חבר, אתה חסר

אריה אבנרי ז"ל הותיר חלל גדול עם פטירתו (79). אריה חסר מאוד לבני משפחתו, לחבריו ולקוראיו הרבים. הוא חסר אפילו ליריביו ומתנגדיו, ואלה רבים מאוד, שראו בו יריב חזק, הוגן, ששמר על קווים אדומים. בתפקידו כמייסד ויושב-ראש אומץ חסר אריה לרבים שנעזרו בו במאבקיהם. אריה ידע לגייס את כוחותיו, כישוריו וגם את קשריו כדי לסייע לחלשים ולעשות צדק. אריה היה לוחם שלרגע לא הניח את נשקו. איש מיוחד ורגיש, בעל לב זהב וחוש הומור ציני, שידע היטב לחתור כדי להשיג מטרותיו. אריה פרסם במשך כ-16 שנים רצופות ב-News1 את רשימותיו הניציות. אריה היה ידען גדול, שאצר במוחו אלפי שמות ואירועים וידע לקשור ביניהם. פעל בחריצות ובהתמדה. בניגוד לאחרים, הוא לא זגזג. אריה השכיל להבחין בין טוב לרע ובין חברי אמת למתחזים. בה-בעת כתב והוציא לאור סדרה של ספרים שתמורתם-הכספית הוקדשה למימון אומץ. אריה עמד על משמרתו בקפידה גם כשחלה. אפילו מחדר טיפול נמרץ הוא התעקש לכתוב את מאמריו באופן צלול וברור ונוקב. אריה פעל כדי להשפיע על תהליכי קבלת החלטות. אריה נאבק כדי להיות רלוונטי וכדי שיוכל להמשיך ולהעצים את כוחה של אומץ. אריה ידע לנצל את ניסיונו העצום ואת שכלו החריף כדי להקדים בכמה צעדים את יריביו ומתחריו. אריה הצליח בכך מאוד: דבריו ועמדותיו כעיתונאי-לוחם וכיושב-ראש אומץ פתחו מהדורות חדשות ברדיו ובטלוויזיה; כלי תקשורת רבים נהגו לפרסם כבדרך של שיגרה את פניותיה ועמדותיה של אומץ; בעלי תפקידים בכירים בשירות הציבורי ו/או העסקי נאלצו לתקן דרכיהם. אריה חסר לי מאוד: כחבר אישי, כשותף סוד, כלוחם. אהבתי את האיש, שידע בדרכו לקדש את ערך החברות, ובה-בעת לכבד מחלוקות. יהי זכרו ברוך.

ביום שני (16.05.16), בשעה 13:00, נתייחד עם זכרו של אריה. בית עלמין ירקון בפתח תקוה, שער פתח תקוה.