בפאתיו הצפון מערביים של קיבוץ גבע, נושק לבתי תושבים ומשקיף לעבר עמק חרוד - שוכן בצל עצי ברוש גבוהים ושיחי בוגנוויליה יפהפיים בית העלמין של הקיבוץ. זהו בית עלמין קטן יחסית, קבורים בו חברי הקיבוץ לדורותיו ובתוכם ממייסדיי הקיבוץ וכן גם נפטרים שלא נמנו על חברי הקיבוץ אך יש להם קשר משפחתי ואחר קרוב לקיבוץ גבע.
הידוע שבהם הוא הפזמונאי, עיתונאי והסאטיר קן דידי מנוסי. דידי הוא בנם של חברי הקיבוץ שמואל (1982-1905)וחיה (1982-1928) מנסוביץ לבית משפחת וילקוביץ הקבורים אף הם בבית העלמין בגבע. קברו של דידי מנוסי ממוקם ממש בכניסה הראשית לבית העלמין בצמוד לקברה המוזיקאית שפרה מנור וקבר שלמה מנסוביץ'. על קברו של דידי נחרטו המילים: "מי שחלם לו ונשאר לו החלום"... הלקוחות מתוך השיר "מי שחלם" שכתב לזכר הנופלים.
דידי מנוסי נולד בשנת 1928 בשם ידידיה מנוסוביץ', גדל והתחנך בקבוצת גבע, עזב את הקיבוץ ב-1946, ב-1947 התגייס לפלמ"ח. ושירת בחטיבת הנגב בגדודים השני והשביעי. במלחמת העצמאות היה שותף לכיבוש צפת, להגנה על נגבה ולכיבוש אשקלון. עם שחרורו החל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. כתב טור יומי ב"דבר" ופרסם שלושה ספרי שירה. דידי הרבה לערוך מסעות
סביב העולם והחל בכך עוד בשנות ה-50 כשנסיעות תושבי ישראל לטיולים בחו"ל היו דבר לא שכיח, ופרסם סידרת כתבות שתיארו את רשמי מסעותיו. בשנים 1962-2000 פרסם טור סאטירי שבועי בעיתון
ידיעות אחרונות שעסק באקטואליה. דידי חיבר פזמונים רבים ובהם "קול אורלוגין", "לי ולך" (שאותו שר
אריק איינשטיין עם
גאולה נוני). "מי שחלם", שהפך לשיר ידוע לזכר הנופלים, "פגישה במילואים" ("באנו למילואים / חשבנו עושים חיים"), ועוד. לכבוד 60 שנה לקיבוץ גבע. בו נולד וגדל, כתב מנוסי את השיר "בת שישים" אותו מבצעת להקת הגבעטרון. כמו-כן כתב ספרים רבים ובהם: "מאנטרטיקה ועד פופאה", "בדיחמין לשבת", "המצב חמור אבל לא רציני" ועוד רבים.
דידי מנוסי נפטר בביתו ברמת גן ב-20 בדצמבר 2013 והוא בן 85 במותו. הותיר אחריו את רעייתו הציירת המאיירת והגרפיקאית צילה מנוסי שעיצבה ואיירה את טוריו ורבים מספריו, ושלושה ילדים. אחד מהם, ניר מנוסי חזר בתשובה ועוסק בהרצאות וכתיבה בנושאי יהדות.