מה עושה האזרח נתן גרוס - בשיכון צבא קבע?
|
|
|
רון חולדאי וילדיו של גרוס [צילום: אלי אלון]
|
|
|
|
|
|
|
למרות שהיה אדם צנוע שלא התבלט, שמו היה מוכר, הקרדיטים על מסך הקולנוע היו גדולים באותם הימים - וכולם ידעו במי מדובר". | |
|
|
|
בדירה היו שני חדרים, חדר אחד לילדים והסלון היה במשך היום חדר אורחים עם ספה מתקפלת - שהפכה בלילה לחדר שינה להורים, ולידה פינת עבודה, בה אבי כתב את תסריטיו וניהל התכתבות ענפה עם כל העולם
▪ ▪ ▪
|
מספר יעקב גרוס על ההווי בית הוריו בשיכון צבא קבע ברחוב דרך השלום בת"א: "כאן בשיכון צבא קבע עברה ילדותי המאושרת בשנות ה-50 וה-60 עם אחותי עליזה ועם הורי נתן ושולמית גרוס. תשאלו בוודאי מה עושה האזרח נתן גרוס - בשיכון צבא קבע, שהוקם כביתם של קציני קבע, נגדים, אנשי המוסד ומשרד הביטחון? ובכן, השיכון הוקם כשיכון משותף וחלק מנכסיו, עד היום, היו החנויות בבית הראשון, והיה גם גן ילדים קטן בבניין זה בכניסה האמצעית. על-מנת להקים גדר סביב השיכון לסדר מדרכות ולשתול דשא, החליט ועד השיכון למכור את הגן. בוועד השיכון היה חבר של אבי מבית הספר העברי בקרקוב, משה מימון (מרסל), שניהל באותה תקופה את לשכתו של שמעון פרס - מנכ"ל משרד הביטחון. משפחת מיימון ומשפחת פרס גרו דלת מול דלת בכניסה השלישית בבניין הראשון של השיכון. ובקיצור, בזכות הקשר הקרקובאי הצליחו הורי לרכוש דירת שני חדרים' שהפכה להיות מגן ילדים לדירת מגורים. דירה קטנה זו הייתה מוקד פעילותו של אבי בתקופה המשמעותית של יצירת סרטיו. כשהיה בגיל ה30 וה40 בחייו. הדירה הייתה במרחק של 20 דקות הליכה לסרטי גבע שם עבד. לשכנים בצבא היה טנדרים ויליס שהיו שוקעים בחולות או ג'יפים לבכירים שבהם. לאבי זוג רגליים. בדירה היו שני חדרים, חדר אחד לילדים והסלון היה במשך היום חדר אורחים עם ספה מתקפלת - שהפכה בלילה לחדר שינה להורים, ולידה פינת עבודה, בה אבי כתב את תסריטיו וניהל התכתבות ענפה עם כל העולם (הבולים מסודרים אצלי באלבומים עד היום...). אבי שהיה במאי ומנהל המערכת של יומן גבע באותה תקופה, ביים במקביל עשרות סרטי הסברה והדרכה להסתדרות העובדים, לשרות הסרטים הממשלתי, ולגופים ציבוריים נוספים. בראשית שנות ה60 נכתבו בדירה זו תסריטים לשני סרטים באורך מלא: המרתף עם שמעון ישראלי ובעל החלומות - סרט האנימציה העלילתי הראשון בישראל, אותו יצר דודי יורם גרוס. התסריט נכתב כאן על שולחן פורמייקה צהוב. אחד הקריינים שמשתתף בסרט הוא שמואל עצמון. בביתנו הקטן נועדו ונפגשו עם אבי יוצרים ואמנים ישראלים רבים, ובין המבקרים היו נתן אלתרמן, חיים חפר, שמשון מלצר, אברהם ברויידס, נחום גוטמן, אלכסנדר יהלומי, נתן כוגן, שמעון ישראלי, מוסקו אלקלעי, יענקל'ה בן סירא ועוד. שיכון צבא קבע מלא בסיפורים צבאיים עוד מימי הבריגדה ומלחמת השחרור. גרו פה קלמן כהנא, מייסד בית הספר לצניחה, ואהרון דוידי קצין צנחנים ראשי, האלוף אסף שמחוני לפני שנפל, תא"ל יצחק טולקה ארד יבדל"א, האלוף אלי זעירא, שהיה אז היה ראש לשכתו של הרמטכ"ל משה דיין ועוד רבים וטובים. השכונה הייתה מוצפת בסיפורי גבורה. סיפורו של אבי, היה שונה. למרות שהיה אדם צנוע שלא התבלט, שמו היה מוכר, הקרדיטים על מסך הקולנוע היו גדולים באותם הימים - וכולם ידעו במי מדובר". עד כאן דבריו שנשא יעקב גרוס באירוע. קדם לטקס הסרת הלוט משלט ההנצחה על ביתו של הבמאי נתן גרוס אירוע נוסף לזכרו: "בין שקיעה לזריחה" שנערך (9.5.16) בסינמטק תל אביב בו נערכה הקרנה מיוחדת של מבחר מסרטיו. באירוע זה שולבו גם שיחות וראיונות עם נתן גרוס ז"ל.
|
הצטרף לקואופרטיב הקולנוע "כינור", שהפיק בפולין סרטים ביידיש ● במקביל היה פעיל בהנהגת "גורדוניה-מכבי הצעיר" בפולין
▪ ▪ ▪
|
נתן גרוס נולד ב-1919 בעיר קרקוב שבפולין. הוא בוגר הגימנסיה העברית בעיר. במלחמת העולם השנייה נמלט מהגיטו בפולין, באמצעות מסמכים מזויפים וניצל. אל תחום הקולנוע הגיע במקרה, הוא הבחין במודעה המחפשת עובדים לסרט בפולנית ושימש עוזר במאי בסרט הפולני הראשון שהופק לאחר מלחמה העולם השנייה. בהמשך הצטרף לקואופרטיב הקולנוע "כינור", שהפיק בפולין סרטים ביידיש. במקביל היה פעיל בהנהגת "גורדוניה-מכבי הצעיר" בפולין. במסגרת "כינור" ביים מספר סרטי יידיש", בהם "הילדים שלנו", בהשתתפותם של דז'יגאן ושומאכר "אנחנו שנותרנו בחיים", דער פינפטער יארצעייט (יום השנה החמישי למרד גטו ורשה) 1948, אחרי 2000 שנה (פתיחת השגרירות הישראלית בפולין) 1949 ועוד. ב-1950 עלה לארץ עם רעייתו שולמית ועם בנם יעקב. כעבור מספר שנים נולדה בתם עליזה .רעייתו שולמית גרוס (1923 -2012), הייתה גאולוגית ומינרלוגית ועבדה כמינרלוגית בוועדה לאנרגיה אטומית ובמכון הגאולוגי לישראל. במחקריה הייתה שותפה לגילוי מינרלים חדשים, המינרלים, גרוסיט, ושולמיתיט כך נמסר, נקראים על שמה. בצה"ל שירת ביחידת ההסרטה של הגדנ"ע. שהפיקה וצילמה סרטים רבים חלק בשיתוף מעבדות סרטי גבע. היחידה נקראה גם היחידה הפולנית שכן רבים חבריה היו מיוצאי פולין. על חברי יחידת ההסרטה של הגדנ"ע מלבד גרוס נימנו: חיים שרייבר, זאב רב-נוף, ניצ'ו ניסים ליאון, ועוד.
|
|
ריכז את מערכת היומן
|
|
|
|
|
|
|
בנוסף להיותו במאי ויוצר סרטים כתב נתן גרוס ספרים על תולדות הקולנוע היהודי והעברי, ספרי שירה ואמנות וספרים על שואת יהודי אירופה. | |
|
|
|
שותף ליצירת כ-120 סרטים ● "תיאוריו הנאמנים של הנוף, של טבע ואדם, המראות והדמויות ניתנו בכנות ובחיבה, ואגב מסירת ידיעות מהימנות הם מעלים לפני הקורא את רוחם של הדברים"
▪ ▪ ▪
|
נתן גרוס היה שותף ליצירתם של כ-120 סרטים העוסקים בישראל ובאמנות יהודית. ונחשב לאחד מחלוצי הקולנוע הישראלי .הוא ריכז את מערכת היומן הקולנועי המיתולוגי "חדשות גבע". והיה, כך אומרים, הבמאי השכיר הראשון בישראל. נתן גרוס היה במשך שנים רבות, היה חבר מזכירות האיגוד המקצועי של עובדי ההסרטה בישראל. מסרטיו: "הי דרומה לאילת" (1954) על ימיה הראשונים של אילת; . "עמק החולה" (1954) "ברית דמים" (1956) על התקפות הפדאיון במושב פטיש שבנגב; "בין באר שבע לאילת" (1957) על תהליך בנייתה של מצפה רמון במדבר; "קריה בהרי נצרת" (1957) על בנייתה של נצרת עילית," זה התחיל באום ג'וני "(יובל 50 לדגניה) 1960כרמיאל (1964) ועוד שורה ארוכה של סרטים, רובם סרטים מוזמנים מטעם מרכז ההסברה, ההסתדרות העובדים ועוד. בנוסף להיותו במאי ויוצר סרטים כתב נתן גרוס ספרים על תולדות הקולנוע היהודי והעברי, ספרי שירה ואמנות וספרים על שואת יהודי אירופה. בין ספריו: "תולדות הקולנוע היהודי בפולין" (1989), ו"הסרט העברי" (1991)כמו-כן כתב מאמרים רבים בעיתונות. בין השאר היה מבקר קולנוע בעיתון "על המשמר".. עד יומו האחרון כתב בעיתון הפולני-ישראלי "נוביני קורייר" . בתחילת שנות ה-60 זכה נתן גרוס בפרס יצחק בין-דור על "הרפורטז'ה המובחרה שפורסמה בשנה האחרונה ב"דבר". הפרס הוענק לו, על "סידרת הרפורטאז'ות שלו על תמנע". וכך נאמר בנימוקי וועדת השופטים להעניק הפרס לגרוס: "תיאוריו הנאמנים של הנוף, של טבע ואדם, המראות והדמויות ניתנו בכנות ובחיבה, ואגב מסירת ידיעות מהימנות הם מעלים לפני הקורא את רוחם של הדברים. כתיבה זו, שאינה מחפה גם על צללים ומגרעות, נוטעת בלב הקורא אמון לכתוב והיא מחבבת עליו את הארץ והנעשה בה". רוב סרטיו של נתן גרוס היו סרטי תעודה -דוקומנטריים. ב-1963 הוא ביים סרט עלילה "המרתף", בו השתתף שחקן יחיד (שמעון ישראלי),הסרט זכה בפרס בפסטיבל ברלין ב-1964, אך כשל מסחרית. ב-1989 הוענק לו "אות יקיר אמ"י" וב-1991 הוענק לו ה"אוסקר הישראלי" הראשון של האקדמיה הישראלית לקולנוע, על מפעל חייו. בתחילת אוקטובר 2005 לקה בהתקף לב, בביתו בגבעתיים והובא לבית החולים שיבא, שם נקבע מותו. גרוס היה בן 86 במותו. ביום השנה הראשון לפטירתו התקיים בעיר הולדתו בקרקוב בפולין טקס חנוכת לוחית זיכרון במעמד ראש העיר, שהוצבה בחזית הבית שבו נולד וחי. בספטמבר 2015 הלך לעולמו יורם גרוס אחיו הצעיר (בכ-7 שנים) של נתן גרוס שעסק אף הוא בתחום הקולנוע והיה מפיק ובמאי .יורם נחשב לאחד מחלוצי ההנפשה בישראל.
|
|