ואין זו משימה קלה. כי אם יזהר רואה, למשל, ציפורים עפות בשמים זה יכול להתפרש אצלו בתור פיל בעל-כנפיים הטס בשמיים. למה? ככה. וכך הוא מדמיין לעצמו מציאות בלתי אפשרית של חיות עם שילוב פנטסטי של תכונות דמיוניות, של עצמים (מכוניות, מכונות) ובני אדם. כמו אמנים רבים יזהר מעדיף לא לפרש את עבודותיו ולהשאיר לצופה להתמודד איתן. יצליח - מה טוב. לא יצליח - ההפסד שלו. אבל כאשר האוצרת דוחקת בו הוא נעתר לנדב כמה הבנות כלליות על דרך עבודתו וחשיבתו: הוא אומנם מגיב לטקסטים של פובליציסטים, כלומר, הוא אמן המוזמן ע"י המערכת, אך הוא משתדל לתת אינטרפרטציה אישית שלו מעבר למה שכבר כתוב. לא קריקטוריסט הוא משתמש בכלים של קריקטוריסט בקו, בצבע, בג'נר, בפורמט המוכר, אך אין הוא קריקטוריסט. הוא לא בא לעקוץ. לא רק משום שהוא נטול כל רוע, אלא משום שקריקטוריסט חייב להיות מובן באופן מידי כדי לתת פאנץ' ליין, ואילו יזהר פועל באופן יותר עמוק, לעיתים בלתי מודע אפילו לעצמו, מייצר דימויים בלתי צפויים שמתחברים אצלו לנושא, למילה, להקשר. הוא מצהיר שלא יאייר טקסט המונע משנאה כלפי אדם אחר או נוגד לערכים עליהם גדל. הוא מאוד נזהר לא לפגוע בנקודות כואבות בהוויה הישראלית. הוא וירטואוז באמנות הקו והאיור, אך נמשך גם לצבע, לקומפוזיציה. בפריז, למשל, השתלם בתחריט לינוליאום, דבר שמחזיר אותו לאמנות הקלסית של המאיירים ההיסטוריים בטכניקת ההדפס (מוצג גם כאן בתערוכה).

קוסמופוליטן מבוקש

יזהר הוא אמן מבוקש בעיתונים הידועים ביותר בעולם: לה מונד, לה פיגרו, ל'אקספרס הצרפתים, הטיימס, הגארדיאן, וול סטריט ג'ורנל ורבים אחרים בעולם. כך הוא גם חילק את זמנו בין בירות העולם, לונדון, פריז וכיום בפירנצה. לאחרונה הוא מרבה לאייר ספרים וכיום מאייר קבוע בעיתון מדעי. הוא מגיב לבעיות כלל עולמיות כמו בעיית פערי השכר של נשים לעומת גברים, הבנק הביומטרי ועוד. הוא הציג בתערוכות רבות בעולם, אולם ההצלחה לא סיחררה את ראשו: הוא נשאר צנוע, נעים הליכות, קשוב, נטול פוזות, בג'ינס, טי שירט וסנדלים.

התערוכה בת"א

לישראל הוא חוזר עם תערוכה המוקדשת לעבודותיו בארץ, ובמיוחד אלה עם הקשר לתל אביב, ואפילו לנחום גוטמן. כך הוא מאייר את העיר הלבנה ת"א, את גימנסיה הרצליה על-רקע המבנה הגבוה, המודרני של מגדל שלום, לצד המבנים הישנים בעיר. הוא מרפרר לציור/רישום של נחום גוטמן בו מלאך מרחף מעל גגות העיר, הוא מגיב לאקטואליה הישראלית וליהודית. הזמן הוא נושא המעסיק אותו, כמו את כולנו, ובנוסף לאיורים בנושא זה הוא גם בונה מיצב המורכב מאופניים הנוסעות על מקומן וסרט הזמן זורם ללא הפסק כמסגרת מסביב. יזהר כהן, יליד רעננה (1963), בוגר תלמה ילין, בצלאל, בי"ס גבוה לאמנות דקורטיבית בפריז, (cole Nationale Supérieure des Arts Décoratifs) סנט מרטין קולג' לאמנות ועיצוב בלונדון, נשוי לנועה, ביתו של דני קרוון ואב לעלמא. את השרות הצבאי עשה כמאייר בעיתון "במחנה" יחד עם יאיר לפיד, וידידות זו נמשכה גם מעל דפי העיתונים בהם לפיד כתב ויזהר אייר, תחילה במוסף "סוף שבוע" של 'מעריב' ואחר כך במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות, ובחייהם הפרטיים. יאיר לפיד כתב עליו: "הוא פרא אדם סוריאליסטי. מהרגע שהטקסט נפל לרשותו, הוא מתייחס אליו כאילו הוא שייך לו. הוא מותח אותו, בודק את גבולותיו..." מבקר האמנות של ה'הרלד טריביון' אומר כי יזהר "הוא ללא ספק, אחד המאיירים השנונים והמיומנים בזמננו".