מורד הגולן

צר לי לומר, אבל הדברים חייבים להיאמר בצורה חדה וברורה: סגן הרמטכ"ל, יאיר גולן, דיבר שטויות תהומיות שמקורן כנראה בבורות מוחלטת. אין כל מקום להשוואה בין ישראל של 2016 לבין גרמניה של 1933. העובדות ההיסטוריות מלמדות זאת בצורה חד-משמעית. זה לא עניין של פרשנות, זה לא עניין של דעה; זה עניין של מציאות. נתחיל ביסודות. רפובליקת ויימאר, שאותה אדולף היטלר הפיל ב-1933, הייתה מעורערת מיום הקמתה. לגרמניה לא הייתה מעולם מסורת דמוקרטית אמיתית; היא הייתה נתונה - לפני איחודה וגם אחריו - תחת צורות שונות של שלטון טוטליטרי. רפובליקת ויימאר נולדה כמעט במקרה ובתהליך בלתי דמוקרטי אחרי תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה. היא נתפסה בעיני רוב הציבור הגרמני כאחראית לתנאים הדרקוניים של הסכם ורסאי ולמשבר הכלכלי העמוק אליו נקלעה גרמניה בעקבותיהם. הצבא היה מעורב עד צוואר בפוליטיקה והיה מהגורמים שסייעו להיטלר לבסס את שלטונו. לישראל יש 68 שנים של מסורת דמוקרטית, שלפניהן היה יובל של תנועה ציונית דמוקרטית ומוסדות דמוקרטיים של היישוב היהודי בארץ, להם קדמו מוסדות דמוקרטיים ברוב הקהילות היהודיות בגולה. היא הוקמה בהליך דמוקרטי ומקיימת בחירות חופשיות לעילא. יש בה חופש ביטוי, יש בה חופש עיתונות, יש בה חופש הצבעה. הצבא אינו מעורב בחיים הפוליטיים ולא יעלה בכלל על הדעת שגנרל במדים יהפוך לראש הממשלה, כפי שקרה ערב עליית הנאצים לשלטון. הלאה. מערכת אכיפת החוק בוויימאר התייחסה בסלחנות רבה לפעילויות אנטי-דמוקרטיות של הימין. היטלר נדון לחמש שנות מאסר על הפוטש של בית הבירה בשנת 1923, אך ריצה תשעה חודשים בלבד. כנופיות הרחוב של הנאצים השתוללו באין מפריע. כאשר עלו הנאצים לשלטון, המשיכו הרוב המכריע של השופטים לשרת אותם. בתי המשפט בגרמניה לא חלמו על האפשרות של הוצאת המפלגה הנאצית אל מחוץ לחוק או על מניעת התמודדותה בבחירות. בישראל מופעלת יד קשה נגד כל מי שמנסה לפגוע בדמוקרטיה. בתי המשפט עצמאיים לחלוטין, מרשיעים במידת הצורך ומזכים במידת הצורך, מעבירים את פעולות הרשויות תחת שבט ביקורתם ובמקרים קיצוניים גם פוסלים חוקים. הרשויות פועלות נגד מעשי טרור מכל כיוון שהוא, והוכיחו שהן יודעות לאתר מחבלים גם כאשר הם ישראלים. בית המשפט העליון לא יאפשר למועמדים גזעניים להתמודד לכנסת, והרשימות החצי-גזעניות מובסות בבחירות שוב ושוב. נמשיך. לעם הגרמני, כמו לעמים רבים באירופה, הייתה מסורת אנטישמית רבת שנים, שהקלה על הנאצים להחדיר בליבו את הגזענות הגסה - ובסופו של דבר הרצחנית - לה הטיפו. הנאציזם שגשג על-רקע התבוסה במלחמת העולם הראשונה והמשבר הכלכלי של 1929. לעם היהודי ולישראל יש מסורת של סובלנות, גם אם יש מי שחורגים ממנה - ועל הטיפול בהם כבר דיברנו. ברוך השם, איננו מצויים במצב של תבוסה קשה במלחמה גדולה, וגם עם המשברים הכלכליים ידענו להתמודד מבלי שמפלגות קיצוניות מכיוון זה או אחר יפרחו בעקבותיהם. ואולי הכי חשוב: כאשר עלו הנאצים לשלטון, לא היה ניסיון שילמד כיצד מילים רצחניות הופכות למעשי רצח, כיצד מילים של שנאה מובילות לתאי גזים. היום, לעולם כולו יש הניסיון הזה ולכן העולם כולו יודע כיצד להתמודד עם תופעות כאלו. לא תמיד בהצלחה מלאה, לא תמיד מספיק מוקדם, לא תמיד בנחישות מספקת - אבל מתמודדים. כך גם אצלנו. יש בישראל תופעות חמורות ומדאיגות של שנאת זרים, כמו שיש בה לעיתים חוסר הבנה לחובתה של דמוקרטיה להגן על עצמה. אנחנו לא מושלמים, כשם שאיש איננו מושלם. אבל אנחנו לא מתחילים להתקרב למשהו שמזכיר את קצה ציפורן הזרת של גרמניה בשנות ה-30. כדאי להכיר את העובדות לפני שמדברים שטויות, ודאי במדים ובוודאי בליל יום השואה.