השופטת: אספרנצה אלון, בית המשפט המחוזי בחיפה המועד: יום רביעי, 16.3.16, שעה 09:30 הנושא: פשיטות רגל פירוקים ופשיטות רגל אינם התחום הקבוע של השופטת אספרנצה אלון, והיא דנה בהם כממלאת מקומה של השופטת
עפרה אטיאס הנמצאת בשבתון. כפי שנראה בהמשך, היא בהחלט מוּדעת לכך שאינה נמצאת במגרש הטבעי שלה, ומוכנה לקבל עצה מעורכי הדין שמכירים אותו הרבה יותר טוב ממנה.
"אם אתם מוכנים - בבקשה. אם לא - התיק הבא", היא פונה לעורכי הדין. לעורך דין אחר שביקש ממנה החלטה כלשהי, היא משיבה: "תגיש פסיקתא, אני כבר בתיק הזה. יש לי גם תיק אימוץ היום, אני צריכה לעמוד בלוחות זמנים". אלון גם נפרדת מהצדדים בתיק הקודם: "יום טוב, בהצלחה".
החייבת בתיק הנדון כעת אינה נמצאת באולם, ועורך דינה - מטעם הסיוע המשפטי - מסביר שהיא נמצאת במעון לנשים מוכות. לדבריו, בעקבות שינוי מועד הדיון הוא ניסה ליצור איתה קשר, אבל אלון ערנית: "המועד לא שונה, רק השעה", היא מעירה. מכל מקום, עורך הדין אומר שרק באותו בוקר אותרה החייבת באותו מעון. "היא מודעת לתוכנית הפרעון [שהציעה המנהלת המיוחדת]?", שואלת אלון. כן, ולכאורה אפשר להתקדם: אושרו תביעות חוב ב-60,000
שקל, החייבת מבקשת לשלם 300 שקל לחודש וגם נציגת הכנ"ר מסכימה.
"תמיד תבואו עם מחשבים" אלא שכעת מגלה אלון מוקש: החייבת לא הגישה דוחות למנהלת. אלון מסירה את משקפיה ומבהירה: "אז אני לא מסכימה. למה לא הוגשו דוחות? שנה לא הוגשו דוחות". בא-כוחה של החייבת מופתע לשמוע זאת, הוא מעלעל בתיק ומאשר שאכן כך הם פני הדברים. "שנה לא מגישה - אני מצטערת", קובעת אלון. "נקבע את זה לדיון נוסף, נראה שהיא מגישה".
בא-כוחה של החייבת מזכיר שהיא נמצאת במעון לנשים מוכות בשל תקיפה מצד בן זוגה, אבל לא בטוח שהוא הועיל לה: "נאחל לה רפואה שלמה והצלחה בשיקום", מגיבה אלון. "אם יש לה בן זוג, אז היא לא כל כך רווקה [מה שמשפיע על יכולת ההחזר]. אני לא יודעת אם יש מזונות או לא", חוזרת אלון למטריה המוכרת לה היטב של דיני המשפחה (שם שימשה כשופטת עד מינויה למחוזי).
"אני רוצה לאפשר לה להשתקם, היא צריכה לגדל את הילדים לבד, היא צריכה כוחות נפש לזה. אבל אם היא שנה לא הגישה דוחות, לא אוכל לאשר עכשיו את ההסדר. אני אקבע עוד דיון, תגישו את הדוחות, בינתיים תשלם 300 שקל [לחודש]. תוך כמה זמן תגישו את דוחות העבר?", היא שואלת את בא-כוח החייבת, הוא אומר חודשיים ומקבל חודש וחצי, ואלון קובעת שאטיאס תקיים את הדיון הבא ב-2.7.16. "השעה כעת 09:44 ואין התייצבות למנהלת המיוחדת", מכניסה אלון אזכור לפרוטוקול ומורה לבא כוח הכנ"ר להעביר את העתק הפרוטוקול למנהלת הנעדרת.
בתיק הבא מדווחים הצדדים על הסכמה: החייב ישלם 127,000 שקל, כאשר בקופה יש 22,000 שקל והיתרה בתשלומים. "כמה שכר טירחה?", שואלת אלון. "תמיד תבואו עם מחשבים", היא מציעה לעורכי הדין. כאשר אלון מתחילה להכתיב פסק דין, תוך שימוש בנוסח מוכן מראש, היא מבקשת מהם: "עכשיו תהיו אתי, אני צריכה את העזרה שלכם". היא מבררת האם יש חובות בדין קדימה והאם הכרעות החוב חלוטות, מכניסה לפסק הדין את הסכומים שנמסרו קודם לכן - אם נותנת לחייב פחות זמן מהמוסכם לגייס עוד 50,000 שקל - ומסיימת: "שיהיה בהצלחה".
"אני מתקשה, מתקשה, מתקשה" כעת נתקלת אלון בבעיה משונה: במערכת נט המשפט נקבעו לדיון הבא שני תאריכים - אותו היום ולמחרת. התוצאה היא, שהצדדים נמצאים אבל לא הנושים - וייתכן שהם חושבים שהתאריך המאוחר יותר הוא הנכון. "אז מה עושים במצב כזה?", שואלת אלון ובא כוח הכנ"ר מציע: להחליט כמבוקש על הפטר, לשלוח לנושים ולראות אם מישהו מהם יתנגד. "טוב מאוד, תודה רבה", מסכימה אלון.
אלון מכתיבה לפרוטוקול בשמו של בא-כוח החייב את ההצעה להעניק לו הפטר, וחוזרת עליה בשם נציגי הכנ"ר והמנהלת המיוחדת. "אם הנושים יגישו בקשה להשמיע עמדה - בית המשפט יחליט האם לקיים דיון או ליתן כל הוראה אחרת בעניין זה", היא קובעת. שוב אלון מבקשת את תשומת הלב של הצדדים בעת הכנסת הפרטים לפסק הדין ומקציבה לנושים 30 יום להגיב. "זה [אישור ההסדר] לא מותנה בזה ש[הנושים] לא יגישו [התנגדות]; אני סגרתי, נתתי פסק דין. התיק ייסגר ב-1.8.16", היא מבהירה.
החייב בתיק הבא מפגר בתשלומים ואינו ממצה את כושר ההשתכרות שלו, טוענת המנהלת המיוחדת. הוא הצהיר על חובות ב-195,000 שקל, ויש שתי תביעות חוב, בעיקר בגין מזונות. "107,000 שקל", אומרת אלון שמצאה מיד את המספר בתיק. אחרי שבא כוח החייב טוען די באריכות בנוגע להתנהגות המנהלת המיוחדת והכנ"ר, מבהירה אלון: "זה לא העניין". עם זאת, לרוב היא מקשיבה לשני הצדדים מבלי להתערב.
בא-כוח החייב מבקש להכריז עליו כפושט רגל ולגבש תוכנית פרעון, אך נציגת הכנ"ר מתנגדת: אין טעם בניהול ההליך, כי רוב החוב הוא לביטוח הלאומי - ששילם במקום החייב את כספי המזונות - ומחוב זה ממילא אי-אפשר לפטור אותו. בא-כוח החייב טוען שהשבוע הוגשו כל הדוחות, ואלון מגיבה בציניות: "למה לא להגיש היום ולהגיד שהוגש?". לגופם של דברים היא אומרת: "יש שתי אפשרויות: או שאני דוחה לספטמבר ואני אראה מה יהיה עם הביטוח הלאומי, או שאני מבטלת [את ההליך] היום. הרי מהביטוח הלאומי אני ממילא לא פוטרת אותו, אז איזה מין הליך זה?". בא-כוח החייב רוצה דחייה כדי לנסות להגיע להסדר עם הביטוח הלאומי, "לא נראה לי" מגיבה אלון, אך לבסוף מסתכלת ביומן ומציעה לדחות לחודש יוני.
"יש ממש בדברי בא-כוח המנהל המיוחד ובא כוח הכנ"ר, כי בקשת החייב אינה חוסה תחת הליכי פשיטת הרגל, במיוחד כאשר החוב המרכזי הוא חוב שאינו בר הפטר - חוב המזונות", אומרת אלון בהחלטתה. "כן מצטרפים שיקולים נוספים לדחיית הבקשה, כפי שעולים מהמחדלים אותם ציינה בא-כוח המנהל המיוחד. עם זאת, אמנע בשלב זה מלבטל את ההליך, על-מנת לאפשר לחייב להגיע להבנה מול המוסד לביטוח לאומי ו/או להסיר מחדליו, ובלבד שיעשה כן עד ליום 1.5.16".
אלון קובעת דיון המשך אצל אטיאס ב-6.6.16, אבל לא לגמרי שלמה עם החלטתה: "אני מתקשה, מתקשה, מתקשה", היא עושה בידה תנועה של חוסר אמון. "מה אנחנו עושים עם הנושים האחרים?". שוב היא משתמשת בניסיון העודף של בא-כוח הכנ"ר ומאמצת את הצעתו: "על החייב להודיע ללשכות ההוצאה לפועל על עיכוב ההליכים". אלון גם נעזרת בנציגת הכנ"ר בניסוח ההחלטה, אך כאשר עורכי הדין ממשיכים להתווכח - היא חותכת: "הוחלט, תודה רבה, התיק הבא".
השורה התחתונה: אלון מגלה ערנות ותשומת לב לפרטים, לצד נכונות להסתייע במי שנסיונם והידע שלהם גדולים משלה - בהחלט לא מהלך מובן מאליו. היא גם מאזנת בצורה ראויה בין מצוקות החייבים לבין זכויות הנושים. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 8. 