רצח הרוקח אריה אנדרמן במעיין-חרוד

ביום י”ח תרפ”א (1921) עלתה קבוצה בת 70 איש מאנשי העלייה השנייה והשלישית, חברי "גדוד העבודה" על שם יוסף טרומפלדור להתיישבות במעיין חרוד שלמרגלות הגלבוע. והקימו במקום קיבוץ /משק חקלאי בשם קבוצת עין חרוד. עם העלייה לקרקע הקימו חברי "גדוד העבודה" בסמוך למגורי הקבוצה בית חולים שטיפל במתיישבי וחלוצי הקבוצה והאזור. היה זה בית חולים צנוע עם ציוד מינימלי. תחילת שכן בצריף ובאוהלים אליהם הוכנסו מיטות ובהמשך התרחב וכלל שלושה צריפים. תפוסת המיטות הייתה תמיד מלאה. במרבית המיטות שכבו חולי קדחת, התרופה העיקרית - כינין; כדי לצנן החום הגבוה בה לקו החולים ובהעדר קרח, הרטיבו מגבות במים קרירים אותם הביאו בכדים ממעין חרוד. פעמיים בשבוע היה מגיע רופא מחיפה. התרופות הובאו מחיפה ברכבת העמק וצוות החובשות והאחיות בשנים אלה הורכב ברובו מחברי קבוצת גדוד העבודה. על ראשונות האחיות בבית החולים נמנתה חנה בלוך שעלתה כחלוצה לארץ לאחר שהשלימה לימודיה כאחות מוסמכת בקובנה שבליטא, ישראל. בלוך הגיעה לעין-חרוד בשנת 1923 מפלוגת 'הגדוד העבודה' בירושלים. והצטרפה כאחות לבית החולים במעיין חרוד. כאן באזור מעיין חרוד מכירה חנה את איש ארגון "השומר" יעקב סלוצ'נסקי המתואר כגבר יפה תואר, גדל ממדים וחזק. בין השניים נרקמו קשרי אהבה וזוגיות. רבקה עזבה את מגוריה בבית החולים לחדר משפחה עם יעקב ונולדת הבת תמר. מערכת יחסיהם של יעקב סלוצ'נסקי והאחות החלוצה חנה בלוך ידעו עליות ומורדות. יעקב נעדר לא מעט מהבית בשל עיסוקו כשומר שדות. במקרים רבים הגיח פתע לבקר את חנה ובתם תמר אך עזב כעבור זמן קצר.

סלוצ'נסקי נולד ברוסיה לרישל ואברהם סלוצנסקי למשפחה ברוכת ילדים. על-פי מה שנמסר מקרובי משפחה של יעקב, כללה המשפחה 14 ילדים! משפחתו הייתה אמידה והתפרנסה מכריתת יערות ומסחר בעצים. אחותו של יעקב הייתה שרה אביגור-מאירוב, רעייתו של שאול אביגור מוותיקי כנרת ומבכירי "ההגנה". אחות נוספת של יעקב הייתה גננת ידועה בעמק יזרעאל ורעייתו של איש ציבור ידוע ופעיל ב"הגנה". יעקב הגיע לארץ לבדו בתחילת שנות ה-20. בהמשך הצטרף לארגון "השומר". הוא ליווה ואבטח את רחל ינאית, כאשר זו ברחה לכיוון אזור הדרום מחשש שתיעצר בעקבות רדיפות אנשי "השומר". ב-1921 נמנה על חברי קבוצת המתיישבים שעלו על הקרקע במעיין חרוד. והיה חבר ב'ועד ההגנה'.

בשנת 1925 עולה לארץ הרוקח אריה ליאון אנדרמן. הוא נולד בעיירה בוצ'אץ בגליציה שבפולין ועבר לווינה, שם עבד בבית חולים מקומי. אנדרמן מתואר כגבר יפה תואר גבוה ורזה ואיטליגנטי. בארץ התגוררה כבר אחותו עמליה אנדרמן סטמפלר שעלתה לארץ כמה שנים לפניו. אחותו עמליה ז"ל סיפרה כי היא זו ששכנעה את אחיה האהוב לעלות לארץ. בתה של עמליה היא עליזה ריבלין ז"ל רעייתו של ההיסטוריון גרשון ריבלין. לאחר עלייתו לארץ התגורר אנדרמן בתל אביב. אולם כעבור זמן מה נשלח על-ידי ד"ר אליעזר פרסלמן מהנהלת קופת חולים לבית החולים במעיין חרוד וצורף לצוות עובדי בית חולים, זה שעבר באותן שנים מניהול "גדוד העבודה" לקופת חולים. כאיש סגל התגורר אנדרמן בתוך מתחם בית החולים. בשל אופי בית החולים שטיפל והשגיח בחולים 24 שעות, אנדרמן והאחות בלוך עבדו בצוותא שעות רבות ביממה. בקרב חברי קבוצת עין חרוד ששכן בסמוך לבית החולים החלו להלך שמועות כי בין השניים חנה בלוך והרוקח השרמנטי אנדרמן מתנהל רומן אהבים. השמועות הגיעו לידי יעקב בן זוגה של חנה, והוא חש נבגד. "חנה בוגדת בי" כתב במכתב לבני משפחתו בחו"ל. מיום ליום הלכו וגברו התקפי זעם הקנאה של יעקב עד חולניות ממש. "את בוגדת בי עם כולם", הטיח יעקב בחנה. חברתה של חנה מספרת כי חנה סיפרה לה כי יעקב לקח אותה למחצבה בגלבוע ובאיומי אקדח אמר לה כי אם לא תודה שהיא בוגדת בו הוא ירצח אותה. באחת הפעמים נכנס לבית החולים וביקש לתחקר בעצמו את אנדרמן לגבי מערכת יחסיו עם אשתו. אנדרמן היה באותה עת בחדר עם חיה'לה ארוסתו-חברתו, בחורה צעירה שעבדה בבית-החולים כמנקה וכנראה שבשל כך "התחקור" לא יצא לפועל.

בליל שישי בשלהי חודש אוקטובר 1927, בסביבות השעה 10 לערך, לאחר שאריה אנדרמן שיחק שח עם חבר בשם יסילביץ במתחם בית החולים, קרא יעקב לאריה אנדרמן לבוא איתו מחוץ לבית החולים לאזור שנקרא "הבור", ירה בו מאקדח שהיה ברשותו כשומר שדות והרגו. חנה ששמעה את הירייה הבינה מיד מה קורה ופתחה בצווחות אימים. מיד לאחר הרצח ירה יעקב בעצמו אך נפצע קלות. לאחר הרצח יעקב לא נמלט מהמקום ובא לחבריו בקבוצת עין חרוד והודיע כי רצח את אנדרמן. חבריו טיכסו עצה איך לנהוג בפרשה והאם להסגיר את יעקב סלוצ'נסקי לידי הבריטים ששלטו אז בארץ. למקום הגיע גיסו של יעקב, שאול מאירוב (לימים אביגור) מראשי "ההגנה" דאז שרעייתו שרה לה נישא שנה לפני כן ב-1926 הייתה כאמור אחותו של הרוצח יעקב סלוצ'נסקי. גם חיים שטורמן מעין חרוד היה בסוד העניינים. הוחלט שיעקב יטען כי הירייה שירה באנדרמן הייתה בשגגה ונגרמה בשל פליטת כדור בשוגג. חנה שהייתה ביום הרצח בחודש השמיני להריונה השני התבקשה לא להעיד ולפחות ל"יישר עדות" שתתמוך בגרסה כי מדובר בפליטת כדור בשוגג. כחודש לאחר הרצח ילדה את בתה השנייה עמליה. אריה אנדרמן הובא לקבורה בבית העלמין הישן של עין חרוד בגדעונה. על מצבתו לא נכתב כי נרצח. בת משפחתו גוני ריבלין צור מספרת, כי נאמר להם כילדים כי "דוד אריה" נהרג על-ידי ערבים. בשנים מאוחרות יותר, בהתערבות משפחתו של אנדרמן שונה הכיתוב על המצבה ונכתב כי נרצח. יעקב סלוצ'נסקי נאסר על-ידי משטרת בית שאן. שלושה חודשים לאחר הרצח הובא למשפט בפני בית המשפט המחוזי של שכם באשמה שהרג את הרוקח אנדרמן בשוגג, ונידון למאסר שנה בניכוי שלושה חודשים של המאסר המוקדם. סנגורו היה העו"ד יוסף קייזרמן (לימים קיסרי) מחיפה. סלוצינסקי סולק מהמשק לאחר שחרורו מהכלא שוטט במדינות שונות באירופה וביקר את בני משפחתו בוילנא וכעבור זמן מה חזר לארץ. מספרים כי במאורעות תרפ"ט ראו אותו במאה שערים בירושלים נלחם בפורעים ערביים בכפר ליפתא ואף נפצע פעמיים. בתקופת המצור על ירושלים כך מספרים היה לנהג משאית נישא בשנית לאישה ועבר להתגורר בבאר שבע. עבד כנהג מונית בתל אביב ובראשון-לציון ובאיזור. אשתו חלתה ונפטרה, לא היו להם ילדים. יעקב סלוצ'נסקי נותר ערירי בדירה צנועה בקרית-שלום, ובשנת 1964 נפטר מסרטן. הוא הובא לקבורה בבית הקברות של "השומר" בתל-חי" סמוך לאנדרטת "הארי השואג". אשתו חנה ושתי בנותיו, תמר ועמליה סרבו להיפגש עימו עד יומו האחרון. בהמשך נישאה חנה לייבגניי ריבקינד, אלמן אותו פגשה במשק ואימצה את שם משפחתו. חנה המשיכה בעבודתה כאחות במרפאת עין חרוד ותל יוסף שנים רבות עד צאתה לגמלאות בהיותה בת 70. ב-1987 קיבלה את אות יקיר קופת חולים. בשנותיה האחרונות שהתה במעון לקשישים בקיבוצה. בתה של חנה בלוך, עמליה בלוך-אדר הייתה במלחמת העצמאות חובשת בפלמ"ח ושירתה בחטיבת הראל. כמו אמה הייתה עמליה בלוך אדר אחות במשך שנים רבות.