עד כמה עדיין הממסד האמריקני רודף את כל מי שחשוד בנטייה להומוסקסואליות, ועד כמה עדיין הומואים נתונים לרדיפה ולמשיסה שם עד היום - מוכיח מחזהו של דייויד מ. ו. גריר - "כחול בוער" העולה בימים אלה בבית צבי. הדרמה אותה תרגם כה נפלא עידו ריקלין, שהוא עצמו גם בימאי שניחן ברגישות ויכולת להמחיש מצבי אקסטרים בעידון ובטעם, הבימוי הכה מעולה של מאיה שעיה שידעה להציב כל דבר במינון ובהדגש הנכון והעיקר - השחקנים הכה מקצוענים ובעלי יכולת משחק כה כנה ומרגש - כל אלה יוצרים מחזה יוצא דופן בעוצמתו ובחוויה שהוא מעניק לצופים. חיי טייסי הקרב מהולים תמיד בסכנה קיומית. לא רק בקרב, אלא גם במהלך האימונים. החיים המהודקים שלהם בצוותא, והתלות של גורל כל אחד בהחלטות חברו למבנה המטוסים המתאמנים יחדיו - תלות זו יוצרת יחסי חברות עמוקים שכמותם נדיר למצוא על הקרקע בחיי יומיום. המחשת עומק הרגש והיחסים מודגמת בצורה עזה ומרשימה ביותר על-ידי דן, וויל, מאט וגם צ'ארלי. שלושת הראשונים היו בטיסת אימונים המדמה קרב. במהלכה טעה וויל, ובמקום לפנות ימינה - פנה שמאלה, היישר למטוסו של מאט, בקע אותו לגמרי, כך שלשרידי גופתו של הטייס לא היה זכר וארונו נקבר ריק. שני החברים הנותרים, וויל (ויקטור סבג החטוב) ודן, בנו של טייס ומפקד בכיר בחיל-האוויר האמריקני, (נדב אזולאי המעביר רטט בגל הרגשות שלו) המומים, ואת ויל הפצוע והלום האירוע, מצליח דן להרגיע כשהוא בודה בפני החוקרים סיפור על ציפור שפגעה במטוס, ובשל כך אירע האסון. כל האירוע היה עובר חלק בעזרת הסיפור הזה, אך שני חוקרים שנוברים בפרטים, מגלים שבין הטייס ההרוג מתיו (שי לוי, הכה רבגוני ביכולת ביצועיו - כמו כ"שלמן" ב"מירלה אפרת") היו אולי יחסים אינטימיים. ההוכחה היחידה שלהם: שני הבחורים נראו במועדון של הומוסקסואלים בלילה חופשי שלהם, כשנושאת המטוסים שלהם עגנה בסן פרנסיסקו. מכאן מתגלה הקונספציה השולטת עד היום בצבא האמריקני, הזכורה מימי הרדיפות של ג'וזף מקארתי ודומיו את החשודים בקומוניזם, ולמרות שהאיסור על שירות בצבא לאדם שהוא הומו כבר בוטל מזמן. מסכת החקירות הפוגעות בפרטיות של הטייסים, כללה חקירה של הנשים והחברות שלהן, והגיעה לרמות של השפלה וביזוי. גם עדותו של סגן צ'ארלי (סנדרו זילדמן) לא עזרה לחוקר קוקלי (רועי מלכה) ולחוקר ג'ונס (דור מיכאלי, הפחות אובססיבי לפרשה) לגבש דעה בהתאם לעדותם הראשונית של הטייסים המעורבים באירוע. שלושת החברים שידידותם נפרשת בפלאשבק לאורך ההצגה המרתקת, הם כה גבריים, יפים, מוצקים ומקסימים, שבהופעתם המרשימה הם שוברים את כל המיתוסים המקובלים. למעשה, הרגש בין וויל ומת'יו לא הגיע לעולם למימוש פיסי, מלבד נשיקה חד-פעמית, כי האסון בו קיפד מת'יו (שי לוי הנהדר) את חייו קיפד גם אפשרות כזו. וההשתלחות של החוקרים, במיוחד של קוקלי האובססיבי, העניקה לנו אפשרות לחזות במשחקן הענוג והמעולה של אליה בר (שלא תישכח בתפקידיה הקודמים כמו ב"מירלה אפרת" או ב"סינית אני מדברת אליך" וכאן - כאשתו של וויל), של מיכל זיסקרוט המהממת כאשתו-אלמנתו של מאט, והדר ברנשטיין הכה חביבה ומקסימה כננסי. סצנות אלו שלהן היו במשחקן המעודן משקל נגד לגבריות המוחצנית והנוקבת של הגברים-הטייסים בחלקים הראשונים של המחזה. קולו המיוחד של שי לוי נשמע לא רק בטקסט אלא בקטע השירה ובפריטתו על הגיטרה, מה שמרמז שכדאי יהיה לצפות בערב שירי רחל בו הוא ישתתף בהמשך החודש. הבימה הקטנטנה של הקטן באולמות בית צבי טופלה בכישרון רב בעיצוב הבלתי רגיל של הבימאית מאיה שעיה. העיצוב יצר כעין חלל בלתי נגמר, כמו השמיים עבור כל אחד. וכך הוא הושלם בעזרת התנועה שעיצב רועי מלכה, שאף משחק בהצגה כחוקר קוקלי. את התלבושות הכה אותנטיות ולכן כה מרשימות של סרבלי הטייס וחליפות קציני המארינס הבוהקות בלובנן עיצבה דפנה פרץ. את התאורה המצוינת שעיצב אורי מורג, ביצעה בדיוק מופתי דונטלה מימון, גם היא במסיימות המחזור בקיץ זה.

הצגה שהיא מלאכת-מחשבת בחדירתה הכה ריאליסטית ונוקבת למתרחש ברגשות הטייסים, מה שדי חדש לרוב הצופים, ובביצוע כה מרגש ומרשים של צוות השחקנים המשובחים כולם כאחד. בטוחני, שלו תירכש על-ידי תיאטרון מקצועי, ותעלה על במה רחבה יותר, תגדל עוצמת החוויה שתשאיר ההצגה המפתיעה על הצופים.