יום העצמאות מוגדר כיום שבתון. ככזה, עולה השאלה האם חל עליו סעיף 71 ס"ק 7א לפקודת התעבורה האוסר הפעלת
אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות, והאם קווי השירות שפעלו עד היום ביום העצמאות עשו זאת בהסדר חוקי.
ראשית נקדים ונאמר, כי גם יום הבחירות לכנסת מוגדר כיום שבתון. אולם בהתאם לסעיף 10 לחוק-יסוד: הכנסת וסעיף 71א לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ"ט-1969, קבעה ועדת הבחירות המרכזית את סוגי השירותים הציבוריים אשר יפעלו כסדרם ביום הבחירות. לעניין זה קובע החוק כי שירותי תחבורה ושאר שירותים ציבוריים יפעלו כסדרם. ההשוואה אפוא בין שבתון ביום הבחירות לזה של יום העצמאות אינה אפשרית, שכן החוק כאמור מתיר מלכתחילה את ההפעלה. הוא אף רואה בה כלי עזר לאזרח למימוש זכות האזרח להצביע וועדת הבחירות המרכזית אף אפשרה נסיעה ללא תשלום למי שביום ההצבעה נמצא במרחק של יותר מ-20 ק"מ מהישוב בו נמצאת הקלפי.
משכך יש לבדוק האם דומה יום העצמאות ליתר מועדי ישראל ולשבתות, הנחשבים אף הם ימי מנוחה. סעיף 71 ס"ק 7א לפקודת התעבורה אוסר אומנם הפעלת תחבורה ציבורית, אך בד-בבד קובע כי "לעניין זה יתחשב השר ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה". משמעות העניין, כפי שקובעת תקנה 386א לתקנות התעבורה היא מתן רשיונות הפעלה רק לקווים שניתן להם אישור לפעול לכל אורך השבת לפני שנת 1991 או שעות ספורות לפני צאת יום השבתון, ככל שהוא חל בשעון קיץ, וזאת בהתאם לפרשנות אותה הנהיג
משרד התחבורה כבר בתחילת שנות התשעים.
האם משמעות הדברים היא שהפעלת תחבורה ציבורית ביום העצמאות תהיה אסורה כמו בשבתות וביתר מועדי ישראל? התשובה לכך שלילית. בפקודת התעבורה מוגדר כי האיסור חל ביום מנוחה, ולא נכתב שיחול בכל יום שבתון. כלומר, כל יום מנוחה הוא יום שבתון, אך לא כל יום שבתון הוא יום מנוחה. מהם ימי המנוחה? את זה קובעת פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948 המתייחסת לימי מנוחה קבועים. כלומר, כאלה שלעולם יחולו באותו תאריך עברי ואין ביכולת המדינה לשנותם, וזאת בניגוד ליום העצמאות שאינו נחוג תמיד ביום ה' באייר. סעיף 18א(א) מונה את אותם ימי מנוחה וכולל בהם (מלבד יום שבת) את שני ימי ראש-השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות. כפי שניתן לראות, יום העצמאות אינו ברשימה.
גם חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951 או פקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1949 אינם חלים בנוגע לאיסור להעסיק עובדים ביום העצמאות, ועל כן למשרד הכלכלה אין סמכות להתיר העסקה ביום זה. עם זאת, אם הועסק עובד ביום האמור, על המעסיק לשלם שכר כנהוג באותו יום. אי-תשלום שכר כאמור או הלנתו יכול שייחשב הפרה על הוראות שונות שבחוקי העבודה.
דגל על כל אוטובוס? מהו אם כן מעמדו החוקי לעניין הפעלת תחבורה ציבורית? את התשובה לכך ניתן למצוא לא בפקודת התעבורה ולא בדיני העבודה אלא גבוה למעלה - במשרד ראש הממשלה. סעיף 2ב לחוק יום העצמאות, תש"ט-1949, הנמצא בסמכות ראש הממשלה, קובע כי למרות היותו של יום העצמאות יום שבתון, "מוסמך ראש הממשלה להורות הוראות בדבר קיום עבודה ושירותים, שלדעתו אין להפסיקם ביום העצמאות, וכן את שיטותיהם וסדריהם באותו יום".
ואכן, שירותי התחבורה הציבורית אכן נכללים בהוראות בדבר הנפת דגלים וקיום עבודה ושירותים ביום העצמאות, מיום כ"ו בניסן תשכ"א, 12 באפריל 1961, עליהן חתום ראש הממשלה
דוד בן-גוריון. ההוראות מתירות את פעולתם של:
- מפעלי הדואר (בהרכב מצומצם);
- מפעלי החרושת והחקלאות (בתהליכי הייצור הרצופים בלבד);
- בתי האוכל, בתי הקפה ובתי השעשועים (רשאים להיות פתוחים לקהל כל ליל החג וכל יום החג);
- חלוקת לחם, חלב וקרח (תהא מותרת ביום החג);
- עבודה הקשורה בביצוע חגיגות יום העצמאות מטעם הממשלה, הרשויות המקומיות ומוסדות ציבוריים (תהא מותרת ביום החג).
וגם -
- מפעלי מים וחשמל, שירותי בריאות, שירותי התחבורה העירונית והתחבורה הבינעירונית והעברת דלק יפעלו כסדרם.
הנה אפוא נמצא ההיתר המיוחל להפעלתה ביום העצמאות של התחבורה הציבורית. ואכן, גם ביום העצמאות הראשון שלאחר חקיקת החוק לצמצום התחבורה הציבורית בימי מנוחה (תשנ"ב-1992), פעלה התחבורה הציבורית. עם זאת, היא פעלה באופן מצומצם למרות שמותר היה לה, כדי שכמה שפחות נהגים יעבדו בחג, ומאות קווי אגד ודן הושבתו לאורך כל החג. רק אשתקד (תשע"ה-2015), בהוראת
הרשות הארצית לתחבורה ציבורית במשרד התחבורה, תוגבר משמעותית השירות, ובמקום להתחיל בצהריים הוחל בהפעלתו כבר בשעות הבוקר, גם זאת - בתדירות מצומצמת.
אגב, ההוראות האמורות לגבי יום העצמאות שהפיץ בן-גוריון כוללות גם חובה הקובעת חובת הנפת דגל המדינה על כל בניין ממשלתי או ציבורי וגם..."על כל בית פרטי". ומה באשר לחובת דיגול באוטובוסים? את זה החוק עוד לא מחייב.
