השופטת: הרשמת גילה ספרא-ברנע, בית משפט השלום בחיפה המועד: יום רביעי, 16.3.16, שעה 10:30 הנושא: תביעות קטנות הצדדים מרימים קול זה על זה ואף מטיחים עלבונות הדדיים - אלו הקולות הראשונים ששמעתי באולמה של גילה ספרא-ברנע. תחילה היא מנסה להשתלט עליהם בנועם: "שיהיה לכם ברור שכל מה שאתם אומרים פה, לא יבוא לידי ביטוי בפסק הדין ואין לו שום חשיבות". אחרי רגע היא עושה סדר: "עכשיו התובע ידבר דקה ואיש לא יפריע לו". ולנתבע היא אומרת: "יש לך יתרון שאתה מגיב אחרון".
ספרא-ברנע מקציבה לכל אחד מן הצדדים זמן קצר לסיכומים, ושומרת על הסדר: "כמו שאמרתי שאת תדברי בלי שאף אחד יפריע, ככה גם הנתבע" - היא אומרת לתובעת. וכאשר זו אינה מבינה את הרמז, ספרא-ברנע מרימה את קולה: "את יכולה לצאת מהאולם אם לא תצליחי לשמור על שקט!". הנתבע אומר שהוא מוכן ללכת לפוליגרף, אבל ספרא-ברנע מגיבה בחצי-ציניות: "הפוליגרף עומד ומחכה לכם. הימורים על פוליגרף תעשו לבד. אני פה בבית משפט ואתן לכם את השירות שבאתם לקבל. אשלח לכם פסק דין בימים הקרובים".
הנתבע ממשיך לדבר, וספרא-ברנע מנסה להסביר לו: "בזמן שאנחנו מחכים לפרוטוקול, זה לא הזמן שלכם". הנתבע בכל זאת מנסה לדבר, וספרא-ברנע מבהירה כיאות: "הדיון הסתיים, אני לא מקשיבה לצד אחד לצערי". הנתבע אומר שהוא רוצה לפרוק את אשר על ליבו; "אני לא הכתובת לזה", משיבה ספרא-ברנע. הוא שואל מה עם העובדה שהעסק שלו מתעכב, והיא עונה: בתוך שבוע יהיה פסק דין ושם יינתנו תשובות לכל הסוגיות.
"מינואר צריך לנסות" בתיק הבא מתעוררת בעיה: הנתבע לא הגיע, ולא בפעם הראשונה. כעת צריכה ספרא-ברנע להסביר לתובעת, אישה מבוגרת שהעברית אינה שפת-אמה, כיצד עליה לפעול - והיא עושה זאת בסבלנות ובמאור פנים ראויים לציון. "את זוכרת שבפעם שעברה שלחתי לך הודעה שאין מסירה לנתבע? גם הפעם אין, ואני לא יודעת מה לעשות". התובעת אומרת שהיא משלמת למשרד שליחויות, אך הוא אינו מצליח למצוא את הנתבע.
"יש לי בעיה", מסבירה ספרא-ברנע. "אני חייבת שתהיה לפחות פעם אחת מסירה. אני מסבירה לך, למרות שזה לא ממש משפט, שאת חייבת להגיד אמת בבית המשפט" - ואז מכניסה את דבריה לפרוטוקול. "השאלה מה את רוצה לעשות". בעצם, כל מה שהתובעת רוצה זה שהנתבע - בעל מקצוע כלשהו - יתקן את הליקויים בעבודתו.
"השאלה מה נעשה", אומרת ספרא-ברנע. "אנחנו חייבים למצוא אותו. כל תיק שמתחיל, אני חייבת להודיע לנתבע לפחות פעם אחת מתי הדיון. אחרי שאנחנו [בית המשפט] לא הצלחנו פעמיים עם הדואר, את ניסית ואני יכולה לתת לך עוד תאריך". היא מסבירה שחברת השליחויות צריכה לדווח כיצד ניסתה למצוא את הנתבע, ומביעה צער שנסיון המסירה בוצע רק ערב הדיון - למרות שכבר בחודש ינואר הבהירה לתובעת שעליה לנסות למצוא אותו. "מינואר צריך לנסות שלוש פעמים, לא מאתמול".
לבסוף, ספרא-ברנע מגיעה להחלטה: "אני אקבע לך דיון לעוד חודשיים. אם תהיה מסירה שחתם או שהודבק [על דלתו, והוא לא יופיע] - אני אתן פסק דין. אם לא - אני אמליץ לך למחוק את התביעה", כך שניתן יהיה להגיש אותה שוב. "את הולכת היום לחברה ואומרת: בית המשפט אמר שאתם צריכים לבצע מסירה. כל מה שהם יתנו לך - תגישי לי".
ספרא-ברנע מכתיבה החלטה: "התובעת תקח במזכירות טופס תביעה, הזמנה לדין והזמנה לדיון ותמסור אותו לחברת שליחויות על-מנת שתמסור אותו בהקדם". והיא חוזרת לתובעת: "הם תמיד מצרפים - היינו ביום, בשעה. את זה להגיש לי. את תרדי למזכירות שלנו, יתנו לך מעטפה מוכנה ואת זה תתני לחברת השליחויות. תתני לשליח מקצועי שימסור את זה לנתבע. אלה מקומות עם הרבה ניירת וביורוקרטיה, אבל אם את עושה את זה נכון - את יכולה לקבל פסק דין".
"תדברו אחר כך" עוברים לתביעה בעקבות תאונת דרכים. ספרא-ברנע מבררת בחביבות מיהם הצדדים ושואלת את התובעת האם היא נהגה. "אני לא שואלת סתם, אני זוכרת משהו בדוח התאונה" - ואכן, שם נרשם שמו של בעלה. הצדדים מגישים תמונות, אין עדים ושתי הנהגות מעידות. אחת המכוניות נשכרה מחברת הרץ, ששלחה גם היא נציגה לאולם, וספרא-ברנע מעירה בשקט לה ולתובעת: "אתן לא יכולות לדבר כל הזמן, תדברו אחר כך. זה מפריע לי כשאתן מדברות". כאשר נציגת הרץ חוקרת, ספרא-ברנע שומרת על הסדר: "את לא יכולה לשאול עד שהיא גומרת את התשובה".
ספרא-ברנע, כפי שוודאי שמתם לב, לא אוהבת רעש באולם ובנקודה הזאת היא מורה למישהו מהקהל לצאת החוצה - אך מיד חוזרת בה ומתנצלת: "חשבתי שאתה מדבר בטלפון, אבל גם כשאתה מדבר איתו [שכנו] זה מפריע". ספרא-ברנע חוזרת לתיק, שואלת להבהרה ומכוונת את הנהגות לעדויות קצרות וממוקדות. כך גם בסיכומים, ושוב ספרא-ברנע מקפידה שכל צד ידבר בזמנו ולא יפריע לצד האחר. "אני יכולה לטעון לנזק?", שואלת נציגת הרץ ונענית: "אם לא עכשיו - אימתי".
ספרא-ברנע מכתיבה מיד פסק דין בצורה רהוטה ופוסקת לפי התמונות: אין ראיות לכך שנגרם נזק לרכב של הנתבעת. נציגת הרץ שואלת: "אפשר לרדת למטה לצלם אותו?". ספרא-ברנע צוחקת: "ממש ממש לא, זה נגמר". ספרא-ברנע מוכיחה שקלטה במהירות רבה את המסמכים, כאשר היא מציינת שגרסת הנתבעת - באשמתה קרתה התאונה, היא פוסקת - כלל אינה מופיעה בדוח התאונה שמילאה. הנתבעת מחויבת לשלם 4,865 שקל, וספרא-ברנע מזכירה: "יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום, אחרת זה סופי".
"תשתתף במאמץ" גם התיק הבא עוסק בתאונת דרכים. אחד הצדדים נשען על קב וספרא-ברנע שמה לב מיד: "אם יש בעיה של עמידה - אפשר לשבת. אתה באמת לא חייב לקום, זה באמת לא חשוב". חבורה שלמה מתייצבת וספרא-ברנע מבקשת שכל אחד מהם יקום, יזדהה ויסביר מה הקשר שלו לתיק. כאשר היא מתקשה באיותו של אחד השמות הערביים, היא מבקשת את תעודת הזהות כדי להעתיק במדויק. כעת מתברר שהנהג התובע לא שומע טוב, ושוב ספרא-ברנע מפגינה התחשבות: "אם צריך, תגידו עוד פעם מה שאני אגיד", היא אומרת לאנשים שלצידו. בהמשך היא מבקשת מסוכן הביטוח, היושב בסמוך לנהג, שיחזור על הדברים עבורו, ופונה גם לנהג הנתבע: "תשתתף במאמץ, תדבר בקול רם".
כדרכה, ספרא-ברנע מנהלת את הדיון ביעילות רבה ותוך תשומת לב לפרטים. כך למשל, כאשר סוכן הביטוח מסכם עבור התובע, היא מתקנת את הציטוט שהוא משמיע בשמו של הנתבע. הנהג התובע מרים את קולו וספרא-ברנע מרגיעה אותו מיד: "לא צריך להתרגז". כאשר התובע ואנשיו מדברים בעת שהנתבע מסכם, היא שוב מתערבת: "סליחה, אני אשמע אותו. רבותי, אתם לא בשיח ביניכם, זה סיכומים. טוב, נכבדי, תודה רבה, אני מבינה שזה לא מקדם אותנו".
ספרא-ברנע משתיקה בנועם את הסוכן ועוברת להכתבת פסק הדין. יעילותה באה לידי ביטוי בכך שהיא עושה זאת תוך כדי בדיקת התמונות, שכרגיל הן הראיה המרכזית, ואף מתארת בהכתבה את מראה עיניה. "גרסת התובע סבירה יותר, במיוחד לאור התמונות", היא פוסקת ומחייבת את הנתבע לשלם 6,351 שקל.
השורה התחתונה: ניהול לדוגמה של תיקי תביעות קטנות, תוך איזון מצוין בין העובדה שהצדדים אינם מיוצגים לבין החובה לשמור על סדר ויעילות. מפגינה תשומת לב רבה לפרטים, אותם היא קולטת במהירות, ומקפידה כיאות על השקט וההתנהלות התקינה. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 