכל מיני מקומות". מצד שני, למיטב ידיעתו של ד"ש - לאלוהים אין נשק וגם לא רישיון לנשק. כמה זמן נמשכת ההטרדה? "שלוש שנים". הוגשה תלונה למשטרה? "הרבה תלונות". מדוע יש הצדקה להוציא את הצו במעמד צד אחד? "הפריע הרבה פעמים" ועוד שתי מילים לא ברורות. הוא אפילו חתם על התחייבות לפצות את המשיב על הוצאות הגנתו, אם בית המשפט יקבע שהבקשה קנטרנית. טוב שהמשיב לא עמד על כך. התיק הועבר במהירות הבזק לכנעאן, כפי שקובע הנוהל בבקשות מסוג זה. הפרוטוקול נוהל במלוא הרצינות. בראשו נאמר שהמבקש התייצב בעצמו, ושמצד המשיב - אלוהים - אין הופעה. כנעאן שמע את ד"ש, וקיבל את ההחלטה המתבקשת: "מדובר בבקשה הזויה שֶבָּרי כי מגיש הבקשה אינו זקוק לעזרת בית המשפט, אלא לעזרה של גורמים אחרים, ולכן אני מורה על דחייתה". צחוק בצד, יהיו שיראו במקרה הזה - המאוד-מאוד-קיצוני - דוגמה לכך שבתי המשפט נאלצים להשחית זמן על בקשות כאלו. יהיו שיראו בו דוגמה לכך שבמדינה דמוקרטית, בית המשפט פתוח לכל אחד ולכל עניין. בכל מקרה: ה' ירחם.